היא לא רוצה לבד: הדרך של מרקל לקואליציה
מרקל היא אולי האישה החזקה בעולם, אבל גם אחרי הניצחון הגדול בבחירות בגרמניה יש לה סיבה, כולל אויבים מבית, לרצות קואליציה רחבה. כדי לפייס את הסוציאל-דמוקרטים בעלי התפיסה הכלכלית המנוגדת לשלה ולהביא אותם לממשלה, היא תצטרך לפתות אותם בתיקים. זה לא יהיה קל. פרשנות
בחירות 2013 בגרמניה הן ניצחון אישי סוחף לקנצלרית אנגלה מרקל והישג משמעותי למפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) שבראשותה. הישגים דומים היו לקנצלר קונרד אדנאואר לאחר מלחמת העולם השנייה ולקנצלר הלמוט קוהל בעת איחוד גרמניה לפני יותר מעשרים שנה. אולם הקנצלרית עדיין זקוקה לשותף קואליציוני, ואף מעוניינת בו - זאת גם לנוכח הצורך בהובלת החלטות מאתגרות, במיוחד בנושא הכלכלי. מרקל תעדיף מאוד להעביר החלטות קשות בנושא הכלכלי ביחד עם שותף ובתוך כך גם למתן את כוחם של כמה מחברי סיעתה הצפויים להתנגד לחלק מהמהלכים שתוביל.
עוד חדשות מהעולם:
- בימ"ש במצרים: לסגור את האחים המוסלמים
- בפה פעור: תראו איך בולעים תפוח שלם
- קניה: רוב בני הערובה שוחררו, מחבלים בבגדי נשים
- פסק הלכה: חתונה ב-TV - נישואים לכל דבר
אמנם ההצבעה הסוחפת בעד מרקל (41.5 אחוזים ל-CDU) מעידה בבירור על כוונתה להמשך מדיניות הצנע הכלכלית שהובילה גרמניה באירופה, אך ייתכן שבדיוק מדיניות כלכלית זו - הן כלפי אירופה וגם כלפי פנים - תיבחן ותעמוד לדיון במהלך המשא ומתן הקואליציוני, שלא הולך להיות קל עבור מרקל ומפלגתה ועשוי להימשך כמה שבועות.
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) הגיעה שנייה בבחירות עם 25.7 אחוזים מהקולות והיא נחשבת למועמדת מרכזית להיכנס לקואליציה עם הגוש השמרני של מרקל. ה-SPD מחזיקה בתפיסה כלכלית שונה מהותית מזו של ה-CDU. יתרה מזאת, בניהול משא ומתן קואליציוני צפויה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לדרוש "פיצוי" בדמות תפקידים משמעותיים עבור הסיכון האלקטורלי והפוליטי שתיקח בכניסה לשותפות תחת צלה הדומיננטי של הקנצלרית.
סקרים שנערכו ערב הבחירות הציגו תמיכה של כמחצית מהציבור בגרמניה "בקואליציה רחבה" - שותפות בין ה-CDU לבין ה-SPD שמסורתית מהוות את שתי המפלגות הגדולות בגרמניה. אלא שכעת השתנו בבירור יחסי הכוחות בין השתיים וה-SPD עומדת לחלוטין בצלה של מפלגתה של מרקל. זוהי שיאה של מגמה שנמשכת זה כמה שנים - שחיקה בכוחה של ה-SPD - ומקורה במידה רבה בשותפות הקואליציונית הקודמת של המפלגה עם מרקל בשנים 2005 ו-2009. בסיס התמיכה של המפלגה מסויג כלפי כניסה לקואליציה וביום שישי צפויה הנהגת המפלגה להתכנס לדיון בנושא. התמודדות פנים מפלגתית זו צפויה לגרום לשינויים בהובלת המפלגה, להאריך את המשא ומתן ולמקדו בנושאים שהסוציאל דמוקרטים יוכלו להציג כהישג מול בוחריהם (כנראה כלכלה ואנרגיה).
הזדמנות אחרונה לירוקים
מבחינתה של מרקל, שיקול נוסף בהחלטה על שותפה קואליציונית הוא הרכב הבית העליון בגרמניה - הבונדסראט. הבית העליון משמעותי לחקיקה וכיום יש בו דומיננטיות ל-SPD. שותפות בין שתי המפלגות תקל על הקנצלרית להתנהל בבית העליון מחד, ולהעביר החלטות שנויות במחלוקת בבסיס בוחריה מנגד. על פי סקרים לפני הבחירות כמחצית מהציבור תומך בקואליציה כזו. עם זאת, נוכח תוצאות הבחירות, שותפות כזו תיצור קואליציית ענק מול אופוזיציה מצומקת. הרכב כזה יכול ליצור בעיית נראות והתנהלות.
גם מפלגת הירוקים, יכולה להוות שותף למשא ומתן קואליציוני עבור הקנצלרית. הירוקים ספגו מכה בבחירות כשכוחם נשחק וכעת הוא עומד על 8.4% ולצרה הזו נוספת אחת נוספת בדמות התפטרותה הערב של הנהגת המפלגה. הנהגה חדשה תיבחר בסתיו. טכנית, המפלגה עדיין יכולה לנהל משא ומתן עם מרקל, אך המפלגה עדיין בטלטלה ועליה להחליט על דרכה.
בסיס התומכים בירוקים מסויג מאוד מחבירה למרקל אך מנהיגות המפלגה הירוקה יכולה לתמוך במהלך כזה בעיקר מסיבות אישיות:
מדובר בדור מבוגר - אנשי דורו של יושקה פישר שזו להם ההזדמנות האחרונה להיכנס לממשלה. עם זאת, ההנחה הרווחת היא שמרקל תתייחס למשא ומתן עם הירוקים כמהלך טקטי ותעדיף לתרגם את הישגה האישי המשמעותי לשותפות כבדת משקל יותר מאשר עם הירוקים. הנהגת ה-CDU, מפלגתה של מרקל, צפויה להתכנס בימים הקרובים ולהחליט אם להיכנס למשא ומתן עם שתי המפלגות במקביל או לנהוג אחרת.
ניצחון יקר - מו"מ קשה בתנאי אי ודאות
השותפות עם ה-SPD עדיין הסבירה והחזקה ביותר ולצדדים אין אינטרס לבחירות חדשות, אך גם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית צריכה להבהיר את מערך הכוחות הפנימי לפני שתיגש למשא ומתן וצפויה לכנס ועידה מצומצמת ביום שישי. המשא ומתן הקואליציוני עומד כאמור להיות מפותל ומורט עצבים, והמצב מקשה גם על השותפות הקואליציוניות הפוטנציאליות וגם על סיעתה של מרקל. ניצחונה של הקנצלרית גובה מחיר. הסיכוי לקואליציה בהנהגה חלופית קלוש, אך תרחיש קיצון של מבוי סתום במשא ומתן עלול להוביל לבחירות חוזרות.
לכאורה, קיים תרחיש קואליציוני אחר, של חבירה בין מפלגות הסוציאל דמוקרטים, השמאל והירוקים לשותפות של מפלגות שמאל, ללא הקנצלרית. אלא שהוא תיאורטי: בעיקר בין ה-SPD למפלגת השמאל יש משקעים קשים, מחלוקת אידאולוגית וחשדנות אישית. שותפות כזו תהיה בלתי יציבה, מה גם שחלק מראשי המפלגות פסלו שותפות כזו מראש באופן מוחלט. כל זאת עוד בלי להתייחס להישג החד-משמעי של הקנצלרית שמבטא רצון ברור של הציבור בהנהגתה.
בעוד גרמניה נערכת למשא ומתן קואליציוני שורת סוגיות צפויות לדרוש התייחסות. בזירת האירו התחזקותה של מרקל יכולה לאותת על התחזקות גרמניה מול גישתה של צרפת למשבר. תשומת הלב הקרובה תוסב כנראה לאיטליה, שעלולה להיקלע למשבר פוליטי (וכלכלי?) באוקטובר נוכח החלטת הסנאט על המשך פעילותו של ברלוסקוני. עוד על הפרק - גיבוש עמדה גרמנית מול תכניתו של אובמה לפירוק הנשק הכימי בסוריה. ייתכן שכעת גרמניה תהיה מעט אקטיבית יותר בנושא. מבית, הממשלה הגרמנית הבאה תתמודד עם בחינה מחדש של מדיניות הגירה, מדיניות האנרגיה ומדיניות חברתית-כלכלית. ייתכן שבקואליציה הבאה תוכל להתקבל החלטה על החלת שכר מינימום בגרמניה.
השמאל והימין ההיסטוריים
לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה המפלגה הליברלית FDP לא עברה את אחוז החסימה הגבוה ואינה מיוצגת בפרלמנט. הליברלים ספגו אמש תבוסה מוחצת ושני ראשי המפלגה התפטרו אתמול, כך שבפרלמנט הבא ישתתפו ארבע סיעות בלבד: סיעת ענק של מפלגתה של מרקל - עם כמעט ממחצית המושבים בבונדסטאג, סיעת ה-SPD עם קצת יותר מרבע מהמושבים, ועוד שתי סיעות קטנות - כעת כמעט שוות בגודלן - סיעת השמאל והירוקים. כל אחת מהן ירדה בכוחה לעומת הבחירות הקודמות. במקביל, מחוץ לפרלמנט מספר מפלגות קטנות בזיקה שמרנית רצו בבחירות ונכשלו מלהיכנס לפרלמנט. בולטת בהן ההצבעה למפלגת המחאה "אלטרנטיבה לגרמניה" שכמעט חצתה את אחוז החסימה וסחפה צעירים רבים. יחד עם המפלגה הליברלית שלא חצתה את אחוז החסימה, מדובר במצטבר ב-12% מקולות הבוחרים הגרמנים שאינם מיוצגים בבונדסטאג.
ההישג של מרקל - הגנה של אירופה
בשתי מערכות הבחירות הקודמות אנגלה מרקל אמנם ניצחה וזכתה לאהדה אישית אך הישגי מפלגתה לא היו מרשימים. להישג החד משמעי שלה אמש, משמעות כבדת משקל היות שהוא נרשם דווקא לאחר תקופה מאתגרת שבה הובילה הקנצלרית מדיניות - בעיקר כלכלית - שספגה ביקורת עזה והתאפיינה בהחלטות קשות. זו הבעת אמון מרשימה בהתנהלותה היציבה בניווט משבר האירו. ההישג מתחדד נוכח אחוז ההצבעה הגבוה יחסית אתמול (73%) ומספרם האבסולוטי של הבוחרים שהוא גבוה מאשר בעידן קונרד אדנאואר או הלמוט קוהל - מנהיגי המפלגה הקודמים שזכו להישגים כאלה.
יש המשווים את ההישג של אנגלה מרקל לזה של מרגרט תאצ'ר. מעבר למספרים, קשה להתעלם מכך שתאצ'ר הייתה דמות שנויה במחלוקת עזה ומנהיגותה התאפיינה בפיצול מחנות קשה. זאת בעוד הקנצלרית אהודה באופן אישי בכלל הציבור הגרמני ומאופיינת בסגנון מכיל, מאחד וממרכז. לא בכדי אחת הטענות כלפיה היא שהיא מרכזה את מפלגתה, אימצה עמדה כמעט סוציאל דמוקרטית במגוון סוגיות ובכך ייתרה וגרמה נזק פוליטי למפלגה הסוציאל דמוקרטית, שותפתה הקואליציונית הקודמת. בהתנהלותה זו אולי עודדה את היווצרותן של מפלגות שמרניות נוספות.
דמותה של מרקל היא פרגמטית, אך היא אינה נרתעת מהחלטות אמיצות בסוגיות חשובות לה (כמו ההתנהלות במשבר האירו וידידותה
לישראל). ועדיין - אחד המפתחות להבנת הצלחתה של מרקל הוא שהיא מגלמת בדמותה איחוד בין חלקיה השונים של גרמניה.
כבר נכתב, בצדק, על היותה אישה במפלגה שבסיסה גברי שמרני, פרוטסטנטית במפלגה שבסיסה קתולי, מדענית עירונית במפלגה שבסיסה כפרי ועוד. אנגלה מרקל הצליחה להפוך את האפיונים האלה לא למנוגדים כי אם למשלימים - בדמותה היא מגלמת איחוד בין חלקיה השונים של גרמניה ובביוגרפיה שלה כבת להורים מהמערב שבחרו דווקא להגר למזרח היא מבטאת גם את שני החלקים הללו. אמש, אגב, ה-CDU רשמה הישג באזורים של מזרח גרמניה לשעבר, שני רק לתמיכה שקיבלה המפלגה במזרח בבחירות הראשונות לאחר נפילת חומת ברלין. מרקל זוכה לשיעור תמיכה גבוה של נשים נמעריכות את התנהלותה "הנשית אך לא פמיניסטית בעולם של גברים". על פי סקר, 44% מהמצביעות הגרמניות נתנו אתמול את קולן לסיעתה של הקנצלרית.
עידית זלטנרייך היא חברת צוות "מיתווים", המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, ושימשה כשליחה דיפלומטית של ישראל בברלין בשנים 2011-2007
לפנייה לכתב/ת 
