ההתעללות באלישע: מי מפקח על בי"ח פרטי?
משרד הבריאות עורך ביקורות על מוסדות פרטיים, אך גם שם מודים כי איכות כוח האדם בדרגים הנמוכים אינה מספקת, בעיקר כי מדובר בכאלה שמגיעים למקצוע בלית ברירה: "אנחנו לא יכולים להיות במקום 24 שעות"
גורמים במערכת הבריאות מודים כי לא ניתן לפקח על כל העובדים שמועסקים בבתי חולים פרטיים וציבוריים, ואין בקרה אמיתית על איכות כוח האדם שמגיעה אליהם, בעיקר בדרגים הנמוכים. הם אמרו את הדברים על רקע פרשת בית חולים אלישע, התמונות הקשות שבהן נראים עובדים מכים חולים חסרי ישע ומעצרם של בכירים ועובדים בבית החולים.
לפני שנתיים החליטו במשרד הבריאות לא להפנות חולים לאלישע, משום שחסרות לו ידיים עובדות ומכיוון שחלק מהעובדים לא עומדים בסטנדרטים לסוג החולים שמאושפזים בו. בהתכתבות פנימית של משרד הבריאות בעניין נשאלה בזמנו אף השאלה: "האם בדקנו אם כוח האדם הסיעודי תקין?".
במערכת הבריאות נדרשו לפרשייה החדשה באלישע והסבירו כי ישנו פיקוח שמתחיל מהצמרת. "ההנהלה חייבת להיות בערנות מלאה ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במחלקות שבהן מאושפזים חסרי ישע", הבהיר פרופ' ארנון אפק, ראש מִנהל רפואה במשרד הבריאות. "לא מוגדר כמה פעמים ביום מנהל צריך לבקר במחלקה, אבל הוא צריך להיות מעורה וקשוב למשפחות. אנחנו צריכים לשמור על רגישות ועל ערנות לפניות של המשפחות".
בתי החולים מחויבים לדווח למשטרה או למשרד הבריאות על כל אירוע חריג, ובפרט אלימות. בנוסף, מבצעות לשכות הבריאות האזוריות ביקורת במוסדות השונים. "צריך לזכור שאף אחד לא יכול להיות 24 שעות בכל מקום", אמר אפק. "כאשר משרד הבריאות מזהה ליקויים הוא מגביר את הביקורת במקום. במקרה הנוכחי, אלישע נחשב לבית חולים טוב. במערכת הציבורית, לעומת זאת, קיימים תהליכי בקרה פנימיים הנגזרים מתווי התקן שבתי החולים זוכים להם".
הבעיה, כך לפי גורמים במערכת הבריאות, היא העובדים בדרגות הנמוכות, המועסקים ככוח עזר ותפקידם לבצע מטלות סיעודיות בסיסיות עבור המטופל. "לעובדים בדרגות האלה עדיף חד משמעית לעבוד במגזר הציבורי, שם יש הרבה יותר הקפדה על זכויות, תנאים וכדומה", הסביר גורם בענף. "אף אחד לא הולך ללמוד סיעוד כדי לטפל במישהו שאין דרך להושיע אותו, לכן מי שהגיע לעשות את זה בכל זאת כנראה הגיע לזאת בלית ברירה ולא כי הוא בחר זאת".
ד"ר יצחק ברלוביץ', מנהל בית החולים וולפסון ולשעבר ראש מִנהל רפואה במשרד הבריאות, היה פחות נחרץ. "כשאני מקבל עובד כוח עזר לעבודה אנחנו מחויבים לשלם לו לפי ההסכם הקיבוצי, ואילו המוסדות הפרטיים גמישים יותר בשכר", אמר. "למנהל בית החולים ולמנהל המחלקה יש אחריות על כל מה שמתבצע, אבל במקביל משרד הבריאות מבצע ביקורות הכוללות ביקורת פתע, חלקן תקופתיות וחלקן על בסיס דיווח", הוא מסביר.
ברלוביץ' הוסיף כי "הפיקוח על בתי החולים הכלליים ועל הציבוריים הוא באותה רמה, אבל מטבע הדברים הפיקוח על בתי החולים שהם למטרות רווח גבוה יותר מסיבות מובנות. אלימות הייתה גם בבית החולים איתנים שהוא מוסד ממשלתי. אלימות יכולה להיות בכל מקום".
שמוליק בן יעקב, יו"ר האגודה לזכויות החולה, תקף את רמת כוח האדם. "התעריפים שקופות החולים משלמות לבתי החולים אינם מכסים תמיד את עלות הטיפול. לכן, על מנת להמשיך ולהתקיים, בתי חולים נאלצים להתפשר לעתים על איכות, שאינה עומדת בתנאים הנדרשים. לצערנו, מי שמשלם את המחיר זה החולים, ובמיוחד חסרי הישע והמונשמים הכרוניים, שנוכחנו לגלות במקרה ההתעללות לכאורה באלישע".
פרופ' אפק הוסיף כי "האוכלוסייה הכי חלשה במערכת הבריאות היא של חסרי הישע, שמאושפזים לתקופות ארוכות. מדובר בחולים שצריכים לקבל מענה במערכת הציבורית שמאופיינת באנשי צוות איכותיים, למרות שיש גם מוסדות פרטיים מאוד טובים".
היום, במסיבת עיתונאים שערכו מנהלי בית החולים אלישע, דרשו בני משפחות מטופלים באלישע לתגבר את כוח האדם כדי שהטיפול בחולים לא ייפגע. המנהל הזמני, ד"ר חיים טולדנו, הביע התנצלות בפני המשפחות ונענה: "זו הפעם הראשונה זה שבוע שמישהו אומר סליחה".
לדברי ד"ר טולדנו, "אנחנו מודים למשפחה שצילמה, למרות שהמקרה עצמו מצער. אנחנו מודים על כך שהיא הביאה את הדברים לידיעתנו ולידיעת הצוות הרפואי והסיעודי על מנת שנוכל לטפל בדברים ולתקן את מה שטעון תיקון".
בהכנת הכתבה השתתף אחיה ראב"ד
לפנייה לכתב/ת 
