השתלת מח עצם: השלבים, התהליך והסיבוכים

השתלות מח העצם מסייעות לטיפול בעשרות מחלות שונות. בהן מחלות דם ממאירות (לוקמיה,לימפומה), ממאירויות אחרות, מחלות אוטואימוניות, מחלות המטולוגיות לא ממאירות ואחוז גבוה של מחלות תורשתיות בעיקר בילדים (חוסר אימוני, מחלות מטבוליות).

כ- 550 מבוגרים וילדים בשנה עוברים תהליך מורכב של השתלת מח עצם בארץ לצורך טיפול באחת המחלות.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

עוד כתבות בערוץ מחלות יתומות

לקית בשבץ בגיל צעיר? אולי מדובר במחלת הפברי

כאבי בטן בילדים: וירוס או אנגיואדמה תורשתית?

1. סוג ההשתלה

 קיימים שני סוגים של השתלת מח עצם- השתלה מתורם ו'השתלה עצמית'. בהשתלה מתורם (אלוגנאית) מוחלף מח העצם החולה בתאי אב בריאים, אשר נאספים מהתורם.

סוגי השתלות מתורם:

א. מבן משפחה מתאים (ב-10 אנטיגנים).

ב. מתורם זר מתאים (התאמה ב-10 אנטיגנים)

ג. דם טבורי מתאים.

ד. השתלה הפלואידנטיקל -בן משפחה מתאים במחצית מהאנטיגנים, זוהי השתלה בסיכון גבוה.

ב'השתלה עצמית' (אוטולוגית) ניתן טיפול כימי בעצימות גבוהה מהרגיל על מנת לטפל בגידול, הרס מח-העצם הינו השפעת-לוואי של הטיפול הזה. במקרה כזה, נאספים תאי-אב מהחולה מבעוד מועד, ולאחר הכנה כמפורט לעיל. תאי-אב אלה יוחזרו לחולה לאחר הטיפול הכימי, לצורך שיקום מח העצם אשר נהרס בטיפול הכימי. השתלה מתורם נחשבת מסובכת יותר מ'השתלה עצמית', עם כל המשמעויות הכרוכות בכך.

2. סוגים של איסוף מח עצם

 תאי אב ניתן לאסוף מדם היקפי באמצעות תהליך אפרזיס (מכונה אשר מפרידה מהדם את תאי האב ואוספת אותם, ומחזירה אל הגוף את שאר מרכיבי הדם) טרם האיסוף נדרשת הכנה עם חומר הנקרא G-CSF, המשמש לניוד תאי האב אל הדם ההיקפי. דרך נוספת לאסוף תאי אב היא באמצעות שאיבה ישירה מעצמות גדולות תחת הרדמה מלאה.

3. תהליך ההשתלה

השתלת מח-עצם אינה הטיפול הראשון אשר ניתן לחולה אונקולוגי. בדרך כלל, ראשית ניתן טיפול כימי אשר מטרתו להרוס את התאים הסרטניים ולהכניס את החולה ל'הפוגה'.

לאחר מכן יוחלט על הצורך בהשתלת מח-עצם. כהכנה לפני מתן תאים, ניתן טיפול כימי ולעיתים גם קרינתי, בשילוב עם תרופות אימיונוסופרסיביות, אשר נועד להרוס את מח העצם החולה, להכשיר את המקום לקליטת השתל הבריא ולהחליש את מערכת החיסון על-מנת למנוע דחיית השתל.

בשלב הבא ניתן השתל עצמו, בעירוי לווריד מרכזי. לאחר מכן מתחיל התהליך של קליטת השתל, אשר אורך בדרך-כלל בין 2-3 שבועות כתלות ממקור התאים. זמן קליטה קצר יותר כאשר המקור הוא עצמי וזמן רב יותר כאשר מקור התאים הוא מדם טבור.

במהלך האשפוז הצוות הרפואי והצוות הסיעודי יקפידו על מעקב צמוד אחר כל מטופל, ובכלל זה סימנים חיוניים (כגון: חום ולחץ-דם), משקל, מאזן נוזלים, בדיקה גופנית ומעקב אחר בדיקות מעבדה, וזאת על-מנת לזהות במועד תופעות-לוואי ואף סיבוכים העשויים להתפתח בעקבות התהליך.

4. קחו בחשבון שייתכנו תופעות לוואי

 בעקבות הטיפול הכימי והקרינתי, נהרסת מערכת החיסון באופן מוחלט (להלן: נויטרופניה), ונהרסים גם תאים בריאים, במיוחד תאים המתחלקים מהר, כגון תאי מערכת העיכול לכל אורכה.

בשל הנויטרופניה החולים מאושפזים בחדרי בידוד עם מערכות אוורור מיוחדות, אולם מרביתם יפתחו חום בתקופה זו, ויזדקקו לטיפול אנטיביוטי רחב-טווח. בשל הפגיעה במערכת העיכול יתכנו כיבים בפה, כאבי בטן ושלשולים. תופעה זו מכונה 'מוקוזיטיס' – דלקת ברקמות הריריות. בשל התפתחות אנמיה וספירת טסיות נמוכה יתכן צורך במתן מנות-דם ומנות טסיות.

5. תהליך ההחלמה

יש לזכור כי תהליך ההחלמה מההשתלה הינו ארוך יותר מתהליך ההשתלה עצמו; במקרה של השתלה מתורם הצפי הינו שמערכת החיסון תחזור לתפקוד תקין רק כשנה לאחר ההשתלה. על החולים להישאר במעקב צמוד במסגרת המכון ההמטולוגי, ולהקפיד על נטילת הטיפול התרופתי אשר נרשם להם על-ידי ההמטולוג המטפל.

6. ייתכנו סיבוכים כתוצאה מההשתלה

מחלת השתל כנגד המאכסן: כאמור, בעת השתלה מתורם מקפידים על התאמת-רקמות מלאה ככל האפשר בין התורם למושתל. עם זאת, תמיד נשאר שוני מסוים בין תאי התורם למושתל ובמקרה שתאי השתל מבחינים בשוני זה, הם עלולים לפתוח במתקפה נגד תאי המושתל.

מצב זה נקרא מחלת השתל כנגד המאכסן (GVHD). בשלב החריף של המחלה, GVHD מתבטאת בתפרחת, שלשולים והפרעה בתפקוד הכבד. בשלב מאוחר יותר, המחלה מתבטאת בבעיות בעור, בפרקים, במערכת העיכול ואף בריאות. מחלה זו יכולה להיות קלה, קשה או כלל לא להופיע. המושתל מקבל טיפול למניעת מחלה זו בחודשים שלאחר ההשתלה, ויש להקפיד על נטילת טיפול זה באדיקות יתרה.

VOD:

חלק מהסיבוכים החמורים שיכולים להופיע לאחר ההשתלה נובעים מנזק הנגרם לכבד כתוצאה מהטיפול הכימי והקרינתי שניתנו לחולה לפני ההשתלה. דוגמא לאחד הסיבוכים היא מחלת ה-VOD (Veno-Occlusive Disease), העשויה להיות מסכנת חיים והמופיעה בחולים מושתלי מח עצם, במהלך שלושת השבועות הראשונים לאחר ההשתלה.

מדובר במחלה חסימתית דלקתית של הכבד, שבה מתפתחת חסימה של ורידי הכבד הקטנים והסינוסים בכבד, כתוצאה מדלקת לא זיהומית בדופן של כלי דם (אנדוטליום) לרוב כתוצאה מהטיפול הכימי האינטנסיבי אשר ניתן לפני השתלת מח עצם. אחד הסימנים הראשונים להתפתחות VOD הוא עלייה בערכי הבילירובין בדם (חומר שמפונה מהגוף על-ידי הכבד) וצבירת נוזלים, עליה בלתי מוסברת במשקל וכאבי בטן עם רגישות ברביע ימני עליון.

בהמשך יתכנו תסמינים נוספים, כגון הופעת צהבת בעור ובלובן העין, הגדלת כבד, עלייה במשקל ואף מיימת. מקובלים שלושה קריטריונים לאבחנת VOD: עלייה ברמת הבילירובין מעל ל- 2 mg/dL, הגדלת הכבד, ועלייה במשקל של מעל 5% מהמשקל הבסיסי או הופעת מיימת, המתרחשים בתוך 30 יום מההשתלה (Modified Seattle Criteria).

עד לפני מספר שנים הטיפול ב - VOD היה תמיכתי בעיקרו, למטופל ניתנו משתנים, סטרואידים (אנטי דלקתי) והוגבל מתן נוזלים, האמצעים הללו היו יעילים בעיקר במקרים קלים של VOD. במקרים קשים אחוז התמותה היה גבוה.

באחרונה פותחה תרופה חדשנית למניעה ולטיפול ב- VOD, בשם דפיברוטייד (Defibrotide), עם דיווחים על תוצאות מבטיחות במושתלי מח-עצם אשר סבלו מ- VOD והחלימו ממנו לחלוטין בעקבות קבלת התרופה. התרופה אושרה לאחרונה על ידי הסוכנות האירופאית להערכת תרופות (EMEA).

הכותבת היא מנהלת היחידה להשתלות מח עצם בילדים בבית החולים רמב"ם