בלי שטיקים וטריקים: נאום לאובמה ופוטין
זה היה נאום למקבלי ההחלטות. נתניהו הוסיף לדרישותיו, שאחת מהן כבר נדחתה על ידי ארה"ב, עוד תנאי - הפסקת פעולת הצנטריפוגות המתקדמות בנתנז. אבל ייתכן שגם הזיז את הקו האדום, וקירב אותו לזה של אובמה
נאום נתניהו בעצרת האו"ם היה השנה פרגמטי, כמעט נטול רגשנות ובלי טריקים ושטיקים. הנאום נועד כולו לשלושה קהלים ממוקדים: מקבלי ההחלטות בזירה הבינלאומית - ממשלו של ברק אובמה והקונגרס האמריקני, ברלין, לונדון ובריסל ועד מוסקבה ובייג'ינג. הקהל האחר היה הציבור הישראלי, קהל היעד השלישי היה מעצבי דעת הקהל בקרב יהודי התפוצות.
נאום האיום - דיווחים נוספים ב-ynet:
נתניהו לעולם: אם נאלץ, נעמוד לבד מול איראן
איראן עונה: נתניהו מצית אש, נאומו מלחמתי
התשובה של נתניהו: "נאום צודק, לא חכם"
נתניהו הבין שעיתוי נאומו הוא גרוע, אולי הכי גרוע שיכול להיות. דעת הקהל בארצות הברית נתונה כולה למשבר התקציב והשבתת הממשל. האו"ם כבר התרוקן ממרבית ראשי המדינות והמשלחות שעושים עכשיו קניות בשדרה החמישית בניו יורק. היה מכמיר לב לראות איך ראש ממשלת ישראל מדבר בפני אולם ריק למחצה. אבל כאמור, נתניהו הבין זאת ולכן בנה נאום למביני עניין. נאום של עורך דין או מנכ"ל של חברת ביצוע גדולה.
הוא בנה את ה"קייס" שלו שכבה אחרי שכבה. תחילה הסביר שישראל מטפחת תקוות אך הניסיון מלמד את אזרחיה שצריך להיזהר ואז הוא מוכיח מדוע חסן רוחאני הוא זאב בעור כבש. כשהוא גומר להסביר מדוע איראן מרמה ומדוע סכנתה של איראן עולה פי 50 על הסכנה הנשקפת מצפון קוריאה הגרעינית, הוא פשוט נותן מרשמי פעולה שלדעתו הקהילה הבינלאומית ובעיקר המערב צריכים לנקוט.
המרשם הראשון נוגע לדרישות שצריך להציג לאיראן. נתניהו חזר על ארבע דרישות שכבר ביטא כמה פעמים בשבועות האחרונים, אבל העלה גם דרישה חדשה שלא העלה עד כה: הפסקת פעולת הצנטריפוגות המתקדמות מדגם IR-2 במתקן ההעשרה בנתנז. אם דרישה זו תתמלא, יהיו לאיראנים רק כ-10 אלף צנטריפוגות פעילות ומספר כזה של צנטריפוגות אינו מאפשר פריצה מהירה לעבר החומר הבקיע העשוי אורניום מועשר, שממנו עשוי הנשק הגרעיני.
הדרישה החדשה מצדו של נתניהו היא אולי החשובה ביותר, כיוון שתשתית הצנטריפוגות שאיראן בנתה והתקינה עד כה מאפשרת לה בעוד חודשיים להפוך למעשה למדינת סף גרעינית. בנוסף חזר נתניהו כאמור על ארבע דרישות שאותן העלה בעבר:
הפסקה מוחלטת של העשרת אורניום באיראן כולל לרמה נמוכה.
סילוק האורניום המועשר שכבר נצבר משטח איראן והוצאתו לחו"ל.
סילוק התשתית להעשרת אורניום, כולל סגירת המתקן בקום.
הפסקת בניית כור המים הכבדים באראק שממוטות הדלק המשומשים שלו אפשר יהיה להפיק פלוטוניום, שגם ממנו אפשר לייצר פצצה.
נתניהו יודע כבר שלפחות דרישה אחת שלו כבר נדחתה על ידי ארצות הברית. שר החוץ האמריקני ג'ון קרי כבר אמר שלדעתו צריך לאפשר לאיראן להעשיר אורניום לדרגה נמוכה של עד 5%. אבל נתניהו לא נרתע, הוא יודע היטב שחלק לא קטן מהסנקציות שמוטלות על איראן הושגו באמצעות חקיקה של הקונגרס האמריקני וכי חזרה בפומבי על הדרישה להפסיק לחלוטין את העשרת האורניום בשטחה של איראן תמצא הד ניכר בקרב המחוקקים בקונגרס האמריקני שלא יסכימו להסרת הסנקציות, אפילו אם אובמה וקרי ירצו בכך.
אבל בהצגת הדרישות האלה נתניהו איננו עוצר. הוא מבהיר איך הקהילה הבינלאומית, כלומר חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, צריכה להתנהל במשא ומתן עם האיראנים. וזה המרשם של נתניהו לניהול המשא ומתן:
1. בשלב הראשון להמשיך את הסנקציות תוך כדי משא ומתן, ואם יתברר כי איראן ממשיכה להעשיר אורניום ולהתקין צנטריפוגות חדשות - המערב יטיל סנקציות נוספות. המטרה של נתניהו: להבטיח שהאיראנים לא ינצלו את תקופת המשא ומתן כדי להעמיד את המערב בפני עובדה מוגמרת. בעניין הזה טבע נתניהו סיסמה: "אל תאמינו, פרקו וודאו".
2. הנקודה השנייה במרשם של נתניהו היא לא להסכים ולא להציע תוכנית חלקית שתאפשר לאיראנים למסמס את הסנקציות בשיטת הסלאמי ובינתיים להגיע למעמד של מדינת סף גרעינית.
3. להסיר את הסנקציות רק אחרי שאיראן תתפרק לחלוטין מתוכניתה הגרעינית הנוכחית. "אל תפסיקו את הלחץ, תמשיכו, ככל שיגבר הלחץ יש סיכוי שנצליח", אומר נתניהו, ואז הוא מטיל על השולחן את הקלף הישראלי העיקרי: איום בפעולה צבאית ישראלית עצמאית, אם המערב לא יצליח לפרק בצורה אמינה את תוכנית הגרעין הצבאית של איראן.
נתניהו ידע היטב שהאיום הזה בפעולה צבאית של ישראל לבדה יתקבל עכשיו ברצינות גדולה עוד יותר מבעבר מפני שהוא בא יום אחרי השיחה בינו לבין הנשיא אובמה בבית הלבן. בשיחה הזאת נאמר במפורש שישראל וארצות הברית מתואמות ביניהן וכי זכותה של ישראל להגן על עצמה בכוחות עצמה.
זו אינה הפעם הראשונה שבה נאמרו דברים כאלה, אבל סמיכות בלוח הזמנים בין הפגישה בבית הלבן לבין האיום המפורש שהושמע מעל במת האו"ם, בנוסף לאמירה של אובמה שבהקשר האיראני גם האופציה הצבאית של ארצות הברית היא עדיין על השולחן, כל זה מהווה איתות אדום בוהק לכיוונה של טהרן.
יחד עם זאת, נתניהו דיבר על "נשק גרעיני" בידי איראן, ולא רק על יכולת להשיג נשק כזה. ייתכן שאפשר לראות בכך הזזה של הקו האדום שלו והתאמתו לזה של אובמה.
כאילו לא די בכך, הוסיף נתניהו שני חיזוקים שנועדו להעניק אמינות לאיום בתקיפה צבאית ישראלית עצמאית: סיפור הסבא שלו שהיה קורבן חסר ישע לפורעים אנטישמיים במזרח אירופה, והחלטתו האישית של נתניהו כי לישראל זה לא יקרה. ייתכן שנתניהו הבין שהשימוש הפזרני שהוא עשה בזכר שואת יהודי אירופה בעבר כבר פעל נגדו כבומרנג בעיקר בדעת הקהל הישראלית, ולכן הוא שלף את הסיפור על סבא שלו, שעלה לארץ כדי שליהודים תהיה היכולת להגן על עצמם בכוחות עצמם ובכך הפך את האיום בתקיפה ישראלית של מתקני הגרעין האיראניים למחויבות אישית שלו, אם כמובן המערב לא יעצור את תוכנית הגרעין.
האיום הזה בוודאי נקלט היטב, לא רק באירופה המנסה להתאושש ממשבר כלכלי ופוחדת מעליית מחירי הנפט, אלא גם בסין וברוסיה. נתניהו הבהיר גם שאם לא יעצרו את תוכנית הגרעין האיראני, לא ישראל לבדה תהיה נתונה בסכנה אלא בעיקר מדינות המפרץ הערביות המספקות אנרגיה למזרח אסיה וגם לאירופה. כאמור, הנאום הזה נועד בעיקר לאוזניהם של מקבלי ההחלטות, והנימוקים והמרשמים לפעולה שהציג נתניהו אמורים להדהד גם מעבר לעצרת האו"ם ולעלות כמצע לדיון על שולחנות ממשלות ברחבי העולם.
כמחווה לקשר שעשה הנשיא אובמה בין העניין הגרעיני לבין המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, דיבר גם נתניהו אחרי דבריו בנושא האיראני על המשא ומתן עם הפלסטינים והציג בקצרה את עמדותיו הישנות. המסר הוא: ישראל רוצה להיות חלק ממדינות האזור, לא רק בגלל החשש מהנשק הגרעיני האיראני, אלא מפני שהיא שוחרת שלום וביטחון לאזרחיה. ואז גם הוסיף עקיצה לכיוונו של אבו מאזן ואמר שהפלסטינים עדיין לא
מוכנים להכיר במדינה יהודית ולענות על דרישות הביטחון שלנו.
כזכור, אבו מאזן טען בדיוק אותו דבר על ישראל, אז נתניהו החזיר לו כגמולו. ומאחר שנתניהו חייב גם לרצות את קהל הבית ואת הבסיס הפוליטי שלו, הוא ציטט בעברית מדברי הנביאים, פסוק שבהחלט יכול להתפרש גם כהבעת תקווה וגם כתמיכה במפעל ההתיישבות האמוני. כאמור, מלאכת מחשבת היה הנאום הזה ונתניהו הוכיח פעם נוספת שהוא אומן הדיפלומטיה הציבורית ויודע להפיק את המרב גם כשהעיתוי והסביבה לא ממש אידיאליים.
מאחר שהנאום מכוון בעיקר למקבלי ההחלטות, המבחן האמיתי שלו יהיה ב-15 באוקטובר בז'נבה, בעת שאיראן תגיש למעצמות את הצעותיה לפתרון המשבר הגרעיני.
לפנייה לכתב/ת 
