נחמד לאיראן, פוגע במצרים. הטעות של אובמה

הוציאה כרטיס אדום לקהיר: ארצות הברית החליטה בשבוע האחרון לצמצם את הסיוע שלה למצרים, בעיקר הצבאי. ההחלטה באה בעקבות נסיגה משמעותית של מצרים ממה שנחשב בארה"ב "תהליך הדמוקרטיזציה": הסלמה משמעותית באלימות נגד המפגינים בכיכרות לפיזורם, כולל ירי באש חיה על אזרחים, הצהרה ממשלתית על מצב חירום במצרים, שורת צעדים "אנטי דמוקרטיים" שמטרתם לחסל את פעילות תנועת "האחים המוסלמים" ומניעת ייצוגם בעתיד.

"ערבית מדוברת " - טורים אחרונים:

איראן משקרת. הקלת הסנקציות תוביל לפצצה

אסד לא ימהר לוותר על "ברירת שמשון" שלו

מברכה לקללה. גורל העלווים תלוי בזה של אסד

טעות ידועה מראש. כשאמריקה מתערבת

הנשיא האמריקני ברק אובמה לוקח סיכון רב כאשר הוא מאיים על בעלת בריתו הערבית החזקה במזרח התיכון. על פי התסריט האמריקני, הצבא המצרי ירגיע את הרחוב תוך זמן קצר והסיוע ימשיך לזרום. אולם מה יקרה אם מחאת "האחים המוסלמים" תימשך זמן רב? האם מצרים תוכל להרשות לעצמה במצבה הכלכלי הקטסטרופלי להישאר ללא סיוע?

בגידה אמריקנית ונאמנות רוסית

אין ספק כי הצעד האמריקני מהווה סטירת לחי לצבא מצרים, המשקיע את כל משאביו להילחם ב"אחים המוסלמים" ובטרור בסיני. המדיניות האמריקנית תמוהה ביותר והיא נתפשת במצרים לא רק כהתערבות בוטה בענייניה הפנימיים, אלא גם כבגידה בבעלת הברית הערבית החשובה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון. הממשל האמריקני אינו מקבל את המשוואה המזרח תיכונית, לפיה המלחמה בטרור האיסלאמי חייב לבוא על חשבון הדמוקרטיה. יתר על כן, כפי שהוכיחו המהפכות הערביות, הדמוקרטיזציה היא שמאפשרת את עלייתם של הכוחות האיסלאמיים.

שטח אש. מהומות בקהיר(צילום: AFP)

בניגוד לישראל, האמריקנים מתנהגים כאילו הם מעדיפים דמוקרטיה איסלאמית על דיקטטורה צבאית. בכך משדרת ארה"ב חוסר נאמנות והעמדת תנאי לסיוע כלכלי, שהוא כמעט בלתי אפשרי. כיצד אמורה להתקיים דמוקרטיה ומערכת סובלנית רבת מפלגות במצב של אנרכיה ברחובות? רוסיה, לעומת זאת, מצטיירת לטוב ולרע כבעל ברית נאמן. הנשיא ולדימיר פוטין ממשיך לתמוך בנשיא סוריה בשאר אסד, גם כאשר משטרו נתון בסכנה, ואינו שופט את מעשיו מוסרית כלל.

מצרים מתגייסת לצד הגנרל

בשעה שארה"ב שולפת "כרטיס אדום" למצרים, זוכה שר ההגנה ומפקד הצבא הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי לחיזוקים רבים מבית. נראה כי הביקורת האמריקנית רק מחזקת את האהדה הציבורית לגנרל, שניצב לבדו מול "האחים המוסלמים" והטרור האיסלאמי. העיתונות הרשמית התגייסה לצדו של א-סיסי. עבד א-נאצר סלאמה, העורך הראשי של העיתון "אל-אהראם", פרסם מאמר שבו קרא לצבא לשים קץ לאלימות של "האחים המוסלמים", על מנת שמצרים תוכל להתפנות לטיפול בבעיותיה הדחופות: העוני והאנרכיה ברחובות. עיתון מצרי אחר פרסם ידיעה, לפיה החוק המצרי יכלול בעתיד סעיף המבטיח כי א-סיסי ישמש כשר הגנה גם בממשלה הבאה.

אין סיכוי ש"האחים המוסלמים" יסכימו לשאת ולתת עם הממשלה המצרית(צילום: רויטרס)

משרד הדתות התגייס גם הוא להחלשת תנועת "האחים המוסלמים" על ידי חקיקת שני חוקים חשובים, האחד בדבר סגירת כל המסגדים הקטנים במצרים ואיסור התפילה בהם בימי שישי והאחר בדבר קיצור ה"חוטבה" (דרשת יום השישי במסגד) לרבע שעה בלבד. בכך, לא נשאר זמן יעיל להסתה נגד המשטר ונסגרו כ-55 אלף מסגדים קטנים שהיו נתונים לשליטת "האחים המוסלמים". גם שייח אל-אזהר, המוסד הדתי הסוני החשוב ביותר, גינה את האלימות של "האחים המוסלמים" שמביאה לטענתו ל"פיתנה" (מלחמת אחים).

ביום רביעי האחרון הושלם תהליך הוצאתם של "האחים המוסלמים" מחוץ לחוק ועתה ממתינים במצרים לצו של בית המשפט שמאפשר להחרים את כל נכסיה של התנועה. בכך הוחזרה התנועה למצב שבו הייתה לפני ראשית המהפכה ב-25 בינואר. זו הפעם השלישית בהיסטוריה של "האחים המוסלמים" שהתנועה מוצאת אל מחוץ לחוק. בפעמיים הקודמות הצעד ננקט בעקבות ניסיונות התנקשות, האחת מוצלחת והשנייה כושלת. ראש ממשלת מצרים פהמי נוקראשי נרצח ב-1948 והנשיא גמאל עבד א-נאצר ניצל מניסיון התנקשות ב-1954. שני המקרים הובילו לדיכוי אכזרי וחיסול מנהיגי התנועה, אולם היא התאוששה אחרי שנות ה-80 ופעלה בגלוי וגם במחתרת.

העיתונות המצרית התגייסה לצדו של הגנרל. א-סיסי(צילום: רויטרס)

ישראל נשארת נושא רלוונטי

מצרים חוששת מתסריט דומה לזה של החברה הפלסטינית: ה"אנקסאם", פיצולה של החברה לחמאס ופתח שעלול לחזור על עצמו גם במצרים בין דתיים לבין חילוניים. הקשר בין "האחים המוסלמים" לבין חמאס מחזק חששות אלה עוד יותר. כמו בקרב הפלסטינים, בחברה המצרית נושא ישראל נשאר תמיד רלוונטי. בעיתונות המצרית נכתב כי הסיוע האמריקני בתחום המלחמה בטרור לא קוצץ אך ורק מאחר שהוא תורם לביטחונה של ישראל.

איך העזו לפגוע בחגיגות ה"ניצחון" על ישראל ב-1973(צילום: רויטרס)

מצמצם בהוצאות על חשבון מצרים. אובמה(צילום: רויטרס)

מצרים חגגה בשבוע שעבר את "ניצחונה" ב-6 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים). חג זה הוא חלק ממערכת הערכים הלאומית, ותלמידי בתי הספר מבקרים ב"פנורמת אוקטובר" בקהיר, כדי להתחנך על השבת הכבוד המצרי ב-1973. ארגון המהומות של "האחים המוסלמים" גם ביום זה נחשב לבגידה בערכי היסוד של מצרים. כיצד העזו להפר את שמחת הניצחון על ישראל?

ארה"ב מנסה לחסוך

קשה להימנע מן ההשוואה בין המאמץ האמריקני להתפשר עם איראן לבין קיצוץ הסיוע למצרים, גם אם אין קשר אמיתי בין השניים.

מי שפוגע בידידיו ונחמד לאויביו עלול לשלם מחיר על כך במוקדם או במאוחר. מצרים לא תרצה להמשיך להיות תלויה בארה"ב תחת חרב האיומים התמידי של דמוקרטיזציה והמשך השלום עם ישראל בכל מחיר ובכל תנאי. אם לא ישוב השקט לרחובותיה של מצרים והצבא לא יקבל מימון להמשך פעילותו, הוא יחפש אותו במקומות אחרים. כאשר סעודיה ומדינות המפרץ לא יוכלו עוד לכסות הוצאות אלה במקומה של אמריקה, יבוא תורם של ידידים ישנים וחדשים שאינם דורשים לא דמוקרטיה ולא שלום, בראשם רוסיה וסין. כמו בנושא האיראני, גם בנושא המצרי, ישראל לבדה מנסה להעמיד את ארה"ב על טעותה. אולם המאמץ האמריקני לצמצם הוצאות כדי להתאושש מן המשבר הכלכלי שלה חזק יותר מכל הטיעונים.

ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010