מי גאון מוזיקה מזרחית? יוסי אזולאי!
למה זמרים צריכים לקחת שיעורים בניהול קריירה מיוסי אזולאי? אבי שושן מסביר איך זמר אחד מנצח תעשייה שלמה. וגם: ג'ולייטה חייבת לעצור את העבודה על האלבום הבא שלה, והמלצה חמה לכוכבים הגדולים בארץ - תקשיבו לחדש של שימי רון
כמו בבית מלוכה, גם בשוק החתונות ישנה היררכיה וכמו כל דבר בז'אנר המזרחי, גם פה היא הולכת עקום וסדר החשיבות שלה הוא מהסוף להתחלה. הכוכבים הגדולים, כמו ליאור נרקיס, קובי פרץ ואייל גולן יופיעו תמיד רק אחרי פינוי המנה העיקרית, ויהיו אלה שיסגרו את הלילה לחתן והכלה המאושרים. הגעה שלהם היא חותמת כבוד ובעיקר תעודת ביטוח לזוג הצעיר שהמוזמנים שלהם ימשיכו את החגיגה עד אמצע הלילה, כי אף אחד לא ירצה לפספס הופעה בחינם של אחד הכוכבים הגדולים במדינה.
עוד על מוזיקה מזרחית ב-ynet:
- פאן לו: לחיות כמו שימי תבורי
מתחתיהם נמצאים אמני שירי הסלואו, אלה עם הקול הרגיש והמלטף, שלא מחזיקים ערב שלם. שיר לוי ואביהו שבת לדוגמא הם זמרי סלואו קלאסיים. ולבסוף ישנם זמרי הכניסה לחופה. מדובר לרוב בזמרים שנמצאים מחוץ לרדאר התקשורתי, ועבורם ערב שלא מתחיל בלפחות דודה אחת שמתייפחת הוא כישלון מקצועי. כאן ניתן למצוא זמרים כמו בן סנוף וגד אלבז - וכוכב תת הז'אנר הזה, הנחשב כמעט למונופול בתחום, הוא יוסי אזולאי.
האמת? אני מוריד את הכובע בפני אזולאי. הוא מופיע כמעט כל ערב בחתונה אבל בניגוד לשאר הזמרים בענף, הוא נמצא על הבמה לא יותר מרבע שעה, מספיק לאכול מהבופה ועוד חוזר הביתה כדי לראות "היום שהיה". לא מזיע, אף אחד לא מבקש להרים אותו על הכתפיים - ובעיקר, אין לו צורך לשלם משכורות לשבעה נגנים ושתי זמרות ליווי, כי ההוצאות שלו מינימליות. רק הוא וציוד הגברה.
טיפש מי שיסתכל מהצד על הקריירה של אזולאי ויאמר שהיא החמצה. אני טוען שהוא גאון. כבר בגיל צעיר האיש החכים והבין שמדובר בתעשייה אכזרית ויצא מהמשחק. בשביל הכיף וליטרת הפרסום המתבקשת הוא השתתף ב"מאסטר שף", שזו אגב דוגמא נוספת להתנהלות מצוינת, שהרי מי לא יתאהב בשף ששר כל הדרך לתנור? אבל את חלקת האלוהים שלו הוא דאג לטפח כל הזמן ואני מכיר לא מעט מגה סלב שהוא שמחים להתחלף עם יומן הופעות כמו שלו.
למה נזכרתי בו כעת? כי בשקט בשקט הוציא אזולאי אלבום חדש בשם "RETROMANTICA" שבו הוא מחדש קלאסיקות על זמניות כמו, ותחזיקו חזק כי זה נוטף מקיטש: "בסמה מוצ'ו", "לה בוהם", "SWAY", "לס מואה טמה", "לאמוּני לִי גָארוּ מְנִי" - ואפילו שיר הנושא מתוך הסרט "הסנדק". אזולאי לא עשה את הדיסק הזה שבו הוא שר בלא פחות משש שפות בשביל לקבל את הערכת המבקרים, לזכות בהשמעות ברדיו או לקבל אייטם בתוכנית הבוקר. ממש לא.
זה אלבום שהוא תחליף מפלסטיק לכרטיס ביקור מנייר שבו הוא מפגין את הכישרון והמנעד הרחב של הסגנונות בהם הוא שולט, על מנת לתחזק את שוק החתונות, הופעות לאוליגרכים (תשאלו את אלון ז'אן כמה כסף יש בפלח השוק המצומצם הזה) - ולקהילה הצרפתית, שאם יש משהו שהיא יודעת זה לחגוג ולהעריך קיטש. הקהלים האלה ישמעו את האלבום - והדרך שלו סלולה להופעות עד סוף 2018.
המקרה של יוסי אזולאי צריך להוות שיעור לזמרים רבים בארץ שמקוששים עבודה במועדונים בשביל גרושים, רודפים אחר יוצרים תאבי בצע, מתחרים באינספור קולות אחרים ומשעבדים את חייהם במרדף אחר הלהיט הגדול הבא. שיעור באיך לנהל קריירה מצליחה ולהישאר שפוי. הוא אולי פחות מפורסם מהם, אבל עם פרסום לא הולכים לסופר. או במקרה של אזולאי, לחתונת מיליונרים במונטה קרלו.
הדרך לכשלון רצופה בכוונות טובות
כואב לי על ג'ולייטה. מותק של בחורה והלב באמת נצבט על שלא הצליחה למנף את ההצלחה של "חי בלה לה לנד". עצוב עוד יותר שהיא הוציאה כבר ארבעה שירים מהאלבום הבא שלה, תחת הניהול של דודו אהרון ואייל מלכה - ועדיין, לא קרה כלום עם אף אחד מהשירים האלה.
השבוע היא הוציאה סינגל נוסף בשם "כזאת תמימה" ולצערי אני לא רואה פה שינוי מגמה. נכון, ג'ולייטה נשמעת בו טוב יותר מאי פעם, אבל מצטער, זה פשוט לא מספיק כי השיר ממש לא מעניין. בסופו של דבר, הניהול החדש של ג'ולייטה פשוט לא עובד, ואני מציע לה להפסיק להיות תמימה, לקחת את המושכות לידיה ולראות כיצד היא מצילה את הקריירה שלה.
למעשה, אני בכלל לא רואה את ג'ולייטה כזמרת מזרחית. צר לי שאחרי שחשפה כל כך הרבה צדדים מעניינים ורבגוניים באישיות שלה, היא ממשיכה לנעול את עצמה במשבצת הצרה הזו ולא מנסה לפרוץ לכיוונים אחרים שיכולים להיות הרבה יותר טובים עבורה, כמו פופ למשל - סגנון שאין בו כמעט זמרות מצליחות בארץ והיא יכולה היתה למלא את המשבצת הזו בהצלחה.
וזה עוד לא מאוחר. עם ניהול נכון ויד מכוונת שתדע לקחת אותה למקומות המתאימים לה, היא רק צריכה לעצור את העבודה על האלבום, ולחשב את מסלול הקריירה שלה מחדש.
אין חכם כבעל ניסיון
אני רוצה שתקראו את הטקסט הבא שכתב הזמר והיוצר הסופר-מוכשר אופיר כהן לזמר העבר שימי רון שמנסה כעת לחזור לימי התהילה מאי שם באייטיז, בשיר חדש "כוכבים": "כבר שנים שאני שר כאן משמח לבבות עם גיטרה ודרבוקה חי על הבמות/ היו לי גם ימים של זוהר כשהעולם חייך אליי/ אך כבוד תמיד נתתי לכל חבריי/ בישראל זה כלל ידוע, היום אתה כוכב/ עוד לא עובר לו השבוע, ואתה כבר לא נחשב/ כוכבים עולים כוכבים יורדים/ היום אתה נמצא למעלה ומחר על הקרשים/ אל תשכח מאיפה באת ולאן אתה הולך/ תישאר דרוויש כמו שאתה תמיד ותחייך".
כהן הפליא לסכם בשיר החדש שכתב לרון את הסיפור של תעשיית המוזיקה כולה תוך שהוא מזהיר את כל ה"כוכבים" מהמחר. בשנים שאני כותב את המדור הזה ראיתי זמרים אלמוניים הופכים למגה-סטארים ומתעלמים ממי שהיו איתם בתחילת הדרך. נתקלתי במחזות מבישים של כוכבי ענק ששכחו שכוכבים יש רק בשמיים ומתנהלים בצורה יהירה ושחצנית וצפיתי במגלומניה של ילדים שמה שהכי חשוב להם זה גודל היהלום באוזן. אז לכל אותם כוכבים, אני ממליץ להאזין לשיר החדש של רון ולהקשיב למילים.