אחרי 10 שנים: "התפוח הרקוב" פוגש את העץ
הם גדלו באותה משפחה, שני אחים מתוך עשרה: שלומי שרייבר עזב את הדת והפך ליחצ"ן מסיבות, מהלך שיצר נתק מוחלט בינו לבין משפחתו. אלי אחיו החרדי לא הפסיק להתגעגע. אחרי נתק של עשור נפגשו האחים לבית שרייבר. האם תצליח האהבה לגשר מעל לפערים?
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
בגיל 15, לאחר שפרש מכמה ישיבות, החליטה המשפחה של שרייבר - יליד השכונה החרדית רמת שלמה - לשלוח אותו לצרפת. אולי שם ייטיב את דרכיו. אלא שככל שהתבגר, הלכה והתחדדה בו ההכרה כי העולם החרדי אינו מתאים לו.
"הוא לא יכול היה להמשיך לגדול בבית", מספר אחיו, אלי שרייבר. "זה השפיע על האחים היותר קטנים. הרגשנו שהמצב הופך להיות בלתי נסבל. בחור בן 15,16,17 שאין לו מחוייבות למסגרת כלשהי ואחים קטנים יותר רואים אותו ולומדים את מה שהוא עושה - זה יכול לפגוע במשפחה. בסופו של דבר נאלצנו להרחיק אותו, פשוט סידרנו לו מקומות חלופיים, לא תמיד זה היה בצורה הכי נעימה. אבל כמה שיכולנו - עשינו".
השנים שחלפו העמיקו את הנתק והרחיבו את הפער, אך בד בבד גם את הגעגוע והכאב. "המשפחה בכלל לא הבינה את הדרך שלי. הם לא קיבלו מעולם - והם גם לא יבינו לעולם את הדרך שלי", שלומי שרייבר אומר ."הם חושבים שאני מתמרד, שאני עושה דווקא. הם לא מכירים בעולם שלי. כל מה ששייך לעולם שלי, למעשה, טמא בעולם שלהם".
אלי שרייבר מספר כי המשפחה דווקא לא רצתה בנתק: "כל הזמן השתדלנו להיות בקשר", הוא אומר. "הנתק נוצר בשנים האחרונות", אך בערב ראש השנה החליטה המשפחה החרדית כי די בכך, וכי שלומי חייב לשוב ולשבת על הכיסא שנשמר עבורי במהלך העשור האחרון. "אולי נצליח לאחד את המשפחה בצורה הראויה", אלי אומר, ומניב תקווה קטנה: "אולי הוא גם יבוא להתפלל איתנו בראש השנה".
המפגש בין האחים שתועד במצלמתנו היה רחוק מסערות רגש וחיבוקים. אם היו אמוציות, הן נשמרו היטב מתחת לשכבת הזמן המחוספסת: "זה לא פשוט אחרי כל הנתק הזה, שאתה בא ואומר לי שישמחו לראות אותי ושנבוא לחג", שלומי מבהיר לאחיו. אך גם אם היה קשה לשניים להביט זה לזה בעיניים, נזרעו שם זרעי הפיוס הראשונים, כפי שמעיד שלומי. לראש השנה הוא לא הגיע, והכיסא נותר שוב מיותם - אך את סוכות כבר תחגוג המשפחה בצוותא.
לפנייה לכתב/ת 
