איזה מזון רחוב אפשר לקנות ב-5 שקלים?
כתבי ynet קיבלו מטבע עם דיוקנו של אשכול, ותרו אחר מוצרי מזון מהיר בסכום כוס קפה שמשגע את המדינה. בבאר שבע קיבלנו עודף, בחולון הוספנו שקל לפלאפל ובחיפה נשנוש של כריך דרש הצטיידות בשטר. בקניון רחובות יצאו במבצע על קפה לשבועיים ואיפה מאוד, מאוד יקר?
מוכרת: "זה בסדר חמוד, מה בא לך? אני אעשה לך בחמש"
מחפש לסעוד בחמישה שקלים: "סליחה? לא הבנת אותי, אני יכול לשלם גם יותר, פשוט ביקשו ממני במערכת... כמה זה כדור?"
מוכרת: "הכול בסדר. אני אביא לך בחמש, אל תרגיש לא נעים אם אין לך".
עד שאתה מקבל משימה לבזבז כסף, מקציבים לך חמישה שקלים בלבד. נו באמת, בדיחה. לך תמצא משהו בחמישה שקלים. אתה מנסה להסביר שמדובר במשימה עיתונאית לרגל פתיחת רשת "קופיקס" (cofix), שמציעה תפריט שלם במחיר אחיד של חמישה שקלים, ומשתדל לא לעורר רחמים. 2,000 איש הסתערו על הסניף הראשון שנפתח בתל אביב, ככל הנראה מפני שברור להם כי בסכום כזה לא ניתן לרכוש כמעט דבר ברשתות אחרות. האומנם?
בחולון כולם נחמדים, מציעים לעשות לך מחיר מיוחד ו"אם זה מה שיש לך, נסתדר - לא תצא מפה רעב". רעב? אני? "אדוני, עם ההון שאני מרוויח אני לא צריך נדבות". העניין הוא שהתבקשתי לבדוק איזה אוכל רחוב אפשר להשיג במטבע בודד של חמישה שקלים. איך שלא נהפוך את זה, במציאות הכלכלית בישראל 2013, המשימה הזו מרגישה קבצנית למדי.
הכול במטבע אחד
ממצאי הבדיקה בחולון, בני ברק ותל אביב מייאשים. גורנישט, כלום, שום דבר. לך תקנה כרטיס גירוד, אם יהיה לך מזל תוכל לקנות משהו לאכול אחר כך.
ברחוב דב הוז בחולון פועל כבר שנים "פלאפל רצון" שמוכר "פלאפל בחמש". בעיר מספרים שהוא שבר את השוק, שמקומות נסגרו בזה אחר זה כי לא יכלו לעמוד במחיר המוזל שהוא הציע את המנה שלו, שניסו לשכנע אותו להעלות קצת, שיהיה פייר פליי, אבל הוא סירב. עד לא מזמן התנוסס שלט ענק ועליו הספרה 5 שהיה הסמל המסחרי שלו. אז זהו, שפעמיים עברתי עם המכונית ופספסתי את המקום כי השלט הענק איננו. מתברר שלפני חודשיים, גם הוא העלה את המחיר. היום זה "פלאפל ב-6", פחות קומוניקטיבי לצרכן ועדיין זול.
לדברי בעל הבית, אבי לוי, לא הייתה ברירה אלא להעלות מחיר. "עשינו הכול כדי לשמור על החמש, אבל המחירים עלו - חשמל, חומרי גלם, הכול התייקר. אז היינו חייבים להעלות קצת מחיר, ועשינו מבצע חדש - מנה עם פחית שתייה בעשר. את החמש עשינו בהתחלה כגימיק, לא חשבנו שנוכל להרוויח ככה. אמרנו - נעשה מבצע, מנה במטבע, נמשוך לקוחות. הרי ילדים הולכים לבית הספר עם מטבע, לא עם כסף גדול. היום אין ברירה אחרת, אם אני מעלה מחיר יגידו שאני נהיה חזיר".
"פלאפל רצון" הוא עסק משפחתי, כל האחים נותנים יד כדי שהעסק יתגלגל וזה מוזיל עלויות. הוא גם מוכר מוצרים נלווים - שתייה מוזלת בחמישה שקלים (חוץ מקוקה קולה), עיסת פלאפל - להכנה בבית, ב-20 שקל ואפילו פיתות. את הפיתות אגב, הוא מוכר בזול יותר מהמאפייה שממנה הוא מביא את הפיתות. איך הוא עושה את זה? המאפייה גם היא עסק משפחתי. הקרקע שייכת למשפחה, כך שלא משלמים שכירות. המקום עובד משמונה וחצי בבוקר עד 10 בלילה, משפחות שלמות - בעיקר דתיים, מגיעים לקנות ארוחה.
האם אפשר להרוויח מחמישה שקלים? "זה מאוד תלוי", משיב לוי. "פה בעשרה שקלים אתה יכול לשבוע, חומרים הגלם הם די בסיסיים ופלאפל בסוף הוא רק פלאפל והטעם די זהה. קפה בחמישה שקלים? לאנשים זה נחשב סכום מפוקפק. יכול להיות שיגידו - 'קח עשרה שקלים ותעשה לי קפה נורמאלי'".
מה המזל שלך?
בצד השני של הכיכר, מול הפלאפל, יש בית קפה שהוא גם תחנת פיס. עוצר שם רגע, לשטוף את הכדורים המטוגנים הטובעים בטחינה שתקעתי בעשר בבוקר. "עשה לי הפוך", אני מבקש ומושיט מטבע של חמש. "תוסיף עוד ארבעה שקלים", אומר לי קובי אשכנזי המוכר. "יש לי רק מטבע של חמש", אני משיב. "בחמש תקבל שחור, עוד שקל תקבל אספרסו שאני טוחן על המקום".
יאללה, אחרי חצי שעה נשברה מסגרת התקציב. אספרסו בשש מונח על השולחן, ליד הטופס של הלוטו. "כולם מדברים על הקפה בחמש", אומר אחד הלקוחות שממלא את הטופס היומי שלו. "במקומך, הייתי משקיע את החמש בצ'אנס, או ב-1,2,3 (לא שאלתי מה זה, כדי לא לצאת אידיוט). תוסיף עוד 80 אגורות ותמלא שני טורים בלוטו. יודע מה, עזוב אותך, קח כרטיס גירוד של מזלות בחמש. מה המזל שלך?"
יושב ושותה אספרסו, מסתכל בחשק רב על הגלידריה שצמודה לקפה. כדור עולה 11, בעלת הביתה מסכימה לתת לי "בחמש" אם אני רוצה. "זה בסדר", אני עונה במבוכה. "אני יכול לשלם. גם ככה שברתי את תקרת התקציב שלי". היית אוכלת סנדוויץ' בחמישה שקלים? אני שואל. "האמת היא שאפילו לא הייתי מנסה", היא עונה. "המחיר הזה מפחיד אותי, זה נמוך מדי. לך תדע מה שמים לך באוכל כדי שיהיה כזה זול".
"תאכל אתה את הנקניקייה הזו!"
עם המנטרה ש"פלאפל זה בסך הכול פלאפל", אני ממשיך לבני ברק. מחפש אוכל רחוב שאפשר לקנות בחמישה שקלים. יש שאומרים שפלאפל בחמישה שקלים עושים רק אם העיסה מעורבבת בלחם, שזה לא רק חומוס. אבל הטעם אחרי טיגון, הוא אותו הטעם בדיוק. אז איך מוכרים פלאפל ב-17 שקל בתל אביב ובירושלים?
אמיר הצלם עוצר את המכונית מול פלאפל האחים. השלט בחוץ מזמין תפרנים כמוני לעצור ולנסות - "נקניקייה בלחמנייה וטרופית בשישה שקלים. אני אביא לך שקל ותקנה נקניקייה", אומר אמיר. "תאכל אתה נקניקייה", אני משיב בכעס. "לך תדע מה שמים פה בבשר".
סויה - זה מה ששמים פה בבשר. בבני ברק, כידוע, יש עניינים של כשרות. הנקניקייה היא צמחית, יושבת מזיעה בתוך לחמנייה עם כרוב וקטשופ וטרופית בצד. לא בדיוק מעורר תיאבון. אבל הפלאפל טעים ומחירו 12 שקל. מחיר הוגן, אבל הרבה מעל התקציב. אילנה ובנה תומר פורת מפעילים את המקום המשפחתי שקיים כבר 45 שנה, הכול מעשה ידיהם. הסלטים טריים ונעשים במקום, המטבח פתוח לרווחה. "אם תמשיך במעלה הרחוב תמצא פלאפל בשבעה שקלים, לך תטעם ותגיד אם זה אותו הטעם", אומר תומר.
"מה ההבדל?" אני שואל. "פלאפל זה לא רק פלאפל"? אילנה מהנהנת בראש לשלילה. "מבחינת איכות אין מה להשוות, הפלאפל הוא 100% חומוס, הסלטים טריים ונעשים במקום, השמן מוחלף ולא ממוחזר. הכול נקי". שמעון מלכה, לקוח שבדיוק זומם על מנה בלאפה, מאזין לשיחה ולא יכול שלא להתערב. "זה בגלל הקפה בחמש, נכון? תשמע, היום יש מקומות שמבקשים 15 שקל לכוס קפה, על מה ולמה? זה מוגזם. אין לי בעיה לשלם קצת יותר על אוכל וליהנות מהמנה, אבל בתנאי שהמחיר הוגן. אבל קפה שעולה פי שלוש?"
66 שקלים של רומנטיקה
אחרי מנה וחצי של פלאפל בשתיים בצהריים, לא נותר אלא להתעלף או לחילופין להוריד את היציקה הזו עם משקה קר בגג של עזריאלי. מאולץ, אבל אחרי הכול זה העניין. אומרים שהכול בחיים זה לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. אז מעניין כמה יעלה לי כוס קפה בקומת הגג הממוזגת במרכז תל אביב. אני שולף מטבע אחרון של חמש וניגש לקופה. בדרך אני מעיף מבט על התפריט: עסקית של 33 שקל לכוס קפה וכריך (אם תרצו סלמון בכריך, תוסיפו עוד 3 שקלים, אם תמירו את הקפה לתפוזים, תוסיפו עוד מטבע של 2). הפוך גדול יעלה לכם 17 שקל. תפוזים 15 שקל.
פראייר אני לא, ואחרי מנה וחצי אין מצב שאני דוחף פה גם איזה כריך. בלי שאמיר הצלם יראה שאני מרסק בפעם האחרונה את תקרת המטבע שהוקצבה לי, וקונה במטבע של 10 בקבוק מים בטעמים ומתיישב ליד השולחן. לידי זוג צעירים שהלכו על הדיל של העסקית. 66 שקל שילם קובי תורג'מן עליו ועל חברתו. רומנטיקה בקומת הגג של עזריאלי. אגב, 66 בטייק אווי - לא בישיבה.
"סליחה על השאלה, אבל איך זה להיות פראייר?" אני שואל את קובי. "זה באמת מרגיש פראייר, אבל אנחנו כבר פה וזה מה שיש. גרתי עד לא מזמן בניו יורק וקפה וכריך כזה הייתי קונה בדולר ופה בעשר דולר. מזון מהיר אמור להיות אופציה זולה, רק פה זה יקר. קח למשל את מקדונלדס. כל הרעיון הוא שבכל מקום בעולם המוצר הוא אותו מוצר. בכל העולם יש תפריט בדולר, רק במקדונלד'ס ישראל זה מטבע של עשרה שקלים. יקר פה?". תספר לי על זה קובי. זה אני שמסתובב כל היום עם חמישה שקלים ולא מוצא מה לאכול.
"חמישה שקלים? עדיף לי לסגור"
עדי עדנאן מבית הקפה "אהה" בקלנסווה הופתע מאוד מהמחירים ברשת הקפה התל אביבית. "אני מוכר אספרסו בחמישה שקלים, הפוך בשמונה שקלים ויש משקאות בשישה שקלים. אני לא יכול למכור כמו הרשת החדשה כי זה לא משתלם לי בכלל. במחיר כזה לא אכסה את הוצאות האחזקה".
עבד כטיב בעל בית הקפה illy coffaa בקלנסווה אמר: "אני מוכר כוס אספרסו בשבעה שקלים וכוס קפה הפוך בתשעה שקלים. אם אני מוריד את המחיר לחמישה שקלים אז עדיף לי לסגור ולחפש על עבודה אחרת. קשה לי להאמין שבעל בית הקפה בתל אביב ימשיך למכור בחמישה שקלים".
בעל מסעדה בנצרת סיפר כי מחירי הפלאפל (15 שקל) והשווארמה (25 שקל) לא ישתנו בקרוב. לדבריו, "ניסיתי הרבה פעמים להוריד את המחירים אבל לא הצלחתי. זה יכול לגרום לי נזק והפסד לא פשוט".
בורקס ירושלמי "במחיר סביר"
הצצה בתפריט של בית הקפה הוותיק "קפית" בירושלים מגלה שמכאן לא תגיע הישועה. בחמישה שקלים ניתן לרכוש תוספת חלב סויה (3 שקלים) ותוספת קצפת (2 שקלים) אבל לא קפה של ממש. מחירו עומד על 11 שקלים מינימום. תשובת הקופאית לשאלה מה אפשר לרכוש בחמישה שקלים: "שום דבר".
במאפיית "מגדנית דובשנית" באגריפס, סירב עידן, מנהל המקום, להתרגש מהבשורה הצרכנית החדשה. בחמישה שקלים הוא מציע שתי סופגניות או ארבעה בורקסים, חמישה רוגלעך. לדעתו, "חמישה שקלים הם מחיר סביר וזה מגניב לאללה. רוב המקומות מוכרים קפה ומאפה ב-16 שקל, אז אם אפשר לחסוך - זה מעולה. אצלנו גם זול וגם נותנים יחס אישי".
מה אפשר לרכוש בחמישה שקלים ב"ג'חנון בר" בשוק מחנה יהודה? כוס גזוז בטעם של פעם במבחר טעמים. המוכרת החמודה התלהבה מהקונספט: "לפני זה עבדתי בבית קפה. לא היה שם דבר כזה. לא מאפים ולא שתייה".
אז תשתה קפה טורקי
גם בבאר שבע לא פשוט למצוא קפה בסכום המדובר, אבל באזור הדרום נרשמה הצלחה חלקית, אם אתם חובבי נס קפה או קפה שחור. סניף "הקרנף" באוניברסיטת בן גוריון מציע לסטודנטים ליהנות מקפה ומאפה ב-11 שקלים. קפה הפוך קטן יעלה שישה שקלים וחצי (בינוני ב-7.50, גדול ב-8.50) ואילו מאפה בוקר יעלה 5.40 שקלים. קפה שחור או נס קפה קטן: 2.50 שקלים בלבד. למי שממש רוצה להתפנק אפשר להגדיל לקפה גדול: 4.80. שוקו קטן ונס על חלב כמעט עמדו באתגר ומחירם 5.50 שקלים. תה גדול אפשר לרכוש ב-4.70 שקלים.
ומה לגבי אוכל? כאן לא תמצאו מנות בחמישה שקלים, מלבד עוגיית אלפחורס ב-4.30 שקלים טוסט בהרכבה עצמית: 15 שקל. ג'בטה: 18.90. סלטים בהרכבה עצמית: קטן ב-16.60, גדול ב-18 וענק ב-20 (תוספת טונה או בולגרית ב-3.50, ביצה ב-1.50 ורטבים ב-1.50 שקלים). הכמויות נדיבות, מרכיבי הסלט טריים והמבחר גדול.
באזור האוניברסיטה יש מבחר גדול של מסעדות ודוכני אוכל זולים יחסית. דוכן הפלאפל של "האחים-הכי-טעים" מציע דיל לא רע של מנת פלאפל וטרופית ב-10 שקלים. שקית טרופית תעלה רק שקל, כך שתוכלו להתפנק בחמש טרופיות בחמישה שקלים.
לא רחוק מדוכן הפלאפל הידידותי ברחוב רינגלבלום, מציעות המסעדות מחירים סטודנטיאליים. סניף מסעדת "פסטה בסטה" עומדת באתגר חמשת השקלים רק בשתי קטגוריות: סודה מהחבית וצ'ייסר לימונצ'לו ביתי בארבעה שקלים), אבל ניתן לאכול בה לשובע במחיר נמוך יחסית. אך ככל שמתרחקים מהאוניברסיטה האתגר הופך בלתי אפשרי.
חיפה והקריות: הפוך ב-6 שקלים
מה שבתל אביב עשוי להיחשב אטרקציה, הוא כמעט סטנדרט באזורים מסוימים בחיפה. גם בעיר הכרמל אפשר למצוא קפה הפוך ב-15 שקל או לנשנש כריך ביותר מ-20, אבל בעיר התחתית, ארוחת ביניים חטופה לא צריכה לעלות יותר מ-15-10 לכל היותר.
הפלאפל בכיכר פריז הוא אחד המקומות האלה. על הסטנדרטים והמחירים יעיד התור. בכוכון הצפוף אפשר למצוא חצי מנת פלאפל בשמונה שקלים, ואם תצרפו אליה שתייה בכוס ממכונת השתייה (ענבים או לימונדה), תיפרדו מ-10 שקלים שלמים. "המחירים פה לא נמוכים, הם רגילים", מבהיר בעל הבית, בוריס פוקוטילובסקי. לדבריו, "בערך 30 אחוז מהלקוחות מבקשים חצי מנה, והאחרים מנה שלמה". מחירה של מנה שלמה, אגב, מגיע ל-14 שקל.
מערבה משם, בשדרות המגינים, נמצא מזנון הבורקס של אברהים מטר. השלט על חלון הראווה מכריז כי מחירו של אספרסו הוא שישה שקלים ובפנים מתברר כי זה גם המחיר לכוס קפה הפוך. בייגלה סומסום רגיל יעלה ארבעה שקלים ובייגלה בציפוי גבינה ירקיע לשישה. "אבא ואני עושים פה הכול לבד. רק שנינו", מסביר הבן, יוסף. "אנחנו האופים, המנקים, המלצרים, הכול. אז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו למכור בזול".
בפיצוציית Offside ברחוב יפו תוכלו למצוא לחמנייה עם שתי נקניקיות בשבעה שקלים ומחירי הקפה ינועו מ-5 שקלים לאספרסו ועד ל-8 שקלים להפוך רגיל. פאדי דואימה, הבעלים: "זה אזור של סטודנטים אז חייבים לתת מחירים אטרקטיביים. אבל כמובן שיש הבדל עצום בין חיפה לתל אביב בתנועת הלקוחות. אני לא יודע אם ייכנסו לכאן אלף לקוחות גם בחודש, שלא לדבר על יום אחד".
בבתי העסק המקיפים את הצומת ברחוב אח"י אילת בקריית חיים, מעטים המוצרים בעלי ערך תזונתי כלשהו, הנמכרים בחמישה שקלים. ניתן לכל היותר לקנות תוספת של זיתים ושאר ירקות, לטוסט במחיר מופקע של 42 שקל, או תוספת של פירורי פקאן לשייק.
במזנון השאוורמה שממול, רק פחיות המשקה מתומחרות בחמישה שקלים. במאפייה הצמודה נמכרות לחמניות טריות ב-1.6 עד 2.5 שקלים, ובפיצרייה השכנה אין שום מוצר שמחירו נמוך משישה שקלים - פרט לתוספת לפיצה אישית, שני שקלים מחירה.
"התחלנו במבצע"
עוברים לתל אביב. למרות ההשמצות והשם היוקרתי של בתי ממכר בעיר, אם מחפשים היטב אפשר למצוא מקומות שנענים לאתגר. ב"פינת המפגש" בקינג ג'ורג פינת המכבי עלות המנה מאמירה לכדי 8 שקלים. "התחלנו במבצע מנת הפלאפל לפני שלושה חודשים", אומר מוטי איסחרוב הבעלים, ומתוודה: "המחיר הזול נועד למשוך לקוחות חדשים שיקנו מאכלים אחרים שלנו".
עוד שקל תוסיפו אם תרצו חצי מנת פלאפל ב"פלאפל בדיחי", דיזנגוף 137, ועבור מנה שלמה כבר תידרשו להיפרד מ-15 שקלים. "אני לא יכול לעשות תחרות עם מנה בשישה שקלים, אבל מציע ארוחה מלאה ב-18 שקל", מודה יהודה בדיחי שפתח את המסעדה לפני 50 שנה. "בארוחה שאני מציע יש צלחת גדולה עם שקשוקה, חומוס, 2 פיתות, סלט ירקות, צ'יפס וחמוצים. כשמדובר בארוחה מלאה אין לי מתחרים".
רגע לפני סיום הסיור המתסכל בעקבות מזון רחוב בחמישה שקלים, נמצאה ישועה בקניון רחובות, שיצא למבצע שיווקי בעקבות קופיקס: קפה קטן לקחת בחמישה שקלים ברשתות: קפה ג'ו, קפה גרג, מאפה נאמן ופרש קיטשן. השמחה הזאת תהיה קצרת מועד. תוקף המבצע עד 15 באוקטובר. אחרי כן, אם השוק לא ישתנה בעקבות כניסתה של הרשת החדשה, נמשיך לשלם 14-11 שקל על הפוך קטן.
בהכנת הידיעה השתתפו רועי מנדל, נועם (דבול) דביר, מאור בוכניק, אחיה ראב"ד, אילנה קוריאל, חסן שעלאן, איתי בלומנטל ומירב קריסטל
לפנייה לכתב/ת 
