סיאטל בטלוויזיה: אנשי הגשם

סיאטל תמיד נדמתה לי מעוז גברי. מפעלי הענק של בואינג על שלל מטוסיהם, הכעס והזיפים של קורט קוביין, היכולת המדהימה של גארי פייטון להגיע אל הסל והגיקיות המתפרצת של ביל גייטס ושמורת החננות שייסד לו שם. אפילו יצא לי לבקר פעם בסיאטל ולשוטט ברחובותיה, ואני יכול להישבע שחצי מהאנשים שראיתי שם היו גברים. דווקא בגלל זה, הייצוג הטלוויזיוני של העיר נראה לי כל כך תמוה.

מילה אחת על עניין הייצוג לפני שצוללים בין העננים - המדור הזה מתמקד אך ורק בפן הטלוויזיוני של מקומות, האופן שבו הם מוצגים על המסך הקטן. את העולם האמיתי נשאיר למדורים אחרים.

שיקגו בטלוויזיה: עיר של אש ושל קרח

ובחזרה לסיאטל. בלוח השידורים הנוכחי של רשתות הטלוויזיה האמריקניות אין ספק שיש כיום סדרה אחת שמזוהה יותר מכל עם העיר - "האנטומיה של גריי". אם נניח בצד כל ביקורת אפשרית שניתן למתוח (לרוב בצדק) על המלודרמה הרפואית, עדיין ניתן לחלץ ממנה כמה מסקנות מעניינות על סיאטל. בסופו של דבר, מדובר בסדרה שעל אף חולשותיה מציגה אולי את התמונה המגוונת ביותר על המסך: יותר כוכבות מכוכבים ומספר לא מבוטל של לא-לבנים ולא-סטרייטים בתפקידים ראשיים.

"האנטומיה של גריי". מציגה תמונה מגוונת 

וכך, למרות כל קלישאותיה, אפשר לומר ש"האנטומיה של גריי" מציעה מאז ראשיתה סדרה לאנשים שמחפשים משהו שונה על המסך. נקודת המבט הנשית הדומיננטית, שנהנית מהעיר סיאטל כתפאורה, מציבה אלטרנטיבה לסדרות בתי החולים המוכרות, שבהן הכוכבים הראשיים ודמויות הרופאים הראשיים נשמרו לגברים מסוקסים כמו ג'ורג' קלוני.

חוטבי עצים ונשים מיובאות

"Here Come the Brides". מהפכנית יחסית לתקופה

כבר מהרגע הראשון החיבור בין המינים הוא מלאכותי ומאפשר לסדרה לבחון מחדש תופעות שנתפסו כמובנות מאליהן: גבר אמיתי, אשה אמיתית ומערכת היחסים האידיאלית שאמורה להתקיים ביניהם. בכל זאת, מעט נשים מול הרבה גברים ללא ספק משנה את מאזן הכוחות המגדרי, בטח ובטח כשנורמות השידור של ארה"ב דאז אסרו להציג קונפליקטים מחוספספים קצת יותר.

האישה המעניינת ביותר שזכתה לייצג את סיאטל על המסך היא דמותה של שרה לינדן בסדרה "דה קילינג". מצוידת בכמה וכמה יותר רבדים מאשר ד"ר גריי וחברותיה, לינדן מפלסת את דרכה בעולם אלים וכוחני של גברים אלימים וכוחניים, מבלי לשחק את המשחק בהתאם כללים שהונחתו עליה.

צפו: יוצרי "דה קילינג" מדברים על הבחירה בסיאטל

המפורסם מכולם הוא כמובן פרייז'ר, גיבור הסדרה הקרויה על שמו. הפסיכיאטר שנדד מהפאב האהוב בבוסטון בימי "חופשי על הבר" אל עיר הולדתו, גילם את "הגבר החדש" שהחל לחלחל לטלוויזיה בשלהי המאה ה-20. ד"ר פרייז'ר קריין לא היה מסוגל שלא לדבר על רגשותיו, ואהב אופרה, מחזות שייקספיריים ומסעדות עלומות בפריז.

"פרייז'ר". הגבר החדש

אל פרייז'ר כדאי להוסיף גבר אחר מסדרה אחרת שאמנם התרחשה בכלל בלוס-אנג'לס, אבל סיאטל מהווה מרכיב מרכזי בביוגרפיה שלו. "עמוק באדמה" נפתחה בחזרתו של הבן הסורר למשפחת קברנים בעקבות מות אביו. נייט פישר נולד לתוך העסק המשפחתי, לתוך הגבריות המשפחתית הדוממת וחסרת הרגשות, ובחר לברוח - איך לא - לסיאטל. שם הוא היה חופשי לעשות ככל העולה על רוחו ולהיות עוזר מנהל במרכול אורגני.

"עמוק באדמה". נייט ברח מהגבריות הדוממת וחסרת הרגשות 

העיר הזו מאפשרת לדמויות שלה להיות סטריאוטיפיות פחות ומגוונות יותר. הייצוג הטלוויזיוני של סיאטל - גשום, מעורפל ומטושטש - מלא באפשרויות לשבירת גבולות.