שתף קטע נבחר

 

ניגונים על סכך פח לוהט

קשה לי לדמיין איך היינו מסוגלים לעבור מקדושת ורוממות ה"ימים הנוראים" היישר לאפרוריותם של "ימים רגילים", אם חג השמחה לא היה מגיע ומתווך ביניהם. ואולי זו הסיבה שבכל שנה מחדש, בימים אלה ממש אני חש שאני "מלך העולם", או לפחות הבן שלו. אז שלא אשיר?

לא היו ימים טובים לי כימים שבין מוצאי יום הדין ל סוכות. חג הסוכות הוא אחד האהובים עלי בחגי ישראל מאז ילדותי. כאיש שרוב חייו בשירה ושמחה, אין מועד יאה ומתאים לי כחג הזה שבו נצטווינו ציווי ממשי: "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

 

 

הוא גם בא לי בטוב בטיימינג: כשאני מחשב את ימיי לאחור, מוצא אני כי כבר 40 יום אני מפנטז על ארבעת הימים הללו שבין עשור (ים הכיפורים) לארבעה-עשר בחודש תשרי, המתחילים הערב (מוצאי השבת ויום כיפור).

 

חודש אלול הוא חודש לא פשוט למי שמתכונן וירא מיום הדין שזה עתה הסתיים. ובין הפשפוש במעשיי בשנה החולפת, הסליחות והתקיעות, החרטה והקבלות לעתיד - ישבתי וייחלתי להגיע בדיוק לכאן. לרגע הזה: למוצאי יום הכיפורים, לשעה האופטימית בסיומם של 40 יום שכולם מחשבה והכנה, כשלפני ממתין חג שכולו שמחה ו"כיף נפשי" - כשעוד "שכר מצווה" בצידו.

 

ואם הרב קוק זצ"ל רואה בחג שמח זה יסוד מאזן כנגד הרצינות והעצבות, העלולים להיות כרוכים בעבודת האדם בראש השנה ויום כיפור - מי אני הקטן שלא ארשה לעצמי להרגיש כך.

 

"צל"ש המפקד"

כשהייתי קטן שאלתי את אימי למה לא חילקו את חגי תשרי בין שאר חודשי השנה? מה זה הריכוז המרובה הזה של כל כך הרבה מועדים בזמן כה קצר? אבל כשבתי הקטנה שאלה אותי לאחרונה את אותה השאלה, עניתי לה שסוכות בעיניי הוא ללא ספק חסד ברור של בורא העולם עמנו.

 

חג הסוכות הוא סוג של פרס, מתנת סיום שכזו שמעניק הקב"ה לאלה שהתאמצו בכל החודש האחרון לשפר ולתקן. הישיבה בסוכה המוארת והמקושטת, הליווי האישי של ארבעת המינים הירוקים והריחניים - כל אלה נדמים בעיניי כסוג של "צל"ש המפקד" על הצטיינות ב"קרב אלול" המתיש והלא פשוט.

 

אני גאה ושמח להגיש לכם את האושפיזין הפרטי שלי שיכניס אתכם לאווירת "בין החגים": "מועצת השירה היהודית". בעידן בו המוזיקה העולמית מדברת בעיקר לגוף, הפרויקט המוזיקאלי החדש הזה שמצדיע לזמנים שבהם הצלילים דיברו בעיקר לנשמה.

 

על גג הסוכה

בדור הקליפי והמהיר שלנו, דור הסמרטפונים והוויזואליה הצעקנית, מתקשים הבריות להתרגש מדבר שאינו מרצד לך מול העיניים במהירות ובצבעוניות. שנים רבות גם אני חלק מהתעשייה הזו, אך רק לאחרונה הרשיתי לעצמי להגשים חלום לא חדש: לחזור אל הזמנים שבהם הלב דיבר. ימים שבהם היית צריך להפריש קצת יותר זמן, והרשית לעצמך לשבת ולהתענג על ניגון, וזה אט-אט תפס מקום נכבד בחדרי ליבך.

 

עם חבורה נפלאה של נגנים בראשות המוזיקאי יוני אליאב, אנחנו יוצאים ממחר לחרוש את הארץ ולשיר עם תושביה שירה יהודית פשוטה שמחה ומרגשת. כן, כמו פעם.

 

קשה לי לדמיין איך היינו מסוגלים לעבור מקדושת ורוממות ה"ימים הנוראים" היישר לאפרוריותם של "ימים רגילים", אם חג השמחה לא היה מגיע ומתווך ביניהם. מועד כזה, שבו אפשר לפרוק את כל המתח, החרדה, היראה והדאגה שליוותה אותנו עד צאת יום הדין.

 

ואולי זו הסיבה שבכל שנה מחדש, כשאני מקים את הסוכה בצאת החג, אני חש רוממות רוח על אף חולשת הצום. וביושבי ב"בית הארעי" - בסוכה, דווקא שם אני מרגיש "מלכות". דווקא שם, בבית העץ השברירי והלא יציב אני חש שאני "מלך העולם", או לפחות הבן שלו.

 

אם גם אתם בונים הערב זוכה – וגם אם לא, הכניסו את הניגונים והשמחה היהודית הפשוטה אל חדרי לבכם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ישי לפידות
"מועצת השירה היהודית" עושים שמח
מומלצים