מה מסתיר החיוך של רוחאני?
הפשרה נראית אמיתית, כי האיראנים יכולים להרשות לעצמם - הם כבר במרחק נגיעה מהפצצה. איך עובד הטריק עם האורניום שמסייע למסלול הפלוטוניום, מהן ההבנות בין אובמה לנתניהו ומהו הפער, ולאן הולכים מכאן?
המנהיג הדתי והמדיני העליון של איראן הצליח להפתיע את העולם וגם את דעת הקהל בטהרן כשהצהיר ביום שלישי שהוא מעוניין במשא ומתן דיפלומטי על תוכנית הגרעין. "גמישות אמיצה של אלוף", מוכן לגלות עלי חמינאי, האיש שעד כה לא רמז על הצטרפות לקו הפשרני של הנשיא החדש חסן רוחאני. זהו איתות ברור על הכוונה להציג עמדה חדשה במו"מ עם חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה (P5+1) ואולי אף במו"מ הישיר במקביל עם וושינגטון.
נראה שהתפנית אמיתית. אפילו חמינאי מוכן לשתות את כוס התרעלה, כפי שאמר פעם, לגלות גמישות וללכת לקראת המערב. יש לכך שתי סיבות עיקריות, מעריכים בישראל:
פגיעתן האנושה של הסנקציות הכלכליות שהטיל המערב בכלכלת איראן, שמשפיעה קשות על רמת החיים ומסכנת את המשטר. הוא מחפש הקלות.
איראן נמצאת כבר היום במרחק נגיעה מהנשק הגרעיני ולכן היא יכולה להפגין גמישות כל עוד יותר לה לשמור על הישגיה. היא אמנם עוד לא "מדינת-סף" גרעינית, כזו שיכולה לייצר פצצת אטום בתוך 10-8 שבועות, אבל בסוף השנה - או לכל המאוחר באביב 2014, כבר תהיה, אם הקצב הנוכחי של ההעשרה והתקנת הצנטריפוגות יימשך.
איראן אמנם לא חצתה טכנית את "הקו האדום" שהציג נתניהו בעצרת האו"ם לפני שנה בדיוק; אבל היא עקפה אותו באלגנטיות ובתחכום. במקום לצבור 250 ק"ג של אורניום מועשר לרמה בינונית (20%), שהיה הקו, האיצו האיראנים את קצב התקנת הצנטריפוגות המשמשות להעשרת אורניום לכל רמה רצויה - כולל לרמת חומר בקיע (90% איזוטופ U235) שממנו עשוי הנשק הגרעיני. כך שהיום יש כ-17 אלף צנטריפוגות שמתוכן פעילות כבר 10,000.
בין הצנטריפוגות שהותקנו יש כמה אלפים מדגם חדיש שקצב ההעשרה בהן הוא פי שלושה-ארבעה מזה של הישנות. כאלף מהצנטריפוגות החדשות כבר פעילות. אבל כשאיראן תפעיל את כל המערכים שהתקינה במתקן בנתנז ובמתקן בפורדו שליד קום - כנראה בסוף השנה - היא לא תצטרך יותר לשחק במחבואים עם נתניהו על כמות האורניום המועשר ל-20%. מרגע שהמנהיג העליון ויועציו יחליטו, מומחי הגרעין יוכלו פשוט להפעיל את כל הצנטריפוגות שהתקינו ובתוך כשמונה שבועות יהיה להם די חומר בקיע שיספיק להרכבת מתקן נפץ גרעיני ראשון; בתוך כשנה וחצי עוד כחמישה-שישה ראשי קרב.
ויש עוד מעקף. קצב העשרת האורניום לרמה בינונית (20%) הוא כעת 15 ק"ג לחודש. אם
מצטברים יותר מ-200 ק"ג ברמה הזו, האיראנים מוציאים את ה"אקסטרה" מהמלאי ומכינים מוטות דלק גרעיני. לפחות חלקם יועברו להפעלת הכור הגרעיני הפועל באמצעות מים כבדים שנבנה באראק. אחרי כשנה-שנתיים, כשמוטות דלק אלה יהיו משומשים, איראן תוכל להוציאם ובתהליך כימי להפיק מהם פלוטוניום שגם הוא, כמו אורניום טבעי מועשר, משמש כחומר בקיע להרכבת פצצה אטומית.
כך איראן צדה למעשה שתי ציפורים במהלך אחד: היא גם אינה חוצה את הקו האדום של נתניהו וגם יוצרת תשתית לייצור נשק גרעיני במסלול הפלוטוניום, בנוסף ובמקביל למסלול האורניום שבו מושקע כעת המאמץ העיקרי. ללכת עם ולהרגיש בלי, גרסת איראן 2013.
המוקשים
סיבה אפשרית שלישית לגמישות האיראנית החדשה היא הלקחים שהופקו ממשבר הנשק הכימי בסוריה. אובמה מצמץ בתחילה אך בכל זאת הפגין מספיק נחישות בכוונתו להשתמש בכוח צבאי נגד אסד, באופן שגרם לפוטין להציע לו פתרון קביל. לאיראנים אין כנראה חשק, כשהם כה קרובים למטרתם בתחום הגרעין וכשהם נאנקים תחת הסנקציות, להעמיד במבחן פעם נוספת את הנשיא האמריקני. מה גם שמדובר על מניעת נשק גרעיני מאיראן, נושא שלגביו יש קונצנזוס בקונגרס.
לאור כל אלה מאותת המשטר באיראן שהוא מוכן לוויתורים בכמה נושאים:
1. רוחאני רומז שהוא מוכן להגברת "השקיפות". זו מבחינתו מילת קוד שמקפלת בתוכה הגברת הפיקוח של סבא"א על תוכנית הגרעין; כולל ביקורות פתע במתקני העשרת האורניום בקום ובנתנז, בכור באראק, ואולי אפילו באתרי פיתוח הנשק גרעיני - פרצ'ין, למשל. זהו ויתור שאמנם אינו מפרק את איראן מהיכולות שכבר השיגה אבל יש בו כדי למנוע "פריצה" מהירה לעבר הפצצה בלי שהמערב ידע על כך. המוקש: איראן יכולה להחליט לפרוש בכל רגע ממשטר האמנה למניעת הפצת הנשק הגרעיני, לגרש פקחים ובתוך שבועות להכריז שברשותה נשק גרעיני. במקרה כזה יצטרך המערב להחליט מהר אם הוא פועל צבאית, ולפעול. מה
שספק אם יקרה לנוכח מה שחווינו במשבר הסורי. כשתהיה להם פצצה, האיראנים יהיו מוגנים הרבה יותר מתקיפה, כמו שארה"ב אינה ששה היום לתקוף את צפון קוריאה.
2. להפסיק כליל או להגביל את העשרת האורניום לרמה בינונית (20%) ולהוציא את הכמות שנצברה אל מחוץ לאיראן. לכאורה מהלך כזה צריך לספק את נתניהו אבל גם כאן יש מוקש - אפילו גדול. עם כמות הצנטריפוגות המוכנות לפעול בקרוב, אין לאיראנים בעיה לקחת את כמות האורניום המועשר לרמה נמוכה (3.5-5%) שצברו, להעשיר אותה במכה אחת לרמה הדרושה, ולבנות נשק גרעיני בתוך חודשיים.
3. האיראנים הדליפו לשבועון הגרמני "דר שפיגל" שהם מוכנים לסגור את המתקן בפורדו. גם אם יתברר שהאיראנים אכן מתכוונים ברצינות להדלפות - שהוכחשו - זה לא מה שיפגע ברצינות בתוכנית העשרת האורניום. בפורדו מותקנות רק 3,000 מתוך 17 אלף צנטריפוגות. הן אמנם חסינות יותר מפני תקיפה אווירית מפני שהן חבויות מתחת להר אך גם אם יושבתו כולן מרצון - 14 אלף צנטריפוגות, מהן מהדגם החדיש, ימשיכו להסתובב בנתנז ולהעשיר חומר בקיע. לכל היותר תהיה כאן האטה לא מהותית של התהליך.
נתניהו רוצה את מה שנראה לא הגיוני
כשבוחנים לעומק את האיתותים לנכונות האיראנית לוויתורים מבינים הרבה יותר טוב את משפט המפתח שאמר חמינאי למפקדי משמרות המהפכה ואשר למעשה נועד לאוזניים מערביות: "בדומה למתאבק שמטעמים טכניים צריך להראות גמישות, אך גם לא לשכוח מי היריב שלו; גישה כזו (גמישות דיפלומטית) טובה מאוד והכרחית כל עוד אנו דבקים במטרות שלנו". לא פלא שאצל נתניהו ואצל שר הביטחון יעלון צלצלו כל פעמוני האזעקה.
בירושלים מעדיפים כמובן פתרון דיפלומטי אבל חוששים שהאירופים, סין ורוסיה, כמו גם ארה"ב, יתפשרו על מתווה כמו זה שרוחאני רומז עליו כעת. לא מפני
שהאמריקנים והאירופים תמימים או מרושעים, אלא משום ההבדל היסודי בתפישת האיום:
ישראל סבורה שאסור שאיראן תגיע אפילו למעמד של מדינת-סף גרעינית כדי שלא תוכל לאיים ולסחוט את שכנותיה ולא תוכל לפרוץ מתי שתרצה לעבר הפצצה. (בישראל סבורים שייתכן מאוד שהמודיעין שלנו ושל המערב לא יבחין כלל ב"פריצה" כשתתרחש; וכאשר יבחינו – יצטרכו להוכיח לפוליטיקאים, ובין לבין – לאיראן תהיה פצצת אטום). לכן לשיטתו של נתניהו ("אם אין אני לי מי לי") צריך לפעול, אפילו בכוח צבאי, כדי למנוע מאיראן "יכולת-סף".
לעומת זאת העמדה הרשמית בוושינגטון היא שארה"ב מחויבת למנוע מאיראן מלהחזיק בנשק גרעיני עצמו.
אחרי ביקורו של אובמה בארץ במרס השנה חודש האמון בין המנהיגים והושגו ביניהם הבנות. ניתן להעריך שבכל מקרה יהיה שיתוף פעולה, גם אם ישראל תתקוף, כולל מטריה מדינית ביום שאחרי. אבל הפער העקרוני נשאר בעינו.
חששות מהקלות לרוחאני בעקבות מתקפת חיוכים הובילו את נתניהו לפרט השבוע ארבעה תנאים שצריכים להתמלא על מנת שהסכם עם איראן יהיה קביל מבחינתו: השעיה מוחלטת של העשרת האורניום (לכל הרמות); הוצאת האורניום שכבר הועשר משטחה של איראן; סגירת מתקן ההעשרה בקום והימנעות מהפעלת הכור באראק. אין שום סימן שאיראן עשויה להסכים לתנאים אלה. לכן סביר שראש הממשלה הציג אותם כדי להראות עד כמה רחוקות עדיין העמדות של רוחאני מהמינימום הקביל עליו.
סביר להניח שנתניהו כיוון את דבריו בעיקר אל חברי הקונגרס, כדי שלא יניחו לאובמה להיסחף במתקפת-האווירה של רוחאני ואף יאיצו בנשיא להגביר את הלחץ הכלכלי היעיל ולהטיל סנקציות נוספות וחמורות יותר על איראן - דבר שלא נראה הגיוני כעת. בנוסף לכך,
טוענים הישראלים באוזני עמיתיהם האמריקנים בשיחות תיאום שוטפות, שכמו במשבר הנשק הכימי עם סוריה - אם רוצים להשיג תוצאה במסלול הדיפלומטי חייבים להציג איום צבאי אמין.
בישראל יודעים כמה קרובה איראן לפצצה וזה גורם לעצבנות לא מבוטלת. אף על פי כן תולים עדיין תקוות במו"מ ונשבעים שלא לחבל במאמצי ממשל אובמה למצות אותו. בירושלים מודעים למגעי הגישוש בין וושינגטון לטהרן ומחכים לראות אם יבשילו לכדי מו"מ ישיר ופרגמטי ואם הערוץ הזה יהיה יעיל יותר מהערוץ השיחות הישן עם ה-P5+1. במקביל, איש מהמנהיגים לא אמר עדיין שהאופציה הצבאית הוסרה מהשולחן, כך שהכול עדיין פתוח לכאורה, אבל לא לזמן רב.
לפנייה לכתב/ת 
