שתף קטע נבחר

 
צילום: אוהד רומנו

טופי בעין: לכל פרשה יש הפטרה

"מעולם לא קראתי בבית הכנסת מול הציבור; אפילו בבר המצווה שלי לא עליתי לעליית מפטיר. לצערי, לא מוכרים לי כלל אותם 'סימנים מוזרים' המופיעים מעל המילים בספר; המוזיקה של התפילה עבורי היא פנימית ופרטית, נובעת מתוכי. אבל אז הבנתי: אני מתמכר". עמיר בניון בטור חדש - והפטרה

בבית הכנסת שבו אני מתפלל פנה אלי, לפני חודשים מספר, יהודי יקר בשם עמנואל ברדוגו, ושאל האם אני מעוניין ללמוד קריאת ההפטרה. עמנואל הוא בעל קורא שהקריאה בתורה עבורו היא דרך חיים, ולימוד הקריאה הוא שליחות שאותה הוא מקיים במסירות.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

 

 

"זה כל כך מתאים לקול שלך", אמר. "אקליט ואשלח לך הפטרה, כדי שתוכל להתחיל בחזרות, וכשתרגיש מוכן - ניפגש ונעשה חזרה גנרלית לפני שבת. אל תדאג, יהיה מרגש". 

 

הרעיון ריגש אותי אך גם הפחיד. מעולם לא קראתי בבית הכנסת מול הציבור; אפילו בבר המצווה שלי לא עליתי בעליית מפטיר. לצערי, לא מוכרים לי כלל אותם "סימנים מוזרים" המופיעים מעל המילים בספר; המוזיקה של התפילה עבורי היא פנימית ופרטית, נובעת מתוכי, ביני לביני ולעולם לא בקול. היה לי קשה לדמיין את עצמי בבית הכנסת, קורא לפי אותם סימנים.

 

התמכרתי

עמנואל ברדוגו, כאמור, אדם המזדרז לקיים שליחותו - וחיש מהר נשלחה אלי הפטרה.

האזנתי שוב ושוב, מנסה לעקוב אחר המנגינה, אחר הטעמים, אחר המילים, ולקשור כל סלסול לסימן וכל טעם לצליל.

 

מהאזנה להאזנה הבנתי: אני מתמכר. מצאתי עצמי יושב שעות בכל יום, שב וחוזר ומאזין ומשנן מבלי שאוכל או ארצה להפסיק. חודשים ספורים חלפו מאז אותו מפץ אור, וכבר הספקתי לעלות כמה פעמים לעליית מפטיר (תודה לקהילה על הטופי בעין), והכי חשוב: מצאתי אהבה.

 

בכל שבוע אני נוהג ללמוד את ההפטרה, גם אם אינני עולה לקרוא, והצלחתי אפילו להמציא סימנים משלי שיעזרו לי להבין טוב יותר את העסק כשאני מתקשה (תודה גם להפרעת הקשב), ואני שמח שהקב"ה נתן לי את האפשרות לחלוק אתכם את האהבה הזו מדי שבוע.

 

אני שולח מכאן תודה גדולה לעמנואל היקר, שפתח לי צוהר לעולם מופלא שהייתי עלול חלילה להחמיץ אלמלא היוזמה, העידוד וההדרכה שהעניק לי בלב שמח.

 

אבות ובנים (וגם נביא אחד)

מדי שבוע, בסיעתא דשמיא, נשמיע כאן את ההפטרה של פרשת השבוע. לעתים אוסיף מחשבות על ההפטרה, לעתים אביא מדברי אחרים. הקריאה השבוע (באופן מפתיע למדי) היא על פי אחד מנוסחי יהדות מרוקו, אני מבטיח שאשתדל לגוון בהמשך.

 

הפטרת פרשת וירא במלכים ב', פרק ד' - מתארת שני אירועים מקורותיו של הנביא אלישע - תלמידו של אליהו הנביא. אליהו ואלישע הקדישו את פעילותם למיגור הבעל ממלכות ישראל.

 

בניגוד למורו התקיף, אלישע הרבה חסד עם מתנגדי הבעל כדי להעביר את המסר שהקב"ה מיטיב עם מאמיניו. בפתח ההפטרה מסופקים צרכי אישה ובניה במעשה נס, כשהשמן שבכלי האחד ממלא כלים רבים.

 

סיפורם של אלישע והאישה השונמית מהדהד את תוכן הפרשה; הנבואה שניתנה לשרה על פקידתה "כעת חיה", ספקנותה של האם המיועדת - והתגשמות הנבואה. בשני הסיפורים, נדרש הבן לשוב אל הקב"ה, ובדרך נס מבוטלת הגזרה: בפרשת השבוע במעשה האיל, ובהפטרה – בהשבתו של הבן לחיים על ידי אלישע.

 

הערה אחרונה, וסליחה לכל מי שהרסתי לו את התגובה המתוכננת: אינני בעל קורא ואפילו לא שוליית בעל קורא. אין צורך לעלות על הבימה להסב את תשומת לבי לטעות, כפי שנהוג במקומותינו. אני בא מאהבה. ואם אפשר בבקשה, דאגו שהטופי לא יהיה משנה שעברה.

 

שבת שלום לכולם.

 

  • ההפטרה הוקלטה באולפני "ביט" בנס ציונה. הקלטה: עד ישראלי

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עמית מגל
עמיר בניון
צילום: עמית מגל
מומלצים