החדש של פרל ג'אם: לכו איתם אל האור

"זה קצת כמו למות, או להזדקן. אתה לא רוצה את זה, אבל מה האופציות האחרות שלך? ככה אנחנו מרגישים. כשאני חושב מה הן האופציות שלנו. לא להיות בלהקה? אתה רק רוצה להמשיך לחיות, להמשיך להיות בלהקה. זה חיים או מוות".

אלו הן מילותיו של אדי וודר אותן אמר בשבוע שעבר לתחנת רדיו המקומית בסיאטל, שם הוא מתגורר. פעמים רבות בראיונות וודר יכול לחזור על עצמו שוב ושוב. כמעט בכל ראיון, עם מצלמות או בלי, הוא ירבה להזכיר גלישה במים, ועל איך שלכתוב שיר זה כמו גלישה במים (כמו בסרט הקצר המצורף בתחתית המאמר), את חברו הטוב שון פן, והטוב עוד יותר, אלילו, ניל יאנג.

השיר הטוב באלבום? Mind Your Manners, הסינגל הראשון והקליפ הראשון שהוציאה הלהקה מהאלבום, מפוצצת בכישרון ואנרגיה

אבל הפעם - הוא מדייק. ללא ספק, "פרל ג'אם" מספקת וכנראה לנצח תמשיך לספק אוויר לנשימה לכל אחד מחבריה. אבל היא הצליחה לייצר את החמצן גם עבור אוהביה. גם אם נתאכזב ממנה באמצע הדרך, בירידות ועליות, גם אם בפרידות או התחלות חדשות ניקח הפסקה, לעולם כנראה לא נרצה להיפרד.

רק מחרתיים (ג') תגיע היצירה באופן רשמי לרכישה ברשת ובחנויות, אבל כבר בשבוע שעבר חברי להקה אפשרו האזנה חופשית לכל השירים ברשת iTunes. די מהר אפשר לקבוע - באלבומם העשירי והסמלי, "Lighting Bolt" - פרל ג'אם מזכירה שוב שהיא משחקת אך ורק על פי החוקים שלה. היא יוצרת ללא שום תכתיבים מוזיקליים בפרט ותרבותיים בכלל.

הקליפ לשיר "Sirens". שימו לב כמה אדי וודר (שהסתפר, שוב) שר מצוין. הוא אמנם התבגר וקולו מעט השתנה, אבל הוא מטבעו, מצליח כל כך טוב לקחת את יכולותיו למקומות חדשים ומסקרנים. פזמון השיר קורע את הלב, במיוחד הקולות השניים שיוצרים הרמוניה, וזה קורה שוב ושוב בשירי האלבום. מאט קמרון המתופף כהרגלו מעניק את הטיפול היוצא דופן שלו בתופים, למרות הפשטות, רק הוא יכול להישמע כך

היא יודעת שהמעריצים האוהבים, אלה שהיא השפיעה עמוקות על חייהם, תמיד יהיו שם בשבילה, לחבק ולאהוב שוב ושוב. כשהחברים יודעים שהאהבה הזו חיה ונושמת, היא גם משקיעה. היא רחוקה מעצלות וחפפנות, יודעת שלכל תו וצליל יש משמעות והיא, כשיא הקלישאה, נותנת את הלב, מדממת עבור המוזיקה. כשהשירים כולם גמורים וארוזים באלבום, זה כבר מחוץ לידיה. אנחנו אולי נתחבר, אולי לא. בכל מקרה כאמור, כנראה שלא נוכל להיפרד.

אז הנה, לכאן ולכאן: השירים החדשים של "פרל ג'אם" יפים נורא. המילים פוגעות, הלחנים מרעננים, הנגינה של חברי הלהקה אדירה וגם כשהוא מתקרב לגיל חמישים, אדי וודר, פעם "קרייזי אדי" הצעיר, עדיין שר (וכמובן גם כותב) נורא יפה, מלא בהשראה. עשו למשל ניסיון ותנו לשירים כמו "Swallowed Whole" ושיר הנושא - "Lighting Bolt" להשתלט עליכם.

צפו בסרט דוקומנטרי קצר על יצירת האלבום החדש ובו מראיינים אורחים ומפורסמים שמציבים שאלות בפני החברים

מצד שני, לפעמים בא לצעוק לעוד קצת עוצמה. כשנשמע הסינגל הראשון "Mind Your Manners" כבר לפני מספר חודשים, הפעימות הרעידו את הלב והראש. פאנק לפרצוף. מהיר וחותך. אפשר היה לדמיין את הלהקה מנגנת בחדרה שבסיאטל, מזיעה אל תוך מיתרי הגיטרה המחוספסים.

עטיפת האלבום החדש. קנאה גדולה, חום וביטחון(צילום: עטיפת האלבום)

אבל האלבום מביא איתו צלילים שונים, מהקצה אל הקצה. לעיתים כאמור חסר החספוס בשירי האלבום. ניכרת בחסר התחושה החופשית יותר של להיכנס לחדר ולקרוע אותו, להוציא את הלב מהחזה ומהחולצה, אפילו אם הווליום חלש. פרל ג'אם יודעת, או לפחות ברוב הפעמים ידעה לעשות זאת תמיד.

לבסוף, זו עדיין אותה החבורה שמעוררת מצד אחד קנאה גדולה, מצד שני, חום וביטחון. עדיין היינו רוצים להיות בחבר'ה שלהם ולכתוב שירים כמוהם. נוכל גם להתאכזב אם השירים לא בדיוק כמו שרצינו. אבל אנחנו יודעים שלא משנה מה ואיפה נהיה בחיינו, החבורה הזו תמיד תהיה שם בשבילנו.

הם בעצמם ניסחו זאת הכי טוב בבלדה "Sirens", שיצאה גם היא כסינגל וקליפ טרם האלבום: "אני יכול לקחת לך את היד, ולהרגיש את נשימותייך, להרגיש שיום אחד זה ייגמר, אני מושך אותך קרוב, כל כך הרבה להפסיד ולדעת ששום דבר לא נשאר לנצח. לא היה איכפת לי לפני שאתם הייתם שם. אבל כשכל הדברים משתנים, תנו לזה להישאר".