חוזה פליסיאנו בישראל: קולע אבל קצר
בהופעתו של חוזה פליסיאנו בהיכל נוקיה היה כל מה שדרוש: מיתרים מרגשים, להיטים נוסטלגיים, מילות אהבה לישראל וסימפונט רעננה אחת. חבל שזה נמשך רק קצת יותר משעה
המחזה המרגש שנגלה לעין בסוף המופע של חוזה פליסיאנו אמש (ה') בתל-אביב, היה שווה הכל. עשרות עיוורים מסתייעים בכלבי נחייה יצאו מן האולם כשחיוך על פניהם, שמחים ומרוצים.
זמן האיכות הזה ניתן לכבדי הראייה בזכות היותו של פליסיאנו עצמו עיוור מלידה, ולצד הופעתו אמש בהיכל נוקיה, הגיע לישראל גם על מנת לבקר במרכז הישראלי לכלבי נחייה עיוורים. "רציתי לקחת כלב אבל הוא לא הבין אותי, כי אני לא דובר עברית", התבדח על הבמה פליסיאנו, בדברי הקישור בין השירים אותם אמר באנגלית המצוחצחת שלו. הוא גם ציין את יהונתן (יוני) פרס, בנו של נשיא המדינה, העובד כווטרינר ומסייע למרכז כלבי הנחייה. לאחר מכן גם פנה לראש הממשלה נתניהו בבקשה שיתמוך ויסייע לאוכלוסייה עליה הוא נמנה.
גרם לכולם לחייך. חוזה פליסיאנו בהיכל נוקיה (צילומים: ירון ברנר)
אה, כן. היו גם שירים אתמול. פליסיאנו הופיע בליווי צוות נגניו המצומצם, אליהם חברו יותר מ-40 נגני תזמורת סימפונט רעננה. שילוב מוצלח במיוחד, שהצליח להעצים את מה שעשה ברוב שנות הקריירה שלו: ביצועים נפלאים לשירים של אחרים. "זה חלום שהתגשם", הוא תיאר את התחושה להופיע לצד נגני התזמורת, לראשונה בקריירה שלו, בישראל. "בפני קהל של לטינוס ולדינוס", כהגדרתו החביבה.
כל מי שעוקב אחר הקריירה של אשף הגיטרה הפורטוריקני, כלל לא הופתע מהווירטואוזיות הנפלאה שלו על המיתרים, אבל לבטח התרשם מהשילוב המוצלח עם התזמורת. הרוק לצד הבולרו הפולקלוריסטי והפופ הלטיני לצד הקיטש האמריקני השתלבו כולם בנגינתו ובשירתו של פליסיאנו, שמוכרחים לציין כי נותרה צלולה כמעט כמו בביצועיו משנות ה-60 וה-70.
"זה חלום שהתגשם"
בזה אחר זה ביצע את להיטיו הגדולים, וגם באלה ש"שייכים לאחרים", הצליח להביא פרשנות מוזיקלית מעניינת במיוחד ומיוחדת (בדומה להקלטות המקוריות שלו), שמבדלת אותו מאחרים.
וכך, זכינו לשמוע את "Light My Fire" של הדלתות ואת "California Dreaming" של האמהות והאבות בגרסאות הפליסיאניות המוכרות והייחודיות. לצד אלה, יש לציין גם הפצצות הלטיניות הקלאסיות והמקוריות שלו, "Oye Guitarra Mia" הגדול, "Nina" המרגש, אותו הקדיש לבתו ולהורים אחרים לבנות (ושבגרסתו המקורית מוקלט גם צחוקה, מגיל שנתיים) ו"Que Sera", אותו הוא מבצע בספרדית ובאיטלקית גם יחד. מי שיודע גם להבחין בניואנסים בשפה הספרדית, יידע לומר לכם גם שהפורטוריקני בקטעים רבים נשמע לא כבן מוצאו אלא כקובני עתיק שנלקח היישר מ"בואנה ויסטה קלאב" הנודע.
"נרגש להיות בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"
בנוסף לשירים, ביצע פליסיאנו על הבמה גם כמה נעימות, בהן כמה קלאסיות שמתאימות בהחלט לכמות הנגנים שנכחו על הבמה, אך נדמה כי קצת פחות התאימו לקהל הרב שבא לשמוע את האמן מנגן ושר. אלה באו על חשבון כמה מלהיטיו אותם ציפו לשמוע המעריצים האדוקים, כך אמרו לנו הם עצמם, ועל חשבון כמה מהחידושים שלו ללהיטים של אחרים, אולי לרבות שיריו של אלטון ג'ון, שכמה מהם ביצע בעבר אופן מופלא.
פליסיאנו, ממש כמו הכוכב הלטיני הקודם שביקר בארץ - חוליו איגלסיאס, לא חסך מהקהל את דברי האהבה הכנים שלו לישראל: "אני נרגש להיות בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ואני מקווה שהצד השני, הלא דמוקרטי של האזור הזה, יבין שהוא צריך לשבת למשא ומתן. אני אמשיך ואוהב את ישראל גם כשלא אהיה כאן", אמר.
מרגש, מצחיק ונפלא, אבל מאוד קצר
עוד קודם לכן, כבר בתחילת הערב, ציין שהוא אצלנו ביקר מספר פעמים בעבר, והוסיף: "Israel Keep Fighting". אם התכוון למאבק בדרך לשלום או למלחמה כנגד הבאים עלינו לכלותנו - תשפטו אתם.
הבעיה היחידה בהפקה המושקעת (שכללה גם סאונד מוצלח במיוחד) בהיכל נוקיה אמש, היתה אורכו של המופע. כל ההופעה כולה, כולל ההדרן המשעשע בו ביצע את שיר חג המולד המעולה-אך-בלתי-נסבל "Feliz Navidad", ארכה פחות משעה ורבע. לא ארוך מספיק - ולא די כדי לחוות את כל יכולותיו האדירות של פליסיאנו הנהדר. הקהל (יותר מבדרך כלל) לא ממש הבין שנגמרה ההופעה, ורבים שיצאו הביעו באוזני אחרים את מורת רוחם מהעניין. בזמן שכן היה על הבמה, סיפק פליסיאנו חוויה לטינית-אמריקנית-בינלאומית מהנה ביותר.
חוזה פליסיאנו בישראל. רצינו עוד
צילום: ירון ברנר
מומלצים
