ארון-מן: נפילתו ועלייתו של ראמזי
בגיל 22, אחרי שהתאושש מתיקול הרסני שניפץ את רגלו לרסיסים, ספג הכפשות בלתי פוסקות מאוהדי ארסנל ואיבד את המנטור שלו באופן טראגי, ארון ראמזי סוף סוף נזכר לשחק כדורגל - ולכבוש (מבלי להרוג אף אחד). האם הוסרה הקללה מעל הקריירה של הוולשי המוכשר?
- "בבקשה אלוהים, פטור אותנו מהכדורגלן הזה. עשה שייפצע שוב, שיחלה, לא משנה מה - רק שיירד מהדשא. אמן".
- "השחקן הגרוע ביותר של ארסנל בכל הזמנים. שונא להודות בכך, אבל אפילו ניקלאס בנדטנר עדיף עליו".
- "זה המחליף של ססק פברגאס? בדיחת חג המולד הכי מצחיקה ששמעתי מזה זמן רב".
עוד ב-ynet ספורט:
- מחזור פתיחה היסטרי בליגת האלופות
- וויין רוני מאושר מתמיד במנצ'סטר יונייטד
- במכבי חיפה רותחים על עמאשה: "ישלם ביוקר"
מכבי ת"א הביסה את הפועל ירושלים. צפו בתקציר
ארון ראמזי הפך בשנים האחרונות לאחד השחקנים המושמצים בקרב רבים מיושבי אצטדיון האמירויות, יש שיאמרו סמל של המדיניות הקמצנית והאנטי-הישגית שאימצה ארסנל אי שם באמצע העשור שעבר. למעשה, קשה להתעלם מקווי הדמיון הברורים בין האופן שבו התפתחה הקריירה של הקשר שסומן כהבטחה בנעוריו, לבין הדעיכה המתמשכת של המועדון הלונדוני. את שני המקרים ניתן לתמצת באופן הבא: "פונטיציאל לא ממומש, רכות, היעדר רוע, פציעות וחוסר מזל".
ככל שנמשכה לה בצורת התארים של התותחנים, בהתאם נחלשו הקריאות "In Arsene We Trust" ("בארסן אנחנו בוטחים") ומנגד גדל הפילוג בין האוהדים – אלו שזכרו חסד נעורים לצרפתי לעומת אחרים שמאסו בדרכו, בסירובו להכניס את היד אל הכיס ובהכרזות מקוממות דוגמת "העפלה לליגת האלופות היא תואר". עבור הקבוצה השנייה, ראמזי שימש מעיין שעיר לעזאזל, שק חבטות ומטרה נוחה לפריקת תסכול וזעם שנצברו במשך למעלה מ-8 שנים – פרק הזמן שחלף מאז הניפה ארסנל גביע אחרון.
אלא שכמות הארס שהושלכה לעבר ראמזי, ילד טוב וויילס, חצתה כל גבול וכללה איומים על חייו, הודעות נאצה בחשבון הטוויטר שלו ושל ארסנל ואין ספור קבוצות שטנה ברשתות החברתיות ובפורומים השונים (שציטוטים נבחרים מהם הובאו כאן בגרסה סופר-מעודנת). שחקנים אחרים, גדולים מהוולשי, הואשמו ע"י אוהדי התותחנים בתאוות בצע (נאסרי, אדבאיור) ובבגידה (ואן פרסי) וזכו ליחס פחות עוין מזה שקיבל "רמבו". היכן "חטא" האחרון? התשובה חד משמעית - לא שיחק מספיק טוב.
הרגע ששינה את הכל
והיו לכך נסיבות מקלות, אבל את הקהל באמירויות, שאיבד כל מימד של סבלנות כלפי הקבוצה, זה לא ממש עניין. האמת, אחרי ה-27 בפברואר 2010, ראמזי צריך להודות על ההזדמנות החוזרת שניתנה לו להמשיך ולעסוק במה שהוא הכי אוהב לעשות.
כניסה מחרידה של ראיין שוקרוס מסטוק סיטי בוולשי, אז בסה"כ בן 19, גרמה לאחרון ללא פחות משישה שברים ברגלו השמאלית ולתקופת היעדרות של כמעט שנה מהמגרשים. אותו רגע התברר כפגיעה אנושה, מקצועית ומוראלית, בקריירה של הקשר המבטיח, ששנתיים קודם לכן גרם לארסן ונגר ולסר אלכס פרגוסון להיכנס לדו-קרב מורט עצבים על שירותיו. אגב, כל ביקור של ראמזי באצטדיון בריטניה מאז אותה שבת ארורה מלווה בבוז צורם מכיוון אוהדי הפוטרס.
הפציעה הקשה של ארון ראמזי
גם מותו הטראגי של גארי ספיד, ששימש מורה דרך לראמזי והיה זה שהעניק לו לראשונה את סרט הקפטן בנבחרת וויילס, לא סייע לניסיונות השיקום של הקשר, שכבר נאלץ להתמודד עם ביקורת מבית ומכיוון כלי התקשורת בממלכה. לפרקים סיפק ניצוצות, אך אלו היו כטיפה בים. שער ניצחון על מנצ'סטר יונייטד בשלהי עונת 2010/11 דחה במספר ימים את חגיגות האליפות של השדים האדומים. במפגש מול מארסיי בסטאד וולודרום, חודשים ספורים לאחר מכן, הבקיע ראמזי שער דרמטי בדקה ה-94 וסידר לתותחנים את הכרטיס לשמינית גמר ליגת האלופות.
אבל מי שצפה מדי שבוע במשחקיה של ארסנל ועקב אחרי ראמזי בפרט, ראה כדורגלן מסורבל, איטי, נגוע בכדררת ובעל נטייה לאבד כדורים. "אני מרגיש שארון משתדל יתר על המידה ונוגע בכדור יותר מדי פעמים. הייתי מציע לו לקחת שיעור מפול סקולס", טען בעבר פרנק מקלינטוק, ששיחק בארסנל בין השנים 1964 ל-1973. "ההבדלים בין השניים מדהימים. סקולס סורק את השטח בטרם קיבל את הכדור ואז פועל במקסימום יעילות במינימום מאמץ. ראמזי מהעבר השני, מנסה לסבך את המשחק. הוא רץ לכיוון אחד, מרים את הראש ואז רץ לכיוון השני. מתישהו הוא יחליט למסור, אבל עד שזה יקרה חבריו לקבוצה כבר יעזבו את העמדות שלהם".
מעמדו של ראמזי, לפחות בקרב הקהל הביתי, ניזוק בעיקר לאחר המעבר של ססק פברגאס לברצלונה רגע לפני תחילת עונת 2011/12. עזיבתו של הספרדי, באותם ימים אולי הפליימייקר הטוב בעולם, הצטרפה לזו של סמיר נאסרי למנצ'סטר סיטי והותירה את ארסנל בבעיה מקצועית קשה בחוליית הקישור. ונגר לא עשה שמץ של מאמץ למצוא תחליף הולם ועל בזבוז מזומנים לא היה מה לדבר, למרות רווח של 60 מיליון ליש"ט ממכירת השניים. כשנקב הצרפתי בשמותיהם של ראמזי ומיקל ארטטה כשחקנים שאמורים לספק מענה לנושא היצירתיות, הייתה זו כיריקה בפניהם של אוהדי התותחנים. הוולשי נכנס למאבק בלתי אפשרי, שסופו היה ידוע מראש.
הקללה הוסרה?
התפנית הגיעה אי שם במחצית השנייה של העונה שעברה. ראמזי תפס בהדרגה את המקום ב-11 של ארסנל (פתח ב-21 משחקים, עלה כמחליף ב-15) והיה שותף בכיר לסיומת המצוינת של הקבוצה, שניצחה ב-8 מ-9 המחזורים האחרונים בליגה ועקפה ממש עם הבאזר את טוטנהאם במאבק על המקום הרביעי, המוביל למוקדמות ליגת האלופות.
השיפור ביכולתו של ראמזי היה ניכר לכל. גם הוא היה מודע לכך: "לקח לי שלוש שנים להתגבר על התיקול ההוא של שוקרוס - יותר ממה שציפיתי תחילה, אבל הביטחון שלי חזר והדברים מתחילים להתחבר עבורי. אני מחלץ הרבה יותר כדורים ומוסר מהר ומדויק יותר".
את העונה החלה ארסנל בהפסד ביתי מביש לאסטון וילה (3:1), שהגיע אחרי עוד קיץ מאכזב ונטול בשורות בגזרת ההעברות. באצטדיון האמירויות שררה אווירת נכאים, כשהאוהדים מקללים את ונגר ודורשים ממנו להוציא כסף ולרכוש שחקנים משמעותיים. המנג'ר הבין שאין לו ברירה ורגע לפני הגונג לסגירת חלון ההעברות הגיעה הבשורה על רכישתו של מסוט אוזיל, בעסקה ששוויה 50 מיליון אירו – הגדולה ביותר בהיסטוריה של המועדון. עד שהגרמני נכנס לעניינים, הישועה הגיעה ממקור בלתי צפוי. נחשו מי?
העונה בקושי החלה וראמזי כבר סופר 6 שערים בכל המסגרות – כסך כיבושיו בשלוש השנים האחרונות יחדיו. שלושה מהם הובילו את ארסנל לשלב הבתים של ליגת האלופות על חשבון פנרבחצ'ה. שניים נוספים הגיעו ב-1:3 על סנדרלנד בשבת האחרונה. בין לבין סידר לנבחרת הוולשית 1:2 על מקדוניה, לאחר שסחט פנדל ודייק מהנקודה הלבנה. לכך התווסף משחק הקרבה מרשים ב-0:1 היוקרתי על טוטנהאם בדרבי.
הפארודיה הקורעת על ארון ראמזי
חשוב מכל, נראה שהביטחון חזר לראמזי, שלוקח אחריות ומעורב יותר מכל שחקן אחר בהנעת הכדור של התותחנים, כמו גם במשחק ההגנה. כך למשל, במשחק הגומלין מול פנרבחצ'ה, בו הבקיע פעמיים, דייק הוולשי ב-91 אחוז מהמסירות שהעביר לחבריו. בניצחון על החתולים השחורים במחזור החולף, נגע 111 פעמים בכדור (הכי הרבה במשחק), דייק ב-81 מ-88 מסירות (92 אחוז) וקינח בצמד מרשים – כולל וולה נהדר מקצה הרחבה.
"ארון השתפר באופן דרמטי ככדורגלן ונמצא בכושר הכי טוב בחייו", אמר ונגר לאחר המשחק. "אני חייב להודות שציפיתי לכך – ראשית בגלל שהוא התבגר ושנית כיוון שרצה להוכיח את עצמו. ראמזי שידרג את עצמו מבחינה טכנית וגם יודע למקם את עצמו במקום הנכון, כך שהשערים מגיעים עבורו באופן טבעי". ת'יאו וולקוט הוסיף: "ראמזי היה נהדר בסיום העונה שעברה, עבד מאוד קשה במהלך הקיץ וכעת לוקח את המשחק שלו לרמה אחרת".
אחרי שנים של סבל, נראה ש"קללת ארון ראמזי" סוף סוף הוסרה. האיש אשר "חיסל" מפורסמים בכל פעם שמצא את הרשת (מועמר קדאפי, אוסמה בין לאדן, סטיב ג'ובס, וויטני יוסטון והכדורסלן ריי וויליאמס מצאו את מותם לאחר שכבש) כבר לא הורג אף אחד. בנוסף, אפילו האוהדים כבר לא נגדו. עובדה – הם בחרו בו לשחקן החודש הראשון של העונה.
לפנייה לכתב/ת 
