הכל עבד מצוין, עד שדיסני לא תבעו
את סרט האימה ההזוי "Escape From Tomorrow" צילם רנדי מור בשיטות גרילה, על רקע הנופים של דיסנילנד ודיסניוורלד - ומאז הוא מחכה לתביעה. רק שזו לא מגיעה, ובלעדיה הפרובוקציה הקולנועית נשארת עם מעט הייפ ומעט צופים. אולי כי מתחת לגימיק מסתתר סרט שלא באמת מתאים לקהל הרחב
בפינה השמאלית העליונה באתר הרשמי של סרט האימה הפסיכדלי "Escape From Tomorrow" מתקדם לו שעון עצר. כותרתו: "מספר השעות שחלפו מאז יציאת הסרט מבלי שנתבענו". נכון לכתיבת שורות אלה, הוא עומד על יותר מחמישה ימים וחצי. מי יודע, אולי מישהו בהפקה עדיין שומר על אופטימיות. מה שמוכיח שלפעמים, כל מה שצריך בשביל להתמודד עם קצת יחסי ציבור גרועים זה לשתוק.
הבילד-אפ היה ארוך ומבטיח: סרט אימה הזייתי שצולם בשיטות גרילה בגני השעשועים הענקיים של דיסני באורלנדו ובקליפורניה - ללא אישור מצד האולפנים, כמובן, הידועים כקנאים מאוד לקניינם הרוחני ולמוניטין שלהם - שהצליח לחמוק מתחת לרדאר.
הבמאי והתסריטאי רנדי מור, שיצר את הסרט בהשראת חוויה שעבר עם אשתו בדיסנילנד, ברח לערוך אותו מחוץ לגבולות ארצות הברית, לדבריו מחשש שמישהו יגלה משהו על הפרויקט המסוכן הזה. בפסטיבל סאנדאנס, שם הוקרן הסרט בבכורה בינואר האחרון, היו כל כך בטוחים שבעלי הבית ישתוללו עד שסירבו לחשוף כל פרט על הסרט טרם הקרנתו. עם צאת הסרט בסוף השבוע האחרון במספר בתי קולנוע וכן בשירותי הורדה וסטרימינג, הוצב שעון העצר המאיים, שכאילו אומר - "רוצו לראות, לפני שיעצרו אותנו". ואז...
כלום לא קרה.
צפו: הטריילר לסרט "Escape From Tomorrow"
ההפצה המוגבלת, שכללה יותר מ-30 בתי קולנוע, הסתיימה עם תוצאה סבירה-מינוס של 66 אלף דולר בסוף השבוע - די מאכזב ביחס להייפ התקשורתי. אם בנו על הגימיק שיהפוך אותם לסנסציה א-לה "פעילות על טבעית" של אורן פלי, כנראה יידרש פה תעלול שיווקי קצת יותר מוצלח. או אולי סרט יותר מוצלח.
כי ישנה סיבה ברורה נוספת, מלבד השתיקה הרועמת של דיסני, לכך ש-"Escape From Tomorrow" לא ממש הצליח לרכוב על גל ההייפ ולהמיר אותו למזומן: לטוב ולרע - בעיקר רע, אם להודות באמת - הוא לא סרט קומוניקטיבי במיוחד. וכשמפשיטים אותו מהגימיק נשארים עם ניסוי קולנועי שאולי מעניין בתיאוריה, ואפילו מהפנט ויזואלית לרגעים קצרים ומבטיחים - אבל לא ממש מחזיק כמוצר קולנועי משמעותי, בטח לא כזה שידבר לקהלים רחבים.
אגדה אורבנית עם קריצה לדיוויד לינץ'
זהו בעצם מופע של איש אחד, בגדול: רוי אברמסון מגלם כאן אב ובעל לא ממש מוצלח, טיפוס בלתי נסבל אפילו, שמעביר את הביקור המשפחתי בפארק השעשועים של דיסני בצריכת אלכוהול, הזנחת ילדיו, העלבת אשתו, רדיפה חרמנית אחר שתי נערות מוזרות, ובעיקר בצפייה בהזיות המוזרות שקודחות בתוך ראשו.
האווירה המסוייטת הזו, על רקע הנוף הילדותי, מצולמת בווידאו ומוצגת בשחור-לבן, מה שמקנה לה לוק של סרטי מד"ב אינפנטיליים משנות ה-50, לצד אווירה דיוויד-לינצ'ית מובהקת (או שאולי יותר מאווירה, זה למעשה חיקוי של אווירה דיוויד-לינצ'ית. אבל שיהיה).
למעשה, פסטיבל סאנדאנס הוא הבית הטבעי לסרט מוזר כל כך, שגולש בין אימה הזייתית ופסיכולוגית למדע בדיוני בסגנון אולד-סקול. וספק אם הסרט היה מקבל כותרות ללא ההתגרות הזו של היוצר ברודנות דיסני.
זה גם מסתדר עם השאיפות הצנועות של מור עצמו: "אף פעם לא באמת העליתי על דעתי שהוא יופץ מסחרית בזמן שעשיתי אותו", סיפר לא מזמן בראיון ל-EW. "חשבתי שאולי זה יוקרן בכמה פסטיבלים מחתרתיים, אפילו לא חשבתי שנתקבל לסאנדאנס".
אבל הפרובוקציה עשתה את שלה. "Escape From Tomorrow" היה אחד הסרטים המדוברים השנה בפסטיבל העצמאי שהתקיים ביוטה, ומאז הדיבור סביבו הלך והתעצם עד לתחילת ההפצה המסחרית בסוף השבוע האחרון, כשבדרך יצא הטריילר - שהגביר גם הוא את הדיון על התביעה שבטח תגיע.
אבל בינתיים, בדיסני שותקים. אם תגיע תביעה כזו, מור מקווה להילחם בה בהצלחה: "אנחנו מאמינים שזה נופל תחת ההגדרה של שימוש הוגן, כפרודיה על יום אידיאלי בדיסני וורלד", סיפר באחרונה לסוכנות הידיעות AP, "מיתוג זה חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו, והוא בכל מקום. ודיסני הם בכל מקום. אי אפשר לחמוק מזה אפילו אם תנסה. אני חושב שזה בלתי מוסרי, למנוע ביקורת או פרודיה על זה".
עכשיו, יש להניח, אולי מפיצי הסרט דווקא מחכים לרגע הבלתי-מוסרי הזה, שבו מישהו כבר ינסה להעמיד אותם בפינה. ודיסני? הם בטח צופים בסיפוק רב בפרובוקציה הקולנועית שהופכת לעוד אגדה אורבנית חולפת.
