"מחאת" המשפחות בכדורגל הישראלי / טור
12,500 אוהדי הפועל ת"א שהגיעו ב-16:00 אחר הצהריים בשבת לבלומפילד, מתוכם משפחות רבות, הוכיחו שוב שיש להחזיר את המילה "שבת" למונח עתיק היומין "שבת של כדורגל". וגם: הניתוק של בני יהודה משכונת התקווה והכנות מעוררת הכבוד של מנחם קורצקי. שרון דוידוביץ' מחלק ציונים מ-1 עד 5
ציון 1 - בני יהודה - יש קבוצה, אין קהילה
בני יהודה הפכה אמש (ש') רשמית למאכזבת הגדולה של פתיחת העונה, עם הפסד רביעי ברציפות, 4:2 למכבי פ"ת, כשפעם שנייה היא סופגת רביעייה בבלומפילד. כל אלה מסתכמים במקום הלפני אחרון בליגה.
המדורים הקודמים של "1 עד 5"
- אל תיקחו לנו את המשחק: כפייה דתית בכדורגל
- האור והצל: יוליה גלושקו מול איתי שכטר
- המועדון המיותר ביותר בליגת העל
- מרפק אחד יותר מדי / על האלימות המשטרתית במגרשים
לא מעט בעיות מקצועיות מרחפות מעל הכישלון הנוכחי של הכתומים, אבל הבעיה האמיתית טבועה עמוק-עמוק בסיבי המועדון. בין הטענות הרבות שמטיחים אוהדי הקבוצה בעומד בראשה, המנכ"ל משה דמאיו, אחת הינה לב לבו של הבעיה.
"התרופפות הקשר בין המועדון לקהילה" - נכתב בפורום ארגון האוהדים "אריות יהודה". הניתוק הממושך שהחל עם היציאה הפיזית משכונת התקווה
לבלומפילד ונמשך בהתעלמות כמעט מוחלטת של הטמעות הקבוצה בתוך השכונה.
במשך שנים הייתה בני יהודה הקבוצה הצבעונית במדינה, זו שבאה מתוך שכונה ומייצגת שכונה. כיום, האוהדים רואים בה כגוף זר, לעיתים אף אויב. פעם זה דמאיו, פעם זה יוסי אבוקסיס ופעם זה דרור קשטן. עד שלא יופשרו היחסים בין הצדדים, עד שלא תעשה פעולה אמיתית וכנה לחבר בחזרה את המועדון לקהל שלו, בני יהודה תישאר סתם עוד קבוצה. בני יהודה, תהפוך להיות מכבי פ"ת.
ציון 2 - עירוני רמה"ש - מיומנה של "מיותרת"
אנחנו ממשיכים במעקב הצמוד שלנו אחרי אהובת הכדורגל הישראלי, הלא היא עירוני "הקבוצה המיותרת בישראל" רמת השרון. השינוי הקיצוני ממשיך, גם עם חיים שאבו לראשונה על הקווים. ההפסד 2:0 לבית"ר ירושלים הוא כבר שיפור עצום לעומת ה-3:0 באשדוד. 2 שערי זכות, 14 שערי חובה, 0 נקודות, 5 מיליון שקלים מהעירייה. זהו המאזן מתחילת העונה. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב.
ציון 3 - ניר דוידוביץ' - ומצא שוער את מקומו
כשבוריס קליימן זומן בסוף השבוע האחרון לסגל נבחרת ישראל, נדלקה לה שוב נורת האזהרה המבהילה. זו שמזכירה את מצבו הלא מזהיר של השוער
הישראלי - דודו אוואט במדרון תלול בספרד (כולל פציעה), דני עמוס ואריאל הרוש מרבים בטעויות וקליימן וברק לוי עדיין בראשית דרכם. בוסריים ובעלי פוטנציאל מעניין, אך לא מבוסס דיו נוכח מיעוט דקות.
כאן בדיוק יש לפרגן להתאחדות לכדורגל, שהחליטה אמש למנות את ניר דוידוביץ' כמאמן השוערים של הנבחרת הצעירה, שם יוכל לעבוד צמוד עם ברק לוי ודור הצעיר. כעת יש ללכת צעד אחד קדימה - לבנות מערך שלם של שוערים באזור גיל ה-15 עד 19, ולהעניק לאנשים דוגמת דוידוביץ', אבי פרץ וגיורא אנטמן, להקים כאן דור חדש של שוערי נבחרת.
ציון 4 - מנחם קורצקי - לא אריה, אבל ארנב גאה
הכל נכון. את הצורה בה שיחקה הפועל רעננה ב-0:0 המעצבן מול הפועל ת"א, יש להוציא מחוץ לחוק. 21 שחקנים שנשכבים על רבע מגרש
ללא תזוזה והודפים כדור כאילו היו קיר טניס בקאנטרי קלאב. אבל עד שמישהו ישרטט את הקו הדק בין "בונקר יעיל" לבין "עבירה על החוק", צריך להוריד את הכובע בפני מנחם קורצקי.
לא רק בגלל התיקו, או העובדה שרעננה נותרה בלתי מנוצחת מתחילת העונה. אלא דווקא בגלל הכנות. "שיחקתי הגנתי? נו אז מה. אני מאמן הפועל רעננה, לא הפועל ת"א. אני לא משחק יפה בשביל הקהל של הפועל או בשביל הפרשנים ואז אחטוף 4:0".
סוף-סוף מישהו שלא מנסה להתפייפף ולהתחבא מאחורי סיסמאות או לנסות להתחבב על קובעי דעת קהל כאלה ואחרים. קורצקי לא עשה משהו שלא תעשה נבחרת ישראל שתפגוש בשבת את פורטוגל, למשל. ברומא התנהג כרומאי, ובהפועל רעננה פעל כרענניסט. או כמו שסבא שלי היה אומר - "עדיף לחיות כארנב, מאשר למות אריה".
ציון 5 - שבת של כדורגל
זה היה יום נפלא לטייל בארצנו היפה. השמש טפחה קלות על הראש והאירה את הדרך, עננים קלים העניקו מפעם ולפעם צל מרגיע ושליו ואפילו הרוח הנעימה ליטפה את הפרצוף בנעימות. יום מושלם לטיול בפארק, אול אפילו לסחנה. אבל 12,500 אוהדי הפועל ת"א, רובם משפחות עם ילדים, החליטו להקדיש את השבת לבילוי מוזר ולא שגרתי - משחק כדורגל.
בתחילת השבוע האדומים התלוננו על השעה המוקדמת (שהייתה בכלל צריכה להיות 3 וחצי), אבל מזג האוויר הנוח, מחירי הכרטיסים שירדו ל-50 שקלים (49 יותר מדי ל-0:0) וכאמור השעה, הובילו למספר שיא של צופים במשחק בית של הפועל ת"א העונה, למרות היריבה הלא אטרקטיבית. ואתם יודעים מה? למרות המשחק המדכא, הם נהנו. מהאווירה, מהחומוס של יפו לפני והנסיעה הכיפית עם אבא הביתה אחרי.
והופ, עלינו על סטארט-אפ. הגיע הזמן להחזיר את הכדורגל, לפחות בחלקו, למצב הישן שלו. להחזיר את הכדורגל לשבת, אותה שבת שכולנו גדלנו עליה. מנצ'סטר סיטי עלתה למגרש מול אברטון בשעה 12:30 שעון אנגליה. אייאקס, אלופת הולנד, תעשה זאת היום בשעה דומה (א') מול אוטרכט. אז למה רק אצלנו מדובר במאורע היסטורי?
כי כבר שכחנו בשביל מי משוחק המשחק הזה. עבור אלה שעבורם כדורגל הוא בילוי. אלה שרוצים ויכולים להגיע רק ביום החופש שלהם. שרוצים לעשות זאת יחד עם הילדים שלהם, בשעה נורמלית, ולא לבד כשכולם כבר צריכים לישון. שנים התחשבנו באנשים הלא נכונים, מהסיבות הלא נכונות.
אוהדי הפועל ת"א הוכיחו אתמול שצריך לשים לזה סוף. לפחות במתכונת הנוכחית. לא בכל משחק, לא בכל שבוע ובוודאי רק בחודשי הסתיו והחורף הנעימים. להתחשב בכולם. כמובן להתחשב.
קיימת הטענה כי המשחק המרכזי של המחזור צריך להיות בשעת פריים טיים מאוחרת באמצע השבוע. אבל כשבמקביל משודר עוד פרק של "האח הגדול", או של "דה ווייס", "אקס פקטור" או "כלבוטק", לא פלא שמשחק עונה, לכאורה, בין מכבי חיפה למכבי ת"א מנפק 11 אחוזי רייטינג עלובים ועוד נחשב להישג.
מה יקרה אם המשחק המרכזי של המחזור ייערך דווקא בשעה 16:00 או 17:00 בשבת, כשכולם בבית, נהנים מיום המנוחה? אני לא יודע. אבל אני כן יודע ששווה לנסות. פעם, זה דווקא הצליח.
