זינוק אל העתיד: 45 שנים לקפיצה של בימון
בתוך שש שניות ועם ניתור שלא נראה מעולם המציא מחדש האתלט האמריקאי את הקפיצה לרוחק. גם ב-2013, 8.90 המטרים שעבר בימון ממשיכים להדהים. אבינעם פורת נזכר באגדה שהיתה באמת
היו אלה שש שניות שנחרטו לנצח. 19 צעדים בדרך, התעופפות, שהייה באוויר כציפור כשהרגליים כמעט במקביל לחול בבור הקפיצה ונחיתה בלי נפילה לאחור. ביצוע כמעט כנגד חוקי הפיסיקה. לאחר המתנה ממושכת, לוח התוצאות הראה צירוף ספרות בלתי נתפס, 8,9,0, כלומר 8.90. בוב בימון עצמו לא האמין שזה קרה לו. שיא העולם בקפיצה לרוחק התקדם ב-55 סנטימטרים, אחרי שהשיפור המשמעותי ביותר בהיסטוריה עד אז היה 15 סנטימטרים.
עוד ב-ynet ספורט:
- אפילו בלאט הופתע מהיכולת הרעה של שחקניו
- האם יוסי בניון ישתף פעולה עם אוסקר גרסיה?
- ברוקלין שולחת מסר לליגה, היכן דורג ווייד ע"י ESPN?
- פאניקה: מכסיקו מינתה מאמן רביעי לפני פלייאוף המונדיאל
התאריך 18.10.1968. היום לפני 45 שנה. "בוב בימון, כושי אמריקאי בן 22, סיפק לאלה שחזו בו את חווית הספורט הגדולה ביותר בחייהם", כתב במלים האלה דב עצמון שליח "ידיעות אחרונות" לאולימפיאדת מכסיקו. כך הוכתרה הכתבה: "הפלא השמיני של העולם". לא מעט מהאחרים שלא היו באיצטדיון האולימפי במכסיקו ועקבו אחרי האירועים באמצעות העיתונים והרדיו (אז עדיין לא היו שידורי טלוויזיה), זוכרים איפה הם היו כאשר התבשרו על ההישג המדהים שטבע מושגים חדשים בספורט. גם אני זוכר עצמי קורא בהתפעמות בתחנת אוטובוס, ברעננה, כל מילה.
עד אז, שיא העולם היה 8.35 מטרים, שיא בן 3 שנים שנקבע במודסטו, ארה"ב על ידי רלף בוסטון מתחרהו של בימון ובאופן בלתי רשמי גם מאמנו. 45 שנים אחרי, בשום מקצוע אחר באתלטיקה אין תופעה כזו, עדיין ניצב בימון עם ה-8.90 האלמותי במקום השני בדירוג כל הזמנים, סגן רק למייק פאואל שתיקן אותו ב-5 ס"מ אחרי 23 שנה, בטוקיו 1991. קרל לואיס האגדי, קפץ אמנם ל-8.91 אבל היה זה ברוח בלתי חוקית (2.9 מ' לשניה) שמנעה את אישורו, והותירה אותו במקום ה-3 עם 8.87 מ' כשר למהדרין.
עוד משהו להגדלת עוצמת חד-פעמיות ההישג, הפעם מהצד של הקופץ עצמו. בימון היה עד לאותו יום שישי אחר-הצהריים, קופץ צמרת בעל שיא אישי של 8.33 מ'. בשיקלול הנגזר מרשימת ההישגים שמפרסמת התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, נגזר כי בעוד ה-8.90 מדורג שני, הרי תוצאת ה-8.33, השניה בטיבה שלו אישית, מדורגת רק במקום ה-81. איזה הבדל בין מקום שני ל-81. גם בימון הבין כחלוף מספר תחרויות כי ה-8.90 לא יחזור ופרש, עבר זמנית לכדורסל לפני שתלה סופית את מדי הספורט.
מדהים לא פחות, במוקדמות היה בימון קפיצה אחת לפני ההדחה מהגמר. הוא פסל בשתי הקפיצות הראשונות, נכנס ללחץ פן יפספס גם בשלישית. בוסטון, יריבו וגם ומאמנו הבלתי רשמי, הרגיע אותו. ואכן, בימון ניתר ל-8.16 והתחושה התחלפה. הוא בגמר, וזה כבר סיפור אחר.
כל יום הוא יום חדש. יש ימים קשים ויש ימים שהכל משחק לטובתך. ביום ההוא לפני 45 שנה, הכל עבד עבור בימון. יום המזל שלו שסיפק תנאים אופטימליים. קודם כל היה הבסיס: מיקומה הגבוהה של מכסיקו (2260 מ' מעל פני הים) שהקטין את התנגדות האוויר. ועל הנתון הזה נבנתה הפירמידה המושלמת.
אחרי שיאמדה היפני, ברוקס מג'מייקה, והגרמני בושרט שפסלו בנסיון הראשון, בימון המתנשא ל-1.90 מ', החל לרוץ לכיוון בור הקפיצה. רגלו המנתרת התמזגה עם קצה הקרש, מה שמנע ממנו להפסיד ולו סנטימטר אחד. הרוח הגבית המסייעת הייתה 2.00 מ' לשניה, בדיוק המקסימום לתוצאת מוכרת כשיא עולם. בימון הפגין טכניקה מושלמת בלי תנועות המספרת שהיו נהוגות אז אצל הקופצים הגדולים. כשעזב את הבור, התברר כי עבר את טווח המדידה האלקטרונית, והמודדים נאלצו להשתמש בגליל מדידה ידני. ועדיין, התקשה לתרגם את התוצאה מהאינצ'ים המוכרים בארה"ב למטרים, השפה המובנת בעולם.
במשך שתי דקות ארוכות ישב על הקרקע כלא מאמין, עד שחבריו הקימו אותו מהחלום. אחר-כך יגיב: "אתה מתאמן בקפיצה עוד ועד, עד שאתה נהייה אוטומט. הקפיצה שלי הייתה אוטומטית".
לין דייויס, האלוף האולימפי הבריטי היוצא, אמר: "בימון הרס את התחרות". ואיגור טר אובנסיאן הסובייטי, השותף לשיא העולם שנשבר, התבטא: "מול הקפיצות שלו, נראינו כמו ילדים". בתחרות עצמה לקח בימון ניסיון נוסף, נחת על 8.04 והודיע שסיים את חלקו באותו יום. היה ברור גם לו כי איש לא ישיגו.
ברשימת התת-שיאים, כלומר, סעיפי-משנה המתבררים מתוך ניתוח הקפיצה, מופיע עניין ההפרש בין המקום הראשון לשני. בימון הקדים ב-71 ס"מ את המזרח-גרמני קלאוס באר, 8.19, ו-74 ס"מ חצצו בינו ליריבו-מאמנו האמריקני ראלף בוסטון.
כמו שנכתב באחד הסיפורים ב-ESPN על אודות יום שישי ההוא: "זה לא היה שיא עולם. זה היה ה-שיא".
אם נחפש הקבלות לנושא ההפרש, אפשר להקבילו פחות או יותר ל-9.58 של אוסיין בולט ב-100 מ', כשהקדים ב-13 מאיות את טייסון גיי בשעתו היפה כשובר שיא ארה"ב באליפות העולם בברלין 2009. אולי גם למייקל ג'ונסון שבאולימפיאדת אטלנטה-96' קידם את שיא העולם ב-200 מ' מ-19.66 ל-19.32 וגם הוא לא חזר לרוץ עוד את המרחק הזה.
בימון נולד בשכונת ג'מייקה ברובע קווינס בניו-יורק. אמו נפטרה משחפת בגיל 25 כשהיה בן שמונה חודשים. אביו התעלל בו והוא נאלץ לעבור להתגורר אצל סבתו. ב-1965, דורג שני באליפות ארה"ב וקיבל מלגת לימודים באוניברסיטת טקסס באל-פאסו. נראה מבטיח, אבל הכל התקלקל כאשר סירב להתחרות מול אוניברסיטת בריגהאם יאנג בגלל המדיניות הגזענית שלה, והמלגה נלקחה ממנו. אם זה לא הספיק, הוא איבד את מאמנו ואז, למזלו, הסכים רלף בוסטון, עדיין ספורטאי פעיל, לקחת אותו תחת חסותו. בוסטון הפסיד כתוצאה מכך מדליה נוצצת יותר מהארד שלקח במכסיקו-סיטי, אבל מה זה לעומת ה-8.90 בפאר היצירה של הספורטאי שטיפח?
מטבעם של דברים, הקפיצה הפנטסטית יצרה שפע סלוגנים ואיזכורים בתחומים שונים. אחד המושגים הוא קפיצה "בימונית", הלקוחה כמובן מהישגו. בארץ כתב הסופר גונן נשר, את הספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ב-2010, ושמו: "לעוף כמו בימון". 45 שנה חלפו, ותוצאת ה-8.90 עומדת על כנה כהישג מופלא גם במושגים של היום.
לפנייה לכתב/ת 
