מדרון מסוכן בגדה

לגורמי הביטחון ולמשטרה אין עדיין תמונה ברורה לגבי המניע לרצח אל"מ במיל' שריה עופר. כרגע הנחת העבודה של גורמי הביטחון היא שמדובר בפיגוע ממניע לאומני, כלומר מעשה טרור, אולם נבדקת אפשרות שמדובר במעשה שוד שהסתבך והסתיים ברצח ביישוב ישראלי מבודד.

(צילום: עידו ארז)

שריה עופר. נרצח בביתו בבקעה(צילום: אוראל כהן)

1. עלייה במה שהשב"כ מכנה "פח"ע עממי" בחודש שעבר. יש קפיצה במספר יידויי בקבוקי התבערה, השלכת אבנים במטרה לפגוע ולעתים גם ירי על רכב חולף. אלו כבר לא מקרים ספורדיים אלא מגמה ברורה של עלייה במעשים אלו מתוך כוונה לפגוע. כמו כן נפצעו לא מעט ישראלים בחודש האחרון מיידויי אבנים בעיקר.

2. השב"כ וצה"ל יוצאים מדי לילה למבצעי מעצר מבוקשים כדי לסכל התרעות. חלק מהן ממוקדות וחלקן עדיין בשלב התהוות, אבל ניכרת בהן מגמה ויד מכוונת. המטרה העיקרית היא של הפיגועים המתוכננים במטרה לחטוף ישראלים ולרצוח אותם כדי להתמקח על גופותיהם.

מספר ההתרעות והסיכולים לא עלה בצורה משמעותית בחודשים האחרונים אולם הם מעידים שיש מי שדואג לכך שהשטח יבעבע. שחרור העצירים הוותיקים כמחווה לרשות הפלסטינית לא מסתמן כגורם בהכוונת ניסיונות החטיפה, אולם לעצירים ששוחררו בעסקת שליט יש כנראה קשר עקיף לכמה מההתארגנויות לביצוע חטיפה.

3. לאחרונה אירעו כמה מקרים של התנגדות אלימה ולעתים תגובה באש חיה למבצעי מעצר מבוקשים שביצעו צה"ל והשב"כ. המקרים האלה היו בעיקר במחנות הפליטים, בקלנדיה ובג'נין ובמהלך חילופי האש נהרגו כמה פלסטינים מאש כוחותינו. ייתכן שהריגת פלסטינים אחרי תקופה ארוכה שבה לא היו מקרים כאלה העלתה את רמת השנאה והמוטיבציה לפגע בשטח.

הצרות של חמאס

בנוסף לכך, יש לחמאס צרות גדולות בעזה. חמאס איבד את החסות של האחים המוסלמים המצריים, והצבא המצרי סוגר את המנהרות ומאשים את הנהגת חמאס, לעתים אפילו בלי הוכחות עובדתיות, בגל הטרור ששוטף את חצי האי סיני.

כתוצאה מהלחץ המצרי והמצוקה הכלכלית שנובעת ממנו, חמאס מחפש בחזרה דרך אל הפטרון האיראני והדרך הזאת עוברת בגדה המערבית. בעזה חמאס פוחד לפעול מחשש לתגובה מצרית, אולם בגדה הוא יכול להשתמש בקריאה העתיקה שתמיד עובדת על המוסלמים האדוקים, "להציל את אל אקצה".

בעניין זה יש לא מעט יהודים שמשחקים לידי החמאס באמצעות הפגנות פרובוקטיביות בהר הבית ופשיעה לאומנית שאנחנו מכנים בשם המכובס "תג מחיר". קריאתו של חאלד משעל, מנהיג החמאס, מאיסטנבול אתמול למאמינים באיו"ש להציל את אל אקצה נועדה לסדר לו קבלת פנים מפרגנת בנסיעתו הקרובה לטהרן, כנראה בשבוע הבא.

אבל החמאס לא לבד. גם הג'יהאד האיסלמי המקבל ישירות הוראות מטהרן אינו יכול לפעול בעזה בחופשיות, מחשש לתגובה מצרית או תגובה ישראלית או שתיהן יחד. לכן הוא מסית באופן קבוע במסגדים את הצעירים המוסלמים לבצע פיגועים נגד היהודים באופן שיאפשר לו להצדיק את התמיכה הנדיבה שהוא מקבל מאיראן, גם בתקופה הנוכחית.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה שמנגנוני הביטחון הפלסטיני פועלים בצורה לא סדירה וברמות משתנות של יעילות נגד הטרור, ואת העובדה שהרשות הפלסטינית אמנם אינה מסיתה את ההמונים לפגע אבל היא אינה מגנה את הפיגועים ומעשי הרצח.

התמונה שעולה מכל אלה היא שאמנם איננו נמצאים כבר בעיצומה של אינתיפאדה ואפילו לא ב"אינתיפאדה לייט", אולם התנאים בשטח בשלים להתלקחות רבתי של טרור עממי והפרות סדר המוניות, שכידוע יש להן דינמיקה משלהן.

השאלה היא אם כוחות הביטחון של ישראל או ממשלתה יכולים בכלל לעשות משהו שונה מבעבר שיפסיק את הגלישה במדרון החלקלק, או שצריך להמשיך בקו הפעולה והמדיניות הנוכחי ולקוות לטוב. דבר אחד ברור: את התרומה היהודית לתסיסת הפלסטינים אפשר וצריך לסכל. בתחום זה גם השב"כ, גם משטרת ישראל וגם ממשלת ישראל אינם עושים די. נערי "תג מחיר" אינם אשמים במעשי הרצח שביצעו הפלסטינים, אבל עליהם להבין שכל פגיעה מצדם בכוחות הביטחון הישראליים מעלה גם את המוטיבציה לבצע מעשים דומים בקרב הפלסטינים.