סימני דרך / על התיקו של ישראל בפורטוגל
ה-1:1 של הנבחרת בליסבון כבר לא הותיר מקום לספקות - חובה שאלי גוטמן יישאר בתפקידו. חבל רק שהמסקנה המתבקשת הזו מגיעה אחרי טעות מביכה של שוער יריב. וגם: על השיחה המביכה בין שלמה שרף לגוטמן בסיום המשחק
יתכבדו נא חובבי הכדורגל הישראלי וישלחו זר פרחים לשוער פורטוגל, רוי פטריסיו. לא בגלל שהוא סידר אמש (ו') לנבחרת ישראל נקודה יוקרתית, אלא בעיקר משום שאם לא יקרה משהו בלתי צפוי - הטעות שלו תשאיר את אלי גוטמן בתפקיד המאמן הלאומי קמפיין נוסף, אם רק ירצה בכך.
עוד ב-ynet ספורט:
הצעד הזה היה מתבקש כבר לפני מספר חודשים, עכשיו נותר רק לתהות - למה צריך טעות מביכה של שוער יריב כדי לקבל החלטה קריטית כזו?! לולא אותה דקה 85 אמש, לא מגיע לגוטמן להמשיך?!
שלא יהיו טעויות, עד כמה שהתיקו בפורטוגל הוא נקודת ציון חשובה בדרך שמוביל גוטמן, המגרעות שנחשפנו אליהן במהלך הקמפיין שבו ועלו במהלך המשחק אמש, בעיקר במחצית הראשונה. המרחקים הגדולים בין השחקנים, הבהלה שאוחזת בהם בכל פעם שהכדור ברגליהם, ובעיקר התחושה שאין מנהיג על המגרש שיתפוס פיקוד וירגיע את חבריו.
ואז הגיעה המחצית השנייה, שמזכירה שאמנם סיימנו במקום השלישי הריאלי בבית, אבל תחושת ההחמצה מתבקשת. אפשר היה להשיג יותר בבית הזה. הרי יש לנבחרת מה להציע, היא במגמת שיפור ולראשונה מזה שנים באמת נראית כמו קבוצה שיש לה דרך.
זה גם המסר החשוב והעיקרי מאמש - חייבת להיות המשכיות לדרך שגוטמן התעקש עליה אחרי שקיבל טלטלה רצינית בתבוסה 4:0 לרוסיה. נכון, אלילת המזל קפצה לביקור, הציניקנים יחזרו ויזכירו שזה היה משחק לפרוטוקול עבורנו, אבל אם מסתכלים על התמונה הכוללת - קורה משהו בנבחרת ישראל. משהו חיובי.
אפשר גם לסמן מה לוקחים לקראת מוקדמות יורו 2016, עכשיו כשהדיבורים על מהפכה בסגל נראים קצת תלושים. דודו אוואט, במשחק גדול, שוב מעלה לדיון את השאלה האם הספדנו אותו מוקדם מדי. חוליית ההגנה התייצבה לה עם שני בלמים קבועים וגם עומרי בן הרוש הוא בשורה באגף השמאלי.
מי שצריכים להמשיך ולאחוז במושכות בקישור הם ביברס נאתכו וערן זהבי. שניהם לא הציגו משחק גדול אמש, אבל שיתוף הפעולה ביניהם, במיוחד אחרי שזהבי הוסט למרכז המגרש במקום מהראן ראדי במחצית השנייה, יהיה המפתח בקמפיין הבא. עדן בן בסט שוב הוכיח שהוא באנקר ואפשר רק לקוות שתומר חמד יחזור במהרה מהפציעה וימשיך מהנקודה בה נעצר.
לסיום, ברוח הימים האחרונים, אי אפשר בלי מילה על הניצחון ההוא בצרפת, שמחר ימלאו לו 20 שנה. כי מי ששמע את השיחה של שלמה שרף עם אלי גוטמן בסיום המשחק אמש, ונזכר שלולא הסנסציה ההיא בפארק דה פראנס הייתה נחסכת מאיתנו הפרשנות המביכה שיוצאת מפיו בשנים האחרונות, יכול אולי להצטער על שני השערים של אייל ברקוביץ' וראובן עטר.
בדיעבד, ניתן לקבוע שה-2:3 ההוא והניצחון 0:5 על אוסטריה יצרו פה אשליה בנוגע למעמד הנבחרת באירופה. אי אפשר לקחת משלמה שרף את שני הניצחונות האלה. הצרה היא שמאז הכדורגל שלנו בעיקר הלך אחורה והגיע לרמה נמוכה, כמעט כמו הפרשנות של מי שעמד אז על הקווים.
אלי גוטמן
צילום: EPA
מומלצים