בראד גרינברג: "יש ימים שאני חי כמו חייל"

זה היה קיץ עמוס ומרגש עבור בראד גרינברג. המאמן האמריקאי שהגיע בהפתעה גמורה בתחילת העונה שעברה למכבי חיפה, הפך להיות אחד האנשים המרכזיים בכדורסל הישראלי, כשהוביל את הירוקים לאליפות היסטורית.

• כאן הקפטן מדבר: שון ג'יימס מוכן לפתיחת העונה. צפו
  

עוד ב-ynet ספורט:

• אם אשכחך כדורגל תישכח ימיני. צפו בחתן המלהטט 
• ריאל: גארת' בייל עלול להיעדר תקופה ארוכה
• טאשקנט: דודי סלע עלה לגמר, וינטרוב הודח
  

אבל הוא החליט לעשות סוויץ', לשנות אווירה וללכת לפרוייקט החדש והשאפתני שנבנה לו בירושלים. גרינברג בן ה-59, יהודי-אמריקני, הגיע לארץ עם רזומה עשיר מאחוריו. בתחילת דרכו שימש כעוזר מאמן באוניברסיטת סנט ג'וזף ובהמשך מונה לעוזר מאמן ב-NBA בקבוצות הלוס אנגל'ס קליפרס והניו יורק ניקס. את הפריצה הגדולה עשה גרינברג כאשר מונה לג'נרל מנג'ר של פילדלפיה ואף בחר את אלן אייברסון במקום ה-1 של דראפט בשנת 96.

"אני אוהב את ישראל". בראד גרינברג במדים החדשים(צילום: אלכס קולומויסקי)

אז אחרי כל כך הרבה מעברים בקריירה, עד שסוף סוף מצא את "המנוחה והנחלה", יחד עם התואר, עולה השאלה מדוע החליט לעזוב את מכבי חיפה? אז זהו, שהוא דווקא רצה להישאר.

"הייתה לי חוויה נהדרת בחיפה אבל כשקיבלתי את ההצעה מירושלים הרגשתי שזאת הצעה טובה יותר ושאני נרגש מהחזון לעתיד שנבנה כאן", מספר בראד גרינברג, שמזכיר כי באותו הזמן היה מאמן חופשי שסיים חוזה אצל הירוקים. "דיברתי עם הבעלים החדשים של ירושלים, הרגשתי טוב מאוד לגבי התמונה הגדולה שלהם ושהם מאוד רוצים שהמועדון הזה יגדל ויתפתח, הייתי נרגש לקראת האתגר השונה והחדש".

אבל לא היה לך את הרצון להמשיך בחיפה ולבנות קבוצה לטווח ארוך?

"היה לי את הרצון הזה, השיחות עם חיפה התנהלו לפני שההנהלה של הפועל ירושלים השתנתה, אם המשא ומתן היה מתקדם הייתי כנראה נשאר בחיפה. אבל השיחות איתם לא הלכו קדימה ואז הגיעה ההצעה והאופציה לעבור להפועל ירושלים וכשהאופציה הזאת התפתחה והתקדמה שמחתי לקחת את ההזדמנות הזאת".

"זו הייתה אחת מחוויות הכדורסל הגדולות בחיי". עם מכבי חיפה(צילום: אורן אהרוני)

"אני אוהב את מה שאני עושה"

גרינברג, אדם נינוח וחייכן, מתגורר לבדו בישראל במהלך השנה האחרונה, ללא המשפחה שנשארה בארצות הברית.הדבר לא קל לו, אך הוא מעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה.

"זה קשה לפעמים, הבת שלי גרה במנהטן הבן שלי בטביליסי בגיאורגיה, אז הוא רק במרחק של שעתיים מכאן, אשתי קטי הולכת לבקר פה יותר ולתקופות יותר ארוכות, אבל יש לה עסק אז זה קצת קשה. אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים. יש ימים שאני חי כמו חייל - רחוק מהבית, אבל אני הרבה עם הקבוצה אז זה בסדר. הסיטואציה לא מושלמת אבל אני אוהב את מה שאני עושה".

ש: אז למה בעצם החלטת להישאר לאמן בישראל?

"אני מאוד אוהב את ישראל, לא הסתכלתי ברצינות על אף הצעה אחרת מחוץ לישראל. היה כבר אמצע יוני וידעתי שאני חוזר ביולי לישראל בשביל המכבייה לתקופה של חודש. החוויה בשנה שעברה הייתה כ"כ חיובית שהדבר היחיד שחשבתי עליו זה לחזור. בהתחלה כן חשבתי שזה יהיה לחיפה, אבל דברים השתנו והרגשתי טוב לגבי זה".

"צריך לכבד אותם, אבל לא לפחד מהם". על מכבי ת"א(צילום: ראובן שוורץ)

ש: האליפות גרמה לך לשובע? או שאתה חושב שכן אפשרי לבנות קבוצה לשנים ארוכות?

"האליפות מילאה אותי. זאת הייתה חוויה אדירה ויוצאת דופן. אחת מהחוויות הכדורסל הכי טובות שהיו לי אי פעם בחיים. אני חושב שכל המאמנים מנסים לעשות את הכי טוב כדי לנצח. בשנה שעברה הוכחנו שקבוצה שהיא לא מכבי ת"א יכולה לקחת אליפות. אני יודע שההיסטוריה אומרת שהם מנצחים יותר מכולם ושהם הפייבוריטים אבל הם דווקא אלה שנותנים מוטיבציה לקבוצות אחרות לעשות יותר ולהיות יותר תחרותיות ואני חושב שזה נהדר".

אז איך בכל זאת מנצחים אותם?

"אני חושב שאם אתה לא מנסה להתחרות אז לא תהיה לך הזדמנות, צריך להיות אגרסיבי. צריך לכבד אותם, אבל לא לפחד מהם. הם דורשים שתכבד אותם והם גם ראויים לזה. שאתה הולך לשחק מולם אתה צריך להסתכל להם בעיניים"

היו סיפורים פחות נעימים בחיפה, למשל שמועות על יחסים עכורים עם מספר שחקנים זרים

 "הכול שקרי לחלוטין, אני לא יודע מאיפה השמועות האלו התחילו אבל הן שקר. אני בקשר עם פול סטול ואנחנו עדיין מדברים".

"יחסים עכורים? הכל שקר". בראד גרינברג(צילום: עוז מועלם)

ובכל זאת?

"היו לשחקנים שלי אישיות חזקה אבל הם אנשים נהדרים ומאוד מוכשרים והם שיחקו כדורסל שנועד לאליפות והיינו חלק מקבוצה מיוחדת. יש לי כבוד עצום אליהם ואני יודע שיש להם כבוד אלי, בסה"כ מה שהם עשו זה לשחק".

"זאת קבוצה שונה, מאמן שונה, שנה אחרת"

אך אחרי החוויה הנפלאה במכבי חיפה, גרינברג ניצב בפני אתגר חדש - הפועל ירושלים. מי שנחשבת שנים לאלטרנטיבה הגדולה באמת של מכבי ת"א. אתגר שרבים וטובים לפניו ניסו לצלוח בצורה יעילה, ונכשלו.

"שמעתי על זה,  אבל אני אפילו לא חושב על זה. זאת קבוצה שונה, מאמן שונה, שנה אחרת. מבחינתי הכול שייך לעבר. אני מסתכל על מה שקורה באימונים ואין קשר למה שקרה בשנים הקודמות, זה גם לא משפיע עלינו עכשיו, אז זה טיפשי בשבילי לחשוב על זה, אני צריך לחשוב איך אנחנו משתפרים מחר באימון ואיך אנחנו מתכוננים לקראת המשחקים הקרובים".

"אני אוהב את הקבוצה הזו". בראד גרינברג(צילום: אלכס קולומויסקי)

מה ההבדל בין תחילת העונה כאן לבין זאת שבחיפה?

"אז בדיוק הגעתי לארץ ולא הכרתי את הליגה טוב, בטח שלא כמו שאני מכיר אותה עכשיו. הרבה יותר נוח לי השנה כי אני מכיר את השחקנים ואת הקבוצות. נוח לי, אני חש יותר הקלה. אני אוהב את הקבוצה שלנו, אני מכיר את כל השחקנים ויש לי לגביהם הרגשה מאוד טובה, גם לגבי השחקנים הצעירים. אני הרבה יותר חושב קדימה ואני חייב להגיד שהתמיכה כאן מההנהלה היא עצומה, אז הם עושים את זה יותר קל בשבילי".

אחרי שבנית את הסגל אתה לא מצטער על כך שלא צירפת את ליאור אליהו או את דיוויד בלו?

"לא, אני אוהב את הקבוצה שלנו, אני לא רוצה לדבר על שחקנים אחרים, אני מעדיף לדבר על הבחורים שלי, הפוקוס שלי הוא על איך לעשות את הכי טוב שיש עם מי שיש כאן. אני חושב שלקבוצה יש הזדמנות לגדול הרבה יותר".

ובעתיד שלך, יהיה לך את הרצון לאמן את נבחרת ישראל?

"כרגע הפוקוס שלי הוא להתקדם בירושלים, אני אוהב את מה שאני עושה עכשיו. היה לי ניסיון עם נבחרת ונצואלה ואהבתי את הרעיון של תחרות בינלאומית אבל הפוקוס שלי יישאר על ירושלים כרגע".