המרקסיסט שרצה להשכיח את בר רפאלי

הנה הם צועדים בסך, שורת האלים; אלי הענק. הם נלחמים זה בזה. אוהבים זה את זו וזה את זה. שונאים. כועסים. מזדווגים. נוקמים. מחיאות כפיים.

• לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס
• העניים הם חוק טבע - או שהאדם יצר אותם?
  

ולא, אני לא מדבר על זאוס האל היווני ולא על אתנה. אלא על.... בר רפאלי. והנה זאוס - לאונרדו די קפריו. ויש גם אלים קטנים יותר. כורתים בריתות אהבה, ושנאה; יהודה לוי, נינט. ואיל גולן ועוד רבים. הם האלילים שלנו.

אז מה? אבל אנחנו אנשים אינטליגנטים, תגידו לי, אנחנו לא מאמינים באלילים. אלה לא האלים שלנו. אנחנו לא מעריצים. אנחנו אנשים מפותחים. מעריכים אנשים מסויימים.

ובכן, כן ולא. אולי אתם לא עובדי פולחן בר רפאלי, ולא מקריבים קורבנות אהבה לנינט, אבל חלקכם הם אנשי אלברט איינשטיין. חלקכם אנשי מיקי מאוס, הרב עובדיה יוסף, שמעון פרס. ועוד ועוד.

כן, כולנו עובדים אלילים. כולנו חיים בתוך אותו עולם מיתי; מיתולוגי שבו חיו אבותינו ה"פרימיטיביים". אנחנו הרבה פחות רציונליים (הגיוניים ופועלים על פי שכל) ממה שאנחנו חושבים על עצמינו. כך לפחות חושב הפילוסוף, היהודי גרמני ולטר בנימין (1892 - 1940), שעליו כתבתי בטור הקודם.

בנימין הוא חוקר ספרות, פילוסוף ואיש שרוצה לשנות את העולם. הוא היה חבר במה שמכונה "אסכולת פרנקפורט"; קבוצה של חוקרים יהודים (ברובם) גרמניים, בעלי רקע ואמונה מרקסיסטית ורצון להרחיב את המרקסיזם.

זיגמונד פרויד

הנסיון להרחיב את התפישות המרקסיסטיות מעניין. לא כאן המקום להסביר את מרקס. כתבתי עליו לא מעט טורים בעבר. לכן נדבר כאן רק על ההרחבה.

הנה. מרקס שואף לשחרר את בני האדם - הפועלים העניים והמנוצלים במיוחד - מעול השעבוד. אבל המהלך הזה לא מצליח להתממש. וזה מדוע? שואלים אנשי אסכולת פרנקפורט. אולי מפני שמרקס לא לקח בחשבון כל מני הנחות בדבר הפסיכולוגיה האנושית. דברים שגילה (או המציא או יצר) זיגמונד פרויד.

וזה בדיוק מה שעושה בנימין. הוא כאילו רוצה לשדרג את מרקס ולהרכיב עליו גם את פרויד. ואת זה הוא עושה בחקר התרבות ובעיסוק במיתוסים. מיתוסים, הוא אומר, הם חלומות של התרבות; חלומות שלנו; של החברה.

הנה נסביר. אני חולם חלום. אני יכול לחלום על פרח. אני יכול לחלום על פרח מפלצתי. אני יכול לחלום על פרח מפלצתי שטורף אותי חיים. ומה אני אומר כאן?

ובכן, הפסיכולוגיה המודרנית מבית מדרשו של זיגמונד פרויד תגיד שהחלום הוא לא סתם "סרט" נפשי. הוא גם לא נבואה עתידית. הוא בעצם ביטוי ויזואלי (ראייתי) רגשי של צרכים רגשיים ופיזיים שלי. החלום שלי מסמל משהו בתוכי ואולי אפילו מראה לי משהו על עצמי.

יכול להיות שאני שרוי ביחסים מאוד קשים עם הבוס או הבוסית שלי. יכול להיות שאני מרגיש שעומד לקרות לי משהו איום. אולי שיפטרו אותי. הפחדים מציקים לי, אבל לא תמיד באופן מודע. במקום להרגיש את כל עצמת הפחד מהבוס במציאות אני חולם שפרח (אולי הבוס או הבוסית יפים ומושכים) יפה טורף אותי; מעלים אותי.

והנה, פסיכולוג יגיד לי (וסליחה על הדוגמאות הפשטניות) בוא ננתח , אושי, את החלום שלך . בוא נחשוב מה המשמעות של פרח עבורך. מה ההגדרה של פרח? אשאל את הפסיכולוג. לא, הוא עונה לי. מה הפרח הזה בחלום מזכיר לך? ופתאום אבין. בחלום הרגשתי כלפי הפרח את אותה תחושה שיש לי כשאני פוחד מהבוסית. (שוב, קבלו התנצלות על הדוגמאות ועל ההסבר הפסיכולוגי הפשוט מדי).

האמונה הפסיכולוגית היא שדיבור על החלום הזה וההבנה של המשמעות שלו (שהפרח הוא הבוסית), אולי ישחרר אותי מהפחד המציאותי ממנה. ולכן, חלום הוא כתב חידה שצריך לפענח. זה יעזור לנו בחיים שלנו, לפחות ככה חושבים פסיכולוגים. הפרח בחלום הוא סוג של כתב חידה שהפתרון שלו יביא אותי להבין את הסודות שאני מסתיר אפילו מעצמי.

נינט היא סינדרלה

ובנימין? ובר רפאלי? ויהודה לוי? וכל האחרים? התרומה של בנימין היא כזאת. בואו ניקח את ההנחות של פרויד, הוא אומר; אלה שאומרות שהפריטים בחלום הם מעין כתבי חידה שפתרונם יוביל אותי להבנה של דברים שאני לא מודע להם. אבל לא נתייחס אלי; אל האינדיבידואל שחולם, אל אושי, אלא נמשול משל.

נדמה את החברה שלנו; אולי החברה הישראלית או החברה המערבית לחלום גדול. החברה שבה אנחנו חיים ואיתה אנחנו מזדהים, נדמה אותה לאיש שחולם. והחלומות של האיש הזה (כלומר החברה כולה) הם לא דימויים מופשטים שרואים בראש כמו בסרט החלום. ה"חלומות" של החברה שלנו הם חפצים, מוצרים, דימויים של אנשים, ובעצם כל מה שהחברה שלנו מייצרת.

שוב. כשילד חולם על חיילים הוא אולי מבטא כעס לא מודע ורצון לפגוע באחרים. זה כמובן סובייקטיבי. אין כאן כללים קבועים. ילד אחר יכול לחלום על חיילים שיגנו עליו מפני סכנות בעולם שלו.

אבל, יגיד לנו בנימין, חיילים אמיתיים, כמו הבן של השכנים, הם כמו חפצים של החלום הגדול של התרבות שלנו. (זו כמובן מטאפורה). וגם מכונת כביסה. וגם גורד שחקים. כל אלה הם בעצם סוגים של כתבי חידה. יש לכל אחד מהחפצים האלה משמעות. הוא עושה משהו לתרבות. הוא מסמל משהו לנו; לבני האדם שחיים בתרבות הזאת. צרכים. תקוות. ולפעמים קשיים.

ומה יכולה לסמן נינט? אולי את החלום שלכל אחד ואחת יש סיכוי להצליח בגדול. נינט היתה נערה שגדלה בפריפריה. ילדה מוכשרת אבל לכאורה (או לא לכאורה) חסרת סיכוי להצליח בעולם התל אביבי התקשורתי. אבל, תוכנית טלויזיה לקחה אותה ועשתה לה בדיוק את מה שהפיה של סינדרלה עשתה לסינדרלה. היא הפכה אותה לנסיכה.

אז הנה, יש כאן הסבר לשני "חפצים" של התרבות. חפצים במרכאות. לחפץ "נינט" ולחפץ "כוכב נולד". נינט היא "חפץ" (אני לא מזלזל. אני משתמש במושג חפץ במרכאות כדי לדבר לא על נינט הפרטית והרגשות שלה, אלא על "הדמות" נינט בחיים של כולנו) שמבטא סינדרליות. ו"כוכב נולד" היא חפץ שמבטא חלום אחר; חלום על מכונת קסמים לייצור סינדרלים וסינדרלות. נינט מסמלת בשביל רבים את החלום (בעצם של כולנו) לפרוץ החוצה למקומות שחשבנו שהם בלתי אפשריים, ולשחק אותה בגדול.

ועוד מילה לסיום. אנשים רבים להוטים אחרי מדורי הרכילות. גם באתר ynet המדור הזה מפותח מאוד ובטח פופולרי מאוד. ויש אנשים רבים שלועגים לחובבי המדור הזה.

בנימין היה אומר משהו כזה: אין שום סיבה ללעוג. זה טבעי לגמרי. האנשים שקוראים את המדור, חולמים דרך "החפצים" האלה ומבטאים שאיפות שלהם. אבל בנימין גם יגיד שזו דרך ממש לא טובה למימוש עצמי ולהגשמת המאווים האלה.

להעריץ את בר רפאלי זה אולי טבעי, אבל זה לא מקדם אותי. כדי שיהיו לי חיים טובים יותר, כדאי לי להמשיך משם הלאה. עדיף שאני עצמי אנסה לפרוץ קדימה ולא אסתפק בפנטזיות. וכדי לעשות את זה אני צריך "להעלים" את נינט או את בר. לא במציאות, אלא בתוכי. להבין מה הן מייצגות עבורי. נדבר על זה בשבוע הבא. 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו "קצה הקרחון על חברה וכלכלה " יום רביעי לאחר חדשות 12 ברשת א' של קול ישראל.