גם לדתיות מגיע ליהנות
היא לא סקסולוגית, וגם לא מטפלת מינית, כי אם "מדריכה לחיי אישות". מיכל פרינס זיהתה את הביקוש לסיוע בתחום המיני בחברה הדתית והקימה את מרכז יה"ל: "לב הבעיה הוא הניתוק שחוות נשים דתיות מגופן, כשבמהלך שנות ההתבגרות, המיניות נדחקת הצדה ונשמרת ליום שאחרי החופה"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
עד לאחרונה, מצאו עצמם זוגות דתיים רבים לבדם, מול ההתמודדות המורכבת בחדר המיטות. שאלות זהירות לרב או שיחה חוזרת עם מדריכת הכלה, היו קצה גבול השיתוף והפתיחות שהרשו לעצמם זוגות נואשים רבים שהזדקקו לעזרה.
מיכל פרינס, דוקטורנטית ללימודי מגדר באוניברסיטת "בר אילן", זיהתה את הביקוש לסיוע בתחום המיני, ופתחה פני כשנתיים את מרכז יה"ל - יעוץ והדרכה לחיי אישות. אך גם פרינס לא האמינה עד כמה גדול יהיה הביקוש.
כך נפתחו קורסי הכשרה ל"מדריכות לחיי אישות". אל תקראו להן סקסולוגיות, גם לא מטפלות מיניות, אלא נשים בעלי יכולת הדרכה המשמשות מעין תחנת מיון ועזרה ראשונה בדרך למיניות מאושרת.
כולם אומרים לה ליהנות. היא לא יודעת איך
פרינס (32) נשואה ואם לארבעה, ייחדה את עבודת המאסטר שלה להתמודדותן של נשים דתיות עם גוף ומיניות,
רגע אחרי שהמחסומים לכאורה הותרו, והמגע המיני הופך למותר ולמתבקש. "אחת המסקנות מהעבודה שלי הייתה שיחסי אישות הוא נושא מאוד לא מטופל בחברה הדתית", היא אומרת. "יש בדידות מאוד גדולה, ואין למי לפנות לקבל מידע או להתייעץ. לכן בעצם הקמנו את מרכז יה"ל.
"אי אפשר לדבר על הדברים האלה במסגרת שיחה חברית, זה לא יעלה במפגש בבית כנסת, או בספסל בגינה. זוגות כאלה לא יכולים פשוט להרים טלפון לחבר - גם אם הוא חבר טוב - ולבקש המלצה על אורולוג או מטפל מיני".
הבעיה העיקרית היא בעיניך חוסר ידע?
"לא בהכרח. יחסי מין זה לא משהו שאפשר לקרוא בספר ואז להצטיין בו. גם אם הייתה הדרכת כלות טובה לפני - ויש היום הדרכות מצוינות - זה עדיין לא אומר דבר. כולם אומרים לה שהיא אמורה ליהנות, רק שבבוקר שלמחרת היא מגלה שזה דבר מורכב יותר ממה שחשבה. אז נתקעים, ואין למי לפנות.
"היהדות נותנת ליחסי מין מקום. היהדות אפילו רואה בזה אידיאל, ובהנאה מינית של אישה - מצווה. הזוגות יודעים שזה משהו טוב. לב הבעיה הוא הניתוק שחוות נשים דתיות רבות מהגוף שלהם והמיניות שלהן, כשבמהלך כל שנות ההתבגרות, הגופניות נדחקת הצידה; נשמרת ליום שאחרי החופה".
עזרה ראשונה במיניות
המעבר החד "באותו יום שאחרי", מתארת פרינס, מתגלה לעיתים כאתגר קשה ביותר. ההפרדה בין גוף לנפש ביהדות, מובילה לדבריה לפרשנות שגויה, ולהעמדת הצרכים הגופניים וההנאות המיניות בעמדת נחיתות. זה מתווסף לעמדת הנתינה הבלתי פוסקת, שמאפיינת לדברי פרינס את נשות המגזר.
"אצלנו הנשים מחונכות לנתינה: להתנדבות, לשירות לאומי, לקריירה, לילדים, לבית. הן נותנות ונותנות כל הזמן, ואז כשזה מגיע אליה - היא לא שם. אם אישה לא תדע לעצור ולפנות זמן לעצמה, ולהגיד בפה מלא זה מגיע לי, זה בשבילי - זה לא יקרה".
המרכז שקם לפני כשנתיים נועד לשמש כתובת ראשונה לכל בעיה בנושא המיני. את פגישת ההיכרות הראשונית בין הצדדים, מעבירה "מדריכה לחיי אישות", שלרוב עוסקת בתחומים הנושקים לנושא: פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית או הדרכת כלות. בקרוב, אגב, יתחיל המרכז גם בהכשרת גברים לתפקיד מדריכים מיניים.
"אני בכוונה מדגישה: ייעוץ והדרכה, ולא טיפול מיני. אנחנו לא מטפלים. כשמתגלעת בעיה, לפעמים כל שדרוש הוא הדרכה והכוונה, וכמה פגישות ממוקדות פותרות את העניין. אם מתברר במהלך הפגישה הראשונית שיש מקום לבירור עומק עם אנשי מקצוע ספציפיים, יש לנו כבר רשימת מומלצים מסודרת: החל במטפלים מיניים, דרך פיזיותרפיסטיות לרצפת האגן - ועד לאורולוגים, לצד התאמה לרמתם הדתית של בני הזוג".
בואו נפְתח את זה
פגישה סטנדרטית במרכז מתחילה לרוב בטלפון, וקול מהוסס וביישני מאחורי האפרכסת: "אנחנו מתאמים
פגישה של בני הזוג עם צוות המרכז על מנת להבין מה קשה להם. לא עשיתי סטטיסטיקות, אבל לרוב מדובר בקשיים סביב ההנאה של האישה מיחסי המין. אם גבר בא עם בעיה בתפקוד מיני, זו הפניה ישירה למטפל מיני ואורולוג. אצל אישה זה הרבה יותר מורכב.
"אולי זה משהו רגשי שהיא סוחבת איתה מגיל ההתבגרות, או מהלילה הראשון? משהו בחדר המיטות שלא עובד נכון. מצד שני, אישה שבאה ואומרת שכואב לה, אנחנו מפנים ישר לפיזיותראפיסטית לרצפת האגן, כדי לברר במדויק את הסיבה לכאב. רק אחרי שנדע אם מדובר במשהו פיזיולוגי, או בעיה על בסיס רגשי - נוכל להתאים טיפול".
טלי רוזנבאום, מטפלת מינית מוסמכת מטעם AASECT ומנהלת האקדמית של תוכנית ההכשרה, מדברת על "מעגל החיים המיני", שבעיות או קשיים בתחום המיניות עלולים לצוץ בו בכל שלב. "אדם נולד יצור מיני, ומעגל החיים מזמן לנו הרבה אתגרים", היא אומרת. "תחילת קיום יחסי מין, הריונות, ילדים, גיל הבלות וגם מחלות ושאר מצבים מורכבים.
רוזנבאום מחדדת כי המקום מספק כלים בסיסיים לזוגות הפונים, במטרה להתחיל מהרמה הכי שטחית ובסיסית בטיפול, ולבדוק שאין פערי ידע. "כשיש בעיה, 'להשלים פערים'. להסביר איך הגוף עובד? מה זה אורגזמה בכלל? הרבה אנשים לא מגיעים עם הידע הזה. המטרה היא שיתקיים שיח פתוח ונגיש, ברגישות המירבית".
"זה לא מעמד פשוט"
חלק משמעותי מעבודתן של פרינס וחברותיה למרכז עם בני הזוג, נועד להשריש הכרה בהבדלים המיניים בין הצדדים, וביכולת הזוגית לגשר מעליהם. "צריך לפעמים להסביר 'שהיא צריכה ככה, אתה ככה. לחזור טיפה אחורה לתקן משגים. זה גם הרבה מאוד תלוי מתי הם פונים. אם זה בחצי שנה הראשונה לנישואין - או שאחרי עשר שנים, כשהבעיות כבר הופכות לדפוס".
מי מבני הזוג דוחף להגיע לטיפול? הרי מדובר ציבור שמרני, אחרי הכל.
"הכי קל להגיד שהגברים, כי הם לכאורה רוצים יותר. אני לא הולכת לכיוון הזה בכלל. אם בני זוג יעשו דברים כמו שצריך, אין שום סיבה בעולם שהם לא יהיו באותה רמת חשק. אם אישה למדה ליהנות ויודעת מה היא רוצה; אם היא נהנית ומגיעה לסיפוק, אין סיבה שהיא לא תרצה יחסי מין באופן תדיר וקבוע. ויש גם לא מעט מקרים שהמצב הוא דווקא הפוך.
"יש תופעה מדהימה אצלנו של גברים שמרימים טלפון ואומרים: 'אשתי לא נהנית, תדריכי אותי מה לעשות שיהיה לה טוב'. בעיניי זה מדהים שמה שחשוב להם, בסופו של דבר, זו ההנאה שלה. מצד שני, חלקן אפילו לא מוכנות לשבת מולי בכלל לפגישה", היא חושפת. "זה לא מעמד פשוט בכל מקרה, וצריך לדעת איך לגשת ולגעת בסוגיות כל כך אינטימיות ורגישות".
משפטים הרסניים שדתיים אומרים
פרינס אומרת כי לעתים שיחה אחת עשויה לפתור בעיות של שנים. "היו אצלי בטיפול בעלים שלמדו כי לפני שנכנסים למיטה, יש 'הכנות'. צריך לשטוף את הכלים או שאר מטלות ביתיות, על מנת לפנות לאישה זמן לעצמה. אישה צריכה פניוּת בשביל חשק. בשביל לבוא ולהגיד 'מגיע לי', 'אני רוצה את זה'' ובטח בשביל ליזום. היא צריכה ספייס, ולכן היא צריכה עזרה. אישה צריכה לדעת שאוהבים אותה, שמכבדים את צרכיה, ולוקחים חלק מהתפקידים המסורתיים שלה כדי לפנות לה זמן לעצמה".
זה נשמע שגם זוגות חילוניים יכולים להיעזר בהדרכה כזאת. למה הפנייה דווקא לדתיים?
"אישית, זה התחום שאותו אני מכירה ובו אני מתעסקת. ההתמחות שלנו היא בהבנת המורכבות של החיים הדתיים על קו התפר שבין החינוך הדתי, הצניעות וההקצנה - לחיים המערביים. זה מקום שמזמן קושי למי שחיים בו. השיח הרווח בציבור הדתי לפני החתונה וגם לאחריה, הוא 'תתני לו גם אם לא בא לך', 'תאפשרי, תזרמי'. זה הדבר הכי גרוע. זה גורם לאישה עוד יותר לא לרצות ולפתח אנטי, וזה בטח לא הוגן כלפי הנשים.
"היה אצלי זוג, שהבעל הלך ושאל רב מה לעשות אם אשתו לא מגלה מספיק עניין בחיי אישות. הרב אמר: קח אותה לשיחה, תסביר לה שזה מאוד-מאוד חשוב לך, ושתאפשר'. אלה משפטים הרסניים. הם נובעים מתוך תפיסת עולם שמרנית שנשים 'לא באמת נהנות'. אשתך לא רוצה לקיים יחסי מין כי זה לא טוב לה, כי עובר עליה משהו, בו נעזור לה במקום לכפות עליה אקט שהיא לא רוצה בו.
"כשאני מדברת עם הזוגות שבאים אלי על זה שאישה צריכה להגיע לסיפוק בכל פעם כשהם מקיימים יחסים, עמיתים למקצוע אומרים לי: 'זה כל כך שנות השמונים', והם צודקים. אבל אנחנו מגזר שמרן. אז דתיים הם באיחור של שלושים שנה מהשאר. צריך לעבוד על זה, אבל זה מה שבסופו של דבר אמור להיות. אישה אמורה ליהנות – ותמיד".
לפנייה לכתב/ת 
