חולם רחוק: כמו "הלן קלר" - מנתיבות
בגיל שנתיים איבד את שמיעתו עקב מחלה, ובגיל ארבע התעוור בתאונה. אך למרות הקשיים אביחי שלי לא ויתר על אף חלום: הוא זכה בחידון התנ"ך, התגייס - ועובד בתחום הפיננסי. עכשיו הוא מכוון למטרה הבאה: פוליטיקה. "עם הזמן הבנתי שלאלוקים יש חשבונות משלו, ולנו - החשבונות שלנו"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
"אני שואף להיכנס לפוליטיקה, ובאיזשהו שלב להגיע לכנסת", מספר שלי ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". אני מאמין שבשביל להגשים חלומות - וכך עשיתי עם כל חלומותיי - צריך להתחיל בקטן. לכן המרוץ למועצה בנתיבות הוא רק הצעד הראשון".
שלי - עיוור וכבד שמיעה - נולד כילד בריא, אך בגיל שנתיים נפגע חוש השמיעה שלו כתוצאה ממחלה, ובגיל 4, בעקבות תאונה בגן משחקים, הוא איבד לחלוטין את חוש הראייה. כל זה לא מנע ממנו להשתלב בחברה.
"אני בהחלט זוכר את התקופה שבה הייתי רואה", הוא מספר. "אני זוכר שראיתי טלוויזיה, והזיכרון הכי חד שלי, זה העיניים של אמא שלי".
כשאמו ניסתה ללמד את בנה החרש לדבר, היא השתמשה רבות בסיפורי התנ"ך, והאהבה שניטעה בו אז – הולידה זכייה מעוררת השראה בחידון התנ"ך הארצי לשנת 2002, לאחר 3 התמודדויות קודמות בתחרות, שהסתיימו בהדחה.
שלי היה בן 18 כשהוכתר בתואר המכובד – חתן התנ"ך הארצי - "ומאז החיים שלי השתנו. אני מרצה שלוש פעמים בשבוע בכל רחבי הארץ, וזה השפיע גם על הקבלה שלי ליחידה שרציתי להיות בה בצבא, ועל הרזומה שלי בדרך להתקבל לעבוד בבורסה".
"פעם כעסתי על אלוקים"
וכאילו לא הוגדשה סאת צרותיהם של אביחי והוריו – הכה אסון נוסף במשפחה האמיצה: בהרצאותיו ברחבי הארץ שלי מספר על התמודדותו בחיי היומיום, אבל גם על הקשיים האמוניים שחווה בעקבות תאונת דרכים שבה נהרגה אחותו הבכורה, לפני כ-13 שנה.
"כשזה קרה ממש כעסתי על אלוקים. שאלתי עד מתי? איבדתי את הראייה ואת השמיעה. איבדתי את אחותי. אני רואה את הוריי סובלים. אבל עם הזמן התבגרתי והבנתי שלאלוהים יש חשבונות משלו, ולנו יש חשבונות משלנו".
שלי עובד כיום בחברה פיננסית בתל אביב, שבה הוא מטפל בתיקי השקעות של לקוחות פרטיים. בימים אלה
הוא מועמד ברשימת "מפלגת אחדות" של צעירי נתיבות, לקראת הבחירות המקומיות. לדבריו, התמודדותו בבחירות היא הצעד הראשון בדרך לשילוב ציבור המוגבלים בפוליטיקה הכלל ישראלית.
"לצערי הרב, יש הרבה אנשים עם מוגבלויות שמרחמים על עצמם, או לחלופין חושבים שחייבים להם, ואני חושב שזה גם בהשראת ההורים שלהם. למזלי, גדלתי עם הורים שהיו חסרי פשרות בנוגע לשילוב שלי בחברה הרגילה - וזו התוצאה".
ומה בנוגע לחתונה?
"להתחתן בעיניי זה לא חלום כי אם חובה", עונה שלי בחיוך. "בסוף אני מאמין שאמצא את האחת שאיתה אקים בית בישראל".
לפנייה לכתב/ת 
