יציע העיתונות בשקל / פלג בחמישי
הדיון החנפני סביב הרעיון המגוחך למנות את נימני ואוחנה למאמני הנבחרת, שבר עוד שיא של שפל טלוויזיוני. מאיר, תתבייש. וגם: דקת הדומייה המבישה בטדי, המהפכה העירונית של ניר סביליה והחוג לספרות בראשות פרופסור עופר פביאן
הבדיחה
סחבק וסחבק יאמנו את הנבחרת
בשבת בלילה התקשר החבר עם השאלה שתמיד נאמרת באותו טון: "אתה רואה את זה???". את מה? שאלתי. "שבת ביציע", הוא אמר. "אין דברים כאלה!" והוא צדק. טוק־שואו מביש כזה לא היה יכול להתרחש בשום מקום בעולם. שיא חדש בחוסר אתיקה, בחובבנות ובחנפנות.
מאיר איינשטיין, נרגש ודרמטי כהרגלו, פתח בסקופ אדיר: "אלי גוטמן לא ממשיך. בהתאחדות נרקם מהלך למינוי צוות מאמנים לנבחרת – אלי אוחנה ואבי נימני". בשלב זה הייתי בטוח שיקרה אחד מהשניים. או שהחבר'ה מסביב לשולחן (כולל נימני) יתפקעו מצחוק, או שאיינשטיין יגניב חיוך ממזרי ויגיד: "טוב חבר'ה, סתם בדיחה לא מוצלחת, בואו נתחיל בתוכנית".
אבל לא! מאיר לא נרגע, וחברי הצוות פצחו בדיון מעמיק סביב השאלה: האם אוחנה ונימני צריכים לקבל את התפקיד? אז מה אם הראשון היה מאמן ליגה כושל, שעשה בנבחרת הנוער צעד אחד קדימה וארבעה אחורה, כולל כמה תבוסות מחפירות. אז מה אם השני התרסק כמנג'ר וכמאמן במכבי ת"א, ואפילו הצהיר פעם שהוא בכלל לא רוצה לאמן? ב"יציע הלקקנות" לא ייתנו לעובדות לקלקל להם את היחסים עם הסחבקים שיושבים לצידם מדי שבוע.
"אין לי בעיה עם זה", הגיב שלמה שרף. "נימני ואוחנה עדיפים על גרנט. למה לא? מה, הם פסולים? הגיע הזמן לנסות דבר אחר".
גם משה פרימו צידד במהלך: "לנבחרת אין קהל, אוחנה ונימני הם שני סמלים של שני מועדונים עם קהל האוהדים הגדול ביותר בישראל". ואפילו החבר החדש בצוות, יונתן הללי, הצטרף להילולה: "שילוב של שני שחקנים מפוארים כאלה, בכל קנה מידה, אירופי וארצי, זה שילוב יפה ומתאים לנבחרת". נימני, שישב לידם, נראה מבסוט לאללה.
ואז הגיע רגע השיא. שיא השפל. איינשטיין, שבדרך כלל דווקא עוקץ את חברי הצוות ששומרים על החברים שלהם, פנה לנימני ואמר לו: "רגע, רגע, אבי, שאלה מהעורך. והיה ותבוא פנייה שאתה ואוחנה תמונו לצוות מאמני הנבחרת, תהיה מוכן לוותר על סוכנות השחקנים שלך?". והסוכן ענה: "אם יגיע מצב כזה, נשקול".
אז רגע רגע, מאיר, יש לי שאלה לעורך ולמגיש: אם נימני לא יכול לשמש כמאמן נבחרת במקביל להיותו סוכן שחקנים, לא נראה לכם שזה תופס גם לגבי העסקתו כפרשן? אינכם חושבים שגם לפני הצטרפותו ל"שבת ביציע", הפרשן שמחלק ציונים לבעלי קבוצות ומאמנים שאיתם הוא אמור לעשות עסקים, מחמיא לשחקנים שאותם הוא מייצג ומשתמש בתוכנית לקידום האינטרסים המסחריים שלו - היה חייב לוותר על סוכנות השחקנים שלו?
ובכל זאת, מכיוון ש"הגיע הזמן לנסות דבר אחר", כמו ששליימה אמר, יש לי אחלה רעיון לדיון בתכנית הבאה: פרימו ופשכצקי במקום גוטמן. ואז גם לנו יהיה פ"פ משלנו.
החוצפה
כבוד לרב שלא כיבד
אני במקום איתי שכטר, למשל, נצר למשפחה שאיבדה רבים מיקיריה בשואה, בחיים לא הייתי מסכים להשתתף בטקס סביב עיגול האמצע בטדי, לזכר "הגאון" שאמר פעם כי הנספים בשואה נענשו על היותם "גלגול של נשמות שחטאו".
בעצם אם אני כדורגלן, כל כדורגלן, לא הייתי מוכן להשתתף בדקת הדומייה לכבוד האיש שאמר בלגלוג: "שחקני כדורגל, כל המוח שלהם ברגליים". עמדו שם כמה שחקנים שחורים, שאיש בוודאי לא סיפר להם מה הרב עובדיה יוסף איחל בעבר ל"כושים".
ומעניין איך הרגישו במהלך המעמד אוהדים ששכלו את יקיריהם במלחמת לבנון השנייה. מרן הרי פסק, בשוך הקרבות, שחיילי צה"ל נהרגו בגלל שלא שמרו מצוות. אינני יודע מה חשב אביה הרוחני של המפלגה הכי מושחתת בהיסטוריה על שופטי כדורגל, אבל את שופטי בית המשפט העליון הוא כינה "רשעים ריקים, פוחזים ובועלי נידות", ליועץ המשפטי לממשלה איחל ש"ייחרב ביתו", ובקשר לחברת הכנסת שולמית אלוני ציווה "לעשות משתה ביום שהיא תמות".
לזכרו של הצדיק המגדף והמסית הזה אישרו ראשי ההתאחדות דקת דומייה, הכרוז בטדי הודיע ש"מרן פעל לאחדות העם", ו־22 גלמים שכל המוח שלהם ברגליים עמדו במעגל. כמה מביך. אפילו יותר מהמעגל של דן שילון.
המהפכן
ירושלים ת"א, ברצלונה – וסביליה
בתקשורת התרכזו אתמול, משום מה, בערים כמו רעננה, חדרה ושדרות, אבל הבשורה האמיתית הגיעה מתל־אביב. "הליכוד ביתנו" שמר על כוחו ומספר 2 ברשימה - ניר סביליה - נכנס למועצה. איזה יופי, סוף־סוף הוא יוכל להוציא לפועל את התוכנית שפירסם ערב הבחירות: "הגדלת בלומפילד ל־30 אלף מקומות, ייזום בניית אצטדיון חדש בעיר, שיקום קריית הספורט בהדר יוסף והכפלת תקציב הספורט". עכשיו נראה איזה בולדוזר החלוץ המוניציפלי, שיכול להרחיב אצטדיונים, להזיז כבישים, ליזום פרויקטים חדשים, לשקם את הקיימים ולהכפיל תקציבים. לא סתם בין האישים שהביעו תמיכה גורפת ברשימה שלו היו גם המועמד לאימון הנבחרת אבי נימני, ולבנה מהאח הגדול הידועה בכינויה "לבנה זוהרים".
בבלוג של התנועה נכתב שתוכנית הספורט של סביליה היא "היחידה שתהפוך את התקוות והחלומות למציאות", ש"בוער בעצמותיו לפעול למען תושבי ת"א־יפו", ואז הגיע משפט המחץ: "סביליה מאמין שתל־אביב יפו יכולה להפוך לברצלונה".
אבל רגע, לפני שהתל־אביבים מפנטזים על קאמפ־נואו ביציאה מאיילון דרום, חשוב להזכיר לכולם שעכשיו, אחרי שתמו הבחירות, חבר המועצה סביליה יפשיל שרוולים ויתחיל בתפקידו החשוב באמת: מנכ"ל בית"ר ירושלים - הקבוצה שאוהדיה שרים מדי שבת: "תל־אביב עולה באש". עכשיו לפחות ברור מדוע הסיוע לתושבי תל־אביב בוער בעצמותיו.
המשכילים
תבוסה לחניכיו של פרופ' פביאן
נבחרת הנערים עד גיל 17, שמארחת את טורניר מוקדמות אליפות אירופה, נוצחה שלשום במשחק הפתיחה 4:2 ע"י צ'כיה. לא נורא, אבל מאוד מפתיע. במיוחד אחרי שהמאמן, עופר פביאן, סיפר בראיון בלעדי לאתר ההתאחדות ש"כל שחקני הנבחרת קראו בשנה הזו את הספרים החדשים של מסי ורונאלדו, וכן את הספר 'לנצח עם הראש – המדריך המלא להכנה מנטאלית בכדורגל' מאת הפסיכולוג רפי סרברו".
וזה היה רק חלק מעבודתו המנטאלית של פרופ' פביאן, כפי שחושף אותו אתר בדיווח מאוקטובר אשתקד. "במהלך מחנה האימונים בשפיים", נכתב שם, "קיבלו השחקנים הרצאה על פירמידת ההצלחה של גדול מאמני כדורסל המכללות בארה"ב, ג'ון וודן ז"ל... עוד למדו שחקני הנבחרת על כלל 10,000 שעות האימון עד גיל 20 של מלקולם גלדוול, ושמעו הרצאה על המאבק בין העצמי העכשווי לעתידי, כפי שמוגדר ע"י ד"ר דניאל גולדשטיין". ככה כתוב.
עכשיו לך תבין למה אחרי כל המרצים והספרים האלה, הצ'כים עשו לנו בית ספר. יכול להיות שבזמן שהשחקנים שלנו התרכזו במאבק בין האני העכשווי לעתידי, הצ'כים עבדו על המאבק בין האני העכשווי ליריבי הפלספן?
ומי יודע, אולי אחרי הכישלון של "לנצח עם הראש – המדריך המלא להכנה מנטאלית בכדורגל", כדאי שהפסיכולוג רפי סרברו יכתוב עוד ספר: "לנפח את הראש – תקלה מנטאלית בכדורגל".
הילד
פדרמן הקטן מלכלך בגדול
מאז שדני פדרמן קיבל ג'וב מאבא דייויד גברו קשיי הקליטה בנוקיה, אבל זה ממש לא מפריע לילד לקשקש כאילו הוא מר כדורסל. בשבוע שעבר הוא שוב התראיין, וכשנשאל על פיטוריו המכוערים של גור שלף, השיב: "אם היינו צריכים להסביר את פיטורי שלף, זה היה מעליב את המשפחה שלו". מעניין, כי לפני כחודש גור עצמו התראיין ל"ידיעות אחרונות" ואמר: "התייחסתי למכבי כמו משפחה. התייחסתי לשמעון כמו לסבא שלי. דייויד פדרמן ואודי רקנאטי היו כמו האבות שלי, לחבר'ה הצעירים התייחסתי כמו לאחים שלי". כלומר כבר אז שלף בעצמו העליב את המשפחה האמיתית שלו.
הבן של דייויד נשאל גם על העובדה שבמכבי ת"א לא משחק שום כישרון שגדל במועדון, ועל זה הוא ענה: "נושא הצעירים הוא דבר שאנחנו צריכים לטפל בו, כי הבעיה תתפוצץ לנו בפרצוף". יסלח לי כבודו, אבל הבעיה כבר התפוצצה בעונה שעברה. ככה זה כשבמקום לקדם צעירים שגדלו במועדון, נותנים את המפתחות לצעירים שגדלו בבתים של הבעלים.
לפנייה לכתב/ת 
