אלפא 4C - קטנה, לוהטת, ממכרת

מכירים את החלום (הנפוץ) שבו אתם מגיעים למסיבה, ומגלים שכולם לבושים ואתם היחידים ללא בגדים? ובכן, האלפא 4C היא בדיוק האורחת שמגיעה עירומה למסיבה שבה כל האורחים לבושים בגדים אופנתיים ועוטים מסיכות צבועות. ואם זה לא מספיק, היא גם היחידה שאוכלת בשר במסיבה הזו, שכן האוכל היחיד שמוגש כאן הוא עלי חסה צעירים וקוביות של טופו.

ומה לעזאזל הכוונה של כל זה? האמת היא שזה מאוד פשוט. בעידן שבו יצרניות רכב מציגות את עצמן כאלופות העולם בצמצום זיהום האוויר והפחתת צריכת הדלק, אלפא 4C רוצה לעשות רק דבר אחד - לגרום לנהג ריגושים שנדמה כי זמנם עבר כשטויוטה פריוס ההיברידית הפכה לאחת המכוניות הנמכרות בעולם.

אז נכון, במצגת שערכו בכירי אלפא לעיתונאים בהחלט הוזכרו מילים כמו "חסכון בדלק" ו-"פליטת זיהום". אבל מאחר שאת הדברים אמרו איטלקים, באנגלית מתובלת במבטא איטלקי כבד ונהדר, יכול להיות שהם בעצם אמרו שה-4C לא חוסכת דלק וכן פולטת זיהום. מי יודע. מה שחשוב הוא שדקה אחרי שהאיטלקים אמרו את מה שאמרו, נעמדה מאחוריהם כלת השמחה, באדום בוהק ומנוע זועק.

ומה בדיוק הוא זועק, המנוע הזה? בתרגום חופשי מאיטלקית לעברית מדוברת, זה יוצא משהו כזה - "אם אין לכם ביצים גדולות ורגל ימין כבדה נורא, כדאי שתקנו משהו אחר או תזמינו מונית. בכל מקרה, אין לי סבלנות אליכם. סעו חזק, או סעו הביתה".

תראו מי צועק

זה קצת מפתיע לגלות שאת כל ההמולה הזו מפיק מנוע טורבו-בנזין בנפח צנום וצנוע של 1.75 ליטרים (שזה רק קצת יותר ממה שיש לכם במכונית המשפחתית שלכם). כמה מהעיתונאים היותר-ותיקים שהגיעו להשקת ה-4C באיטליה, נשבעו שהיא נשמעת כמו מכונית מירוץ משנות ה-50. ומאחר שהם בהחלט נראו (ונהגו) כמו מי שנולדו במחצית הראשונה של המאה הקודמת, אפשר להאמין להם.

אבל אל תטעו. ה-4C רחוקה מלהיות שריד ארכאי מהמוזיאון של אלפא. יש בה המון טכנולוגיה. למשל, כדי להבטיח שמשקלה יהיה שווה לזה של חמש נוצות, ה-4C עשויה מחומרים קלים כמו סיבי פחם ואלומיניום. התוצאה היא שה-4C שוקלת קצת יותר מ-900 ק"ג (כן, זה יותר מחמש נוצות, אבל הבנתם את הכוונה). למי שלא מתמצא בענייני משקלים, זה אומר שה-4C שוקלת כמו יונדאי i30 אחרי שהורידו ממנה דלתות, מושב אחורי, מזגן, פנסים ומנוע.

וכדי לחסוך מכם שיעור מייגע בפיזיקה ניוטונית, נדלג הישר אל התוצאה. ה-4C נוסעת כמו... ובכן, כמו שום דבר אחר בעצם. מהרגע שלוחצים על הכפתור שמעביר את תיבת ההילוכים (כפולת המצמדים) להילוך ראשון, ה-4C מפסיקה להיות מכונית במובן המקובל של המילה, והופכת להיות משהו חי.

מנוע הטורבו נושם, נושף ומיילל (כמו מנוע של מכונית ראלי משנות ה-80), והדחף שהוא מייצר פשוט ברוטאלי. הראש נזרק אחורה, שרירי הצוואר נמתחים, ואם הנהג יצליח להשאיר את הידיים על ההגה, ה-4C תאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש ב-4.5 שניות, ותמשיך להאיץ עד קצת יותר מ-250 קמ"ש. ואת כל זה עושה האלפא הקטנטנה הזו עם 240 כ"ס "בלבד" - נתון שוודאי לא נשמע כמו משהו שמתאים למכונית ספורט מודרנית.

חמש נוצות בפנייה

בגלל שהיא שוקלת כמו חמש נוצות (בערך), ומרכז הכובד שלה נמצא בגובה של שלושה פרעושים (בערך) מפני הכביש, ה-4C לא ממש צריכה להאט לפני פניות. אבל (וזה "אבל" מאוד חשוב), עם מנוע אחורי-מרכזי, הנעה אחורית וחלוקת משקל של 60% מאחור ו-40% מלפנים, הנהג חייב להתאים את סגנון הנהיגה שלו למשהו שונה מזה המתאים למכוניות עם מנוע והנעה קדמיים. דרושים דיוק, סבלנות, ולא פחות חשוב - נחוצה גם אמונה (בעיקר בכך שהכביש ריק, ואף אחד לא ישים לב שאתם יוצאים מפנייה ב-130 קמ"ש).

ויש עוד משהו שדורש הסתגלות. ההגה חסר תגבור, ובמהירויות חניה צריך להפעיל (ממש להפעיל) את שרירי הידיים. וזה מרגיש כמו... ובכן, כמו שום דבר אחר שאתם עשויים להכיר. רק מי שנהג במכונית ממש ישנה (למשל מרצדס SL300 "כנפי שחף", אם אתם רוצים להשוויץ), יכול להבין עד כמה החוויה הזאת שונה מזו המוכרת ממכוניות מודרניות, שבהן סיבוב ההגה אינו דורש יותר מאצבע. כמובן שהיתרון הוא התחושה, החדות והמהירות שמציע ההגה של ה-4C (אם כי סיבוב פרסה באמצע עיר סואנת עלול להתברר כתמרון מורט עצבים).

אבל עכשיו כדאי להוריד לרגע את הרגל מדוושת המצערת, ולתת לאדרנלין להתפוגג (או מה שזה לא יהיה שהוא עושה כשבולמים מ-240 קמ"ש). ה-4C רחוקה מלהיות מכונית מושלמת. אפשר אפילו לתאר אותה כגסה. המנוע, שנשמע כל כך טוב מבחוץ, רועש ויכול להיות מאוד מעייף בנסיעה ארוכה. ואם רעש לא מרתיע אתכם, כדאי שתדעו שרצועת הכוח של המנוע - טווח הסל"ד שבו הוא מפיק את שיא כוחו - צרה יחסית (למשל שיא המומנט, 35.6 קג"מ, מופק בין 2,200 ו-4,250 סל"ד).

גם תיבת ההילוכים לא מושלמת, ונדמה שאת מיטבה היא שומרת למי שלא יודע איך להוריד את הרגל מהגז. בנסיעה רגועה יותר, היא יכולה להרגיש (לעתים, לא תמיד) קצת איטית וסרבנית כמו פועל איטלקי שחוזר מחופשת סופ"ש. גם ההחלטה של אלפא להציע ב-4C את מערכת ה-DNA המוכרת, לא ממש ברורה. המערכת, שמציעה ארבעה מצבי כיול למנוע, תיבת ההילוכים ודוושת המצערת, די מיותרת במכונית שבעצם צריכה רק מצב אחד - "RACE".

תחייה, סיבוב מספר 33

למרות פגמיה, ה-4C היא מכונית נהדרת. בעצם, היא הרבה יותר מזה. היא ממכרת. המהירות שלה, הרעש שהיא מפיקה, ההגה הכבד, הבלמים הנפלאים, התגובות החדות - כל אלה, כשהם מעורבבים היטב, יוצרים חוויה יוצאת דופן. הוסיפו לזה את העיצוב הנפלא, ותתחילו להבין למה באלפא מתייחסים אליה כאל "מכונית על".

אבל עם מחיר של יותר מחצי מיליון שקל בישראל, היא לא הולכת להיות רבת מכר. גם באירופה היא לא צפויה לערער את מעמדן של היריבות מבית פורשה (בוקסטר וקיימן). עם מחיר שכזה גם יהיו מי שיירטנו לנוכח הספרטניות היחסית של תא הנוסעים, שאמנם נאה לעין אך אינו מציע תפנוקים רבים.

אז מה בכל זאת המטרה של המכונית הקיצונית הזו? מתברר כי על כתפיה של ה-4C מונח משא כבד מאוד - תחיית תדמיתה של אלפא כמכונית לנהגים שאוהבים לנהוג, וגם הובלת חזרתה של היצרנית האיטלקית לשוק האמריקאי, אחרי היעדרות ארוכת שנים.

אלא שאם אלפא לא תשכיל לקחת את הקסם הייחודי של ה-4C ולהזריק אותו למכוניותיה העתידיות, ניסיונות התחייה האלה יסתיימו בדיוק היכן שהסתיימו כל הניסיונות הקודמים - במריחת ליפסטיק ואיפור על מכוניות של פיאט (בעלת הבית), ושיווקן תחת שמה המפואר של אלפא. וזה יהיה מאוד, מאוד עצוב.

הכותב היה אורח חברת אלפא רומיאו