שתף קטע נבחר
 

 

הפליטים שרעבים למוות. ילדי עמק הבקאע

בלי מים, אוכל ותברואה הולמת. ילדים שברחו מהמלחמה בארצם סובלים מתת-תזונה ועובדים כדי לממן את מגורי משפחותיהם באוהל מלוכלך בגודל 3 על 3 מטרים. כתב CNN ביקר במחנה של פליטים סורים בלבנון ולא מצא בו שום תקווה: "תינוקות בני 8 חודשים נראים כמו כאלה שרק נולדו"

סנג'יי גופטה, CNNפורסם:  15.09.13 , 10:13
אחרי שהפכתי לאבא, מצאתי שסיקור סיפורם של פליטים קורע לב הרבה יותר מבעבר. כמובן, אלה הילדים שמושכים מיד את תשומת לבך. זו המשיכה שלהם לכל מה שאתה עושה. הם רוצים לגעת בשיער של המפיק שלי דניאל ולשחק בגאדג'טים עם הצלם שלי קלייטון. הם מחליקים אתך כף, עושים סימן של שלום ומתרגלים עליי את האנגלית שלהם. אני מנסה שלא לתת למחשבה שלי לנדוד לשאלה כיצד יהיו החיים של הילדים המתוקים האלה שבועות או חודשים מהיום. הם דמויות שאיש לא יראה עוד. אנשים רעבים כאן למוות.

 

ניתן לקרוא את הכתבה גם באתר CNN

בלי בית, רחוק מהמולדת. מיליון ילדים פליטים 

 

במשך הימים האחרונים ביקרתי במחנות פליטים לאורך הגבול בין סוריה לבין לבנון.
טרגדיה בזוּם
בכל 15 שניות הופך סורי לפליט
סוכנויות הידיעות
הם מגיעים לעיראק, לבנון וירדן רק עם בגדים לגופם והעיקר שיהיו רחוק מהמלחמה העקובה מדם בארצם. זרם הפליטים מסוריה לא מפסיק ועל פי האו"ם הוא חצה את רף ה-2 מיליון: "הטרגדיה של המאה ה-21". כך זה נראה
בכל 15 שניות הופך סורי לפליט. טרגדיה בזוּם
במשך 12 השנים האחרונות סיקרתי מלחמות, אסונות טבע וטרגדיות אחרות ככתב בריאות, מה שאומר שהסיפורים הכי נוראים מגיעים אליי.

 

אני זוכר ילדה שאיבדה את שתי רגליה אחרי שעלתה על מוקש בעיראק. אני זוכר משפחה עומדת בבית הרוס בסרי לנקה אחרי שאיבדה את כל מה שהיה לה. בפור או פרינס בהאיטי ראיתי ילדים קטנים מחפשים אחר הוריהם במכולות אשפה גדולות, מקווים להעיף בהם מבט אחרון. פקיסטן הייתה מלא בסיפורים של משפחות שנסחפו בשיטפונות שהטביעו חמישית מהמדינה. כמה מהסיפורים הכי נוראים מתרחשים שוב.

 

 

אני נמצא כאן משום שאני מאמין שהדקות המעטות שיש לכם לקרוא את הדיווח הזה ממקור ראשון יתנו לכם מושג ברור של מה שמתרחש כאן. אמנם ייתכן שלא תוכלו לאתר על המפה את עמק הבקאע או את דמשק, אבל סיפורים על בריאות הם אוניברסליים ויש להם מכנה משותף ברחבי כדור הארץ.

 

אל תחפשו כאן היגיון

במהלך השנתיים האחרונות, 720 אלף בני אדם שרשומים כפליטים עברו את הגבול המסוכן מסוריה לתוך לבנון. על פי ארגוני סיוע בשטח, מספר דומה ואף גבוה יותר נכנס לארץ הארזים באופן לא חוקי. במדינה שבה חיים שמונה מיליון בני אדם, בערך אחד מכל ארבעה הוא כעת פליט. לבנון קורסת תחת משקלם של הפליטים האלה והתנאים בשטח קשים מאוד.

 

במחנה הפליטים הגדול בעמק הבקאע, אין אספקת מים סדירה או תנאי תברואה הולמים ואין מספיק מזון. מה שכן יש בשפע זה ערימות של פסולת רקובה. בתור אבא אתה הופך להיות די טוב בהערכת גילם של ילדים, בהתבסס על גודלם. כאן, אין שום דבר הגיוני. יש תינוקות בני שמונה חודשים שדומים לתינוקות שזה עתה נולדו וילדים בני עשר נראים כמו ילדים בני חמש. ולעתים קרובות, הילד הצעיר הוא זה שצריך לדאוג לילד קטן יותר.

 

"הילדים מתרגלים עליי את האנגלית שלהם". כתב CNN במחנה הפליטים (צילום: CNN) (צילום: CNN)
"הילדים מתרגלים עליי את האנגלית שלהם". כתב CNN במחנה הפליטים(צילום: CNN)

 

במקום כמו זה, אתה יכול במהירות להבחין בין תינוקות שמניקים אותם בחלב אם לבין אלה שלא. תינוקות שיונקים מקבלים פחמימות, שומנים וחלבונים, אך הם לא צורכים מספיק קלוריות. ככה זה כשאימא שלהם לא אכלה בעצמה כלום במשך כמה ימים. שיערו של התינוק דליל, העור שלו דק וגופו נראה כחוש. למצב זה קוראים תשישות וכחישות שלא אמור לקרות בדרך כלל לתינוק יונק. אבל שוב, המצב כאן איננו נורמלי.

 

בלי תקווה בעיניים

הילדים הגדולים יותר שמסוגלים לצרוך כל סוג של קלוריות לא מקבלים מספיק חלבונים בארוחה שלהם. הם אוכלים בעיקר דגנים. הגוף הקטן שלהם נראה נפוח ולעתים קרובות יש להם נפיחות בכפות הרגליים. קוראים לזה תת-תזונה של צריכת חלבונים.

 

למדתי על זה הרבה בבית ספר לרפואה ואפילו אז התפללתי שלא אראה זאת לעולם ממקור ראשון. למרבה הצער, אני מכיר כעת את המבט בעיניים של מי שלא ראה אוכל נכנס לפיו במשך זמן כה רב. העיניים לא מביטות בשום דבר אחר. אין זה מבט מלא תקווה, אלא השלמה עצובה שלמרות הרעב הכבד שלהם, פירורי המזון הבסיסיים האלה לא נועדו עבורם. אם אתם הורים ויש לכם חמלה מכל סוג שהיא, המראה של העיניים האלה יוריד אתכם על הברכיים שלכם. 

(צילום: CNN) (צילום: CNN)
(צילום: CNN)

(צילום: CNN) (צילום: CNN)
(צילום: CNN)

 

כמה מבעלי הקרקעות בעמק הבקאע גובים 100 דולר לחודש עבור אוהל מאולתר בגודל 3 על 3 מטרים. למרבה הצער, הילדים הם אלה שנושאים בנטל התשלום הזה. הם עובדים בשדות עבור שני דולרים ליום, חלקם מקבצים נדבות מתחת לגשרים וחלקם פונים לזנות.

 

האמת היא שחשתי אשמה מהרגע שהגעתי לכאן בגלל הידיעה שאעזוב ואנופף לשלום לחברים הקטנטנים שירוצו לצד המכונית שלנו - כאילו שזה ישפר את המצב שלהם. הילדים האלה ימלאו את יומכם במחשבות ואת לילותיכם בחלומות. הילדים האלה מלאים בחלומות לא מציאותיים והלבבות שלהם מלאים תקווה. לעתים קרובות אני חושב על הילדים שלי וכמה הם יהיו מאוכזבים מזה שאבא שלהם לא יכול לעשות יותר כדי לעזור לילדים כמותם.

 

יהיה זה חסר טעם לומר שאני רואה את העיניים של הילדים שלי בעיניים של הילדים מעמק הבקאע. האמת היא שאלה הם הילדים שלי. הם הילדים של העולם, רבים מהם ישרדו ואולי אפילו יגיעו לביתם ואולי לחיים יציבים יותר. אולם לעת עתה, זה המחיר שהם משלמים כפליטים בלבנון בספטמבר 2013.

 

 הכתבה תורגמה על ידי ynet ובאחריותו

 

לפנייה לכתב/ת
שלחו כתבה שתף ב- שתף ב-
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ביטולאישור
צילום: CNN
פליטה סורית במחנה פליטים בלבנון
צילום: CNN
צילום: CNN
האמהות של התינוקות לא אוכלות בעצמן
צילום: CNN
מומלצים

אודות ועזרה

כלים ושירותים

ערוצי תוכן