ילדים עם פלטפוס חייבים מדרסים? מדריך

אחד הנושאים השנויים במחלוקת בנושא כף הרגל של הילד הינו מתי יש להתערב ולטפל בפלטפוס. המחלוקת גדלה בייחוד כאשר מדובר בפלטפוס שאינו סימפטומתי, כלומר ללא כאב. קל יותר להסכים שילד שהינו כאוב, זקוק לטיפול. אך מהו סוג הטיפול המתאים והאם כדאי להתאים מדרס או לא - על כך נסב הויכוח המקצועי.

אחד האתגרים העומדים בפני אנשי המקצוע כיום הוא היכולת לזהות מתי הילד באמת זקוק למדרס. גם אם הוא אינו מתלונן על כאבים, עדין ייתכנו תופעות אחרות הנובעות מהפלטפוס, כגון נטייה של הילד לבצע פעילויות שאינן אקטיביות, בקשות תכופות מצידו להילקח על הידיים, נטייה לעצלנות וקושי לבצע פעילויות שילדים אחרים בגילו כבר מבצעים.

עוד על פלטפוס:

מה עושים עם פלטפוס או עקמת?

כפכפים בקיץ: יש לזה מחיר בריאותי

כף רגל "בוערת": בעיה של אצנים ומדוושים 

רק קלינאים שידעו לשאול את השאלות הנכונות, יזהו שייתכן וקיים קשר בין התפקוד הלקוי של הילד לבין כף רגל שטוחה שאינה מקבלת מספיק תמיכה. השלב הראשון באבחון פלטפוס שדורש התייחסות וטיפול הינו לזהות את השינוי התפקודי של הילד שעשוי להיות קשור למנח הלקוי של כף הרגל. לרוב, לאחר התאמת מדרסים, רמת התפקוד של הילד תשוב להיות נורמלית, ההורים יהיו מרוצים והילדים יהיו יותר שמחים, יותר בריאים והרבה יותר אקטיביים.

מה זה בדיוק פלטפוס?

כף הרגל היא מבנה מורכב המכיל 26 עצמות, מפרקים, רצועות, גידים ושרירים רבים. מספרם הרב של המפרקים ואופן פעולתם מאפשרים התאמה של כף הרגל למשטחי דריכה שונים כגון משטחים מישוריים, חלקים ובלתי-אחידים כאחד. כף הרגל מורכבת משלוש קשתות: קשת פנימית וקשת חיצונית לאורך כף הרגל, וקשת רוחבית בבסיס עצמות המסרק. מבנה הקשתות פועל כבולם זעזועים בעת הדריכה, ומאפשר חלוקה של העומסים בין העצמות והמפרקים השונים בכף הרגל.

פלטפוס קיים כאשר הקשת האורכית הפנימית של כף הרגל היא שטוחה, כך שנגרמת השטחה של כל סוליית כף הרגל על הרצפה בזמן עמידה. לרוב הדבר אינו גורם לכאב. לפלטפוס קיים מרכיב גנטי והוא שכיח יותר באוכלוסיות מסויימות.

עם זאת, פלטפוס יכול להיגרם גם כתוצאה ממספר סיבות אחרות: התפתחות לא תקינה של קשתות כף הרגל בילדות, כתוצאה מטראומה, או בשל עומסים על הגפה התחתונה לאורך החיים, המחלישים את הגידים התומכים בקשת. פלטפוס עשוי לגרום לבעיות בכפות הרגליים, מפרקי הקרסול, מפרקי הברך ואפילו הגב התחתון, כיוון שהוא גורם לשינוי המנח הביומכאני התקין של הגפה התחתונה כולה.

מבנה כף הרגל והקשתות המרכיבות אותו נמצא בהתפתחות עד גיל שבע-שמונה שנים לערך. מעבר לכך ממשיכה כף הרגל לגדול לאורך ולרוחב, אולם מבחינה מבנית (קשת פנימית גבוהה או נמוכה, פרונציה או סופינציה), מעבר לגיל זה לא יחול שינוי רב.

אצל תינוקות ופעוטות פלטפוס הינו מצב נורמלי כיוון שעדין לא החלה ההתפתחות התקינה של הקשתות. אצל רוב האנשים הקשתות מתפתחות בילדות, אך חלק מהאוכלוסייה לעולם לא יפתח קשתות. לא קיים מבנה אחד ויחיד של כף רגל הנחשב נורמלי, אלא שקיים טווח של סוגי כף רגל הנחשבות נורמליות (פלטפוס, הולפוס ועוד) וקשתות גבוהות או שטוחות לא בהכרח ייגרמו לבעיות.

חוסר יציבות - סיבה לכאבי גדילה בילדים

מאמרים רפואיים נכתבו על אינספור ביטויים והשפעות של כפות רגליים שטוחות אצל ילדים. דוגמה לכך עולה ממאמר מעיתון רפואי בשם Clinical Orthopedics and Related Research , בו תוארה התופעה של הליכה עם אצבעות המופנות החוצה באופן מוגזם, המכונה "out-toeing gait", או תופעה אחרת של תלונה על כאב בקבוצות שרירים שונות בחלקה הקדמי או האחורי של הרגל. הכותבים מציינים ש"חוסר יציבות מכאנית של כף הרגל בפעילויות נושאות משקל עשוי להיות הגורם לכאבי גדילה והתפתחות אצל ילדים".

בנוסף, טוענים החוקרים, פלטפוס אצל ילדים עשוי לגרום לבעיות עתידיות בבכף הרגל בגיל מבוגר, ועל כן הם מעודדים בנחרצות טיפול בילדות על מנת למנוע זאת. במחקר הנ"ל, אשר עסק בכפות רגליים עם פלטפו,ס נאמר כי "מטרת הטיפול הינה מניעה של מוגבלות מאוחרת".

החוקרים מדגישים אספקט חשוב הקשור במניעה של בעיות בכף רגל בגיל מבוגר, ומציינים כי ישנם גורמי סיכון אותם ניתן לאבחן כבר בילדות וכך למנוע בעיות בהמשך החיים. דוגמה לכך היא דפורמציה של כף הרגל האחורית והקדמית בגיל מבוגר, הנובעת לרוב ממקור מכני או מחוסר יציבות כרונית, המוחמרת כתוצאה מנשיאת משקל על הגפה לאורך השנים. ומכאן, שאבחון וטיפול מוקדמים בילדות הינם חיוניים להשגת רגל בריאה ותפקודית יותר בבגרות.

כיצד מתפתח הפלטפוס?

על מנת לאפשר התפתחות תקינה של עצם ורקמה רכה, ותפקוד אופטימלי של כף הרגל בעת הדריכה, יש להביא את הכוחות הפתומכאניים הפועלים על כף רגלו של הילד למצב ניטרלי, מהרגע בו הוא מתחיל לשאת עליה משקל. השטחת קשת כף הרגל אצל פעוט מהווה מנגנון פיצוי נורמלי ותקין, המאפשר לו לעמוד בדרישה התפקודית לעמידה יציבה או הליכה על משטח.

כשמיומנות ההליכה של הילד משתפרת, כף הרגל מתפתחת בהתאם, והקשת השטוחה מפתחת יכולת לעבור ממצב של רגל רכה למצב של רגל קשיחה לשם ביצוע הצעד בעת הצורך, בדיוק כמו אצל מבוגר.

בדיקה קלינית יסודית של מערכת השריר-שלד, הכוללת ניתוח הליכה, תאפשר לקלינאי לזהות בעיות מבניות שעשויות לגרום לפיצויים נרכשים בכף הרגל של הפעוט. היסטוריה משפחתית של פלטפוס תחזק את נטיית הקלינאי לבחור בטיפול באמצעות מדרסים כבר בגיל צעיר. ילד עם מיומנות הליכה טובה, לרוב לקראת גיל שלוש, יציג הליכה מאוד אופיינית במקרה משל כפות רגליים עם פלטפוס. את תבנית התנועה הזו ותבניות אופייניות אחרות ניתן יהיה לזהות על ידי בדיקה במעבדת ההליכה.

האם כל מקרה של פלטפוס מחייב מדרסים?

לא כל פלטפוס מחייב מדרס. נרחיב ונאמר שעד גיל שבע-שמונה מבנה כף הרגל ממשיך להתפתח, ויש לאפשר לתהליך זה לקרות ללא "לחץ" מיותר של נעליים נוקשות וכבדות או מדרסים. על השרירים הרבים המצויים בתוך וסביב כף הרגל לעבוד ולהתחזק על מנת שיוכלו לספק תמיכה טובה ויעילה לקשתות כף הרגל. כפות רגליים ה"מתרגלות" ליותר מדי תמיכה כבר בגיל צעיר, עשויות להפוך לחלשות ועצלות, ולכך יכולה להיות השפעה על תפקוד כף הרגל לטווח הארוך.

מקרים מסובכים או חריפים מחייבים התאמת מדרסים ביומכניים על מנת להשיג תיקון אופטימאלי של מנח כף רגלו של הילד. כדי לקבוע את מידות המדרס יש לגבס את הרגל ללא נשיאת משקל במנח האופטימלי. המדרס חייב להיעשות מחומרים יחסית קשיחים, דבר המחייב התאמה מדויקת לכף הרגל. מיומנותו של הקלינאי בתחום היא חיונית לשם הצלחת הטיפול והתאמה מדויקת של המדרס. ההסתגלות למדרס הינה הדרגתית ונמשכת כשלושה שבועות. אם התאמת המדרסים מובילה לשיפור מבחינה קלינית, אזי קיימת הצדקה לטיפול. לאחר התאמת המדרסים לילד נדרש מעקב של הקלינאי.