יענקל'ה, לא יזיק ללמוד מגולדהאר / טור

כאילו לא עברה בדיוק שנה, והבעיות של אריק בנאדו מתחילות להדמות לבעיות שגרמו לעזיבת ראובן עטר אחרי תשעה מחזורים. ההבדל הוא רק בעוצמה: אצל עטר כל משחק שהסתיים בהפסד או בתיקו היה בבחינת סוף העולם, בעוד בנאדו מצליח עד כה לשדר רוגע יחסי.

הצרות של הירוקים:

• מכבי ת"א ממש לא ממתינה למכבי חיפה
• גם הפועל תל אביב כבר בורחת
  

בעונה שעברה בנאדו היה האיש הנכון, בזמן הנכון ועם המזל הנכון. עכשיו הנסיבות השתנו ובדיוק כמו בעונה שעברה הירוקים מאבדים שליטה וחסרים פיתרונות יצירתיים.

ראובן עטר. זכרונות מהעונה שעברה(צילום: גיל נחושתן)

יותר מהתוצאה, מה שחרה במשחק מול סכנין הוא שחיפה פשוט לא עלתה עליה בשום פרמטר וזאת למרות שהתקציב שלה (5 מיליון ש"ח) נמוך משל סגנית האלופה לאין ערוך.

בנאדו שהצהיר לא אחת כי המקום השני המכובד אשתקד לא סיפק אותו, מתרחק מהחלום לטפס מדרגה. בניגוד לעונה שעברה בה עוד מכבי ת"א הספיקה לאבד מספר נקודות, העונה הרכבת של פאולו סוזה יצאה מהתחנה כמו שעון שוייצרי. ה-0:3 המרשים ביום שני הבהיר באופן ברור מי העדיפה מבין השתיים. 

מכבי תל אביב לא מחכה בתחנה(צילום: ראובן שוורץ)

לבנאדו היה קיץ

 שלם לבנות התקפה יציבה, כמו של מכבי תל אביב. חוליה קדמית כזו זקוקה לשלושה אלמנטים מרכזיים:

1. רוגע. מכבי חיפה, כמו בתקופת עטר, תזזיתית מדי ולא מאורגנת. קשה לבנות על חן עזרא וכשרונו, אם הוא מכדרר ללא הכרה ומאבד לעתים קרובות. במקום לפתוח פלונטרים, הוא מסבך את המשחק. שער נפלא זה או אחר, לא יכול לקדם את הקבוצה למקום רציני בצמרת הטבלה. דינו אנדלובו, למרות התנועה הטובה, מאבד ריכוז. כך גם אלון תורג'מן. שמעון אבוחצירה עדיין לא נקלט מקצועית, שלומי אזולאי לא משותף ו-וויאם עמאשה יושב ביציע. לא בטוח כי אחד משניהם היה הפתרון לענייני צמרת. זו לא חולשת הפרטים, אלא חוסר הסגנון הברור של השלם.

רוברטו קולאוטי. פספוס(צילום מסך)

2. מספר 9, ווינר. מאז תחילת המילניום, היו למכבי חיפה סקוררים טובים שנתנו תפוקה. סרגיי קלשצ'נקו, יעקובו איגביני לפני המעבר לאנגליה, ולדימיר דבאלישווילי, שלומי ארבייטמן שהבקיע 28 שערים וכמובן, רוברטו קולאוטי. אחרי ששוחרר ממכבי ת"א, שמו עלה אצל בנאדו אך בסופו של דבר הוא הגיע לאנורתוסיס הקפריסאית שם הוא פורח. אי הבאתו פוגעת בתכליתיות של ההתקפה הירוקה.

3. קישור יצירתי. רובן

 ראיוס היה חלומו הרטוב של בנאדו. אכן מדובר בשחקן מצוין, אך לא מנהיג. הוא תלוי בשיתוף הפעולה עם השחקנים האחרים. ראיוס אינו מסוג השחקנים שיוציא את הקבוצה מהבוץ, אלא כזה שיתעלה כשכולם יהיו טובים. השילוב ראיוס-קטן לא הניב בינתיים את התוצאות המצופות.

נכון שבניגוד לתקופת עטר, מכבי חיפה לא נמצאת מתחת לקו האדום אך מצד שני, כפי שהדברים נראים, מקום שני גם העונה ייחשב להישג אדיר. בינתיים, אפילו רעננה, סכנין והפועל חיפה מקדימות את מכבי חיפה.

רובן ראיוס. טוב כשכולם טובים(צילום: ראובן כהן)

אם שחר חושב על הטווח הארוך, לא יזיק לו לנסות ולחשוב על כיוונים חדשים, ולאמץ משהו מהתפיסה של מיץ' גולדהאר. זו לא בושה ללמוד, גם גולדהאר בעצמו למד מכשלונות. אולי העונה כבר מאוחר מדי, אבל יש עוד הרבה אחריה.