הליקובקטור פילורי: האם התרופות מיותרות?
החיידק הזה נמצא במעיים של רבים מאיתנו וידוע כגורם לאולקוס, אך למרות שכיחותו והעובדה שיש לו גם יתרונות - הרופאים מנהלים נגד ההליקובקטור פילורי מלחמת חורמה ומפציצים את המטופלים בשלושה סוגי אנטיביוטיקה. גישה חדשה טוענת ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" שזה ממש מיותר
לפני קצת פחות משנה החל אופיר לוי (40) לסבול מכאבים בצדי הבטן. "בהתחלה התעלמתי, אבל פתאום עלו בי מחשבות שלך תדע במה מדובר ושאני לא צריך להתנהל ברשלנות. כבר למחרת קבעתי תור לרופא המשפחה." לוי נשלח לגסטרואנטרולוג, ובמרפאתו עבר בדיקת נשיפה לאיתור החיידק הליקובקטור פילורי, (Helicobacter pylori – Hp) הידוע בעיקר כגורם לכיב קיבה, אולקוס.
"לצערי, התוצאה שהתקבלה הייתה חיובית ולכן הוא צייד אותי במרשם לכמה סוגי אנטיביוטיקה והבטיח לי שהטיפול התרופתי הזה פשוט יעלים את החיידק," הוא משחזר. שלושה חודשים נטל לוי שלושה סוגים של אנטיביוטיקה, אך כאבי הבטן לא חדלו. "בסי־טי שעברתי התגלה ממצא שקשור בשרירי הבטן ולא במערכת העיכול. יצא שסתם הרעלתי את הגוף שלי בתרופות קשות ומיותרות," הוא אומר.
עוד חדשות בריאות:
- בגיל 62: מת האיש שעורו הפך כחול
- מה יעיל יותר: אבקות חלבון או חלבון ממזון?
- נהריה: עשו פירסינג - ונדבקו בחיידק אלים
המקרה של לוי הוא דוגמה לאבחון שגוי הנובע בין היתר מהקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן הטיפול הזה, באופן אוטומטי כמעט – וככל הנראה, פעמים רבות ללא צורך.
להימנע מהרוטינה
בכל שנה עוברים אלפי מטופלים בדיקת אבחון להימצאות החיידק. כל מי שהחיידק מתגלה בגופו מופצץ על ידי הרופאים בארטילריה תרופתית שמביאה למחיקתו. אולם לאחרונה מתפשטת בקרב מומחים למערכת העיכול תפיסה חדשה, הקוראת לא להשמיד את החיידק כרוטינה.
מחקר ישראלי חדש, שהוצג בחודש האחרון בכנס שנערך בפילדלפיה, קורא לערוך בחינה מחודשת לפני שאוטומטית משמידים את החיידק. ד"ר סטיבן מלניק, מומחה לגסטרו ומנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי קפלן, עמד בראש המחקר; לצדו השתתפו במחקר מנהל המרכז הרפואי פרופ' יעקב יהב, מומחה בגסטרו ילדים ד"ר מלכה אטלי מומחית ברפואה פנימית; וד"ר גבריאל דואק, מומחה בגסטרו.
"הכנס יוחד לדיון בסוגיית האבחון וטיפול היתר סביב ההליקובקטור פילורי, שמתברר שהם לא בהכרח ובוודאי גם לא תמיד יעילים וענייניים," מסביר ד"ר מלניק. "התפיסה החדשה הזו נובעת מההכרה בתפקיד שיש לחיידקי הקיבה השונים שקיימים במין האנושי כבר מהתקופה הפרהיסטורית. הם לא תמיד מזיקים לאדם. להפך. ולכן, אם ממהרים להיפטר מהם, במקרה זה מההליקובקטור פילורי, משנים את מערך החיידקים ואת הפלורה שבקיבה, ולזה תהיה ללא ספק השלכה על מצב הבריאות," הוא אומר.
מהו חיידק ההליקובקטור פילורי?
זהו חיידק שיוצר מושבות ברובד העמוק יותר של רירית הקיבה והתריסריון. מושבות אלה נחשבות לגורם העיקרי להתפתחות דלקות וכיבים עיכוליים (אולקוס,( ואף מהוות סיכון להתפתחות סרטן הקיבה. בשנים האחרונות הכריז ארגון הבריאות העולמי שה־Hp הוא החיידק השכיח ביותר בעולם בגרימת זיהומים בבני אדם. על פי נתוני מחקר והערכות, כ־60 אחוז מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק זה. בחלק מהאומדנים מדובר על כך שמגיל 65 שכיחותו בעולם מאמירה ל־90 אחוז.
מקור החיידק בהידבקות דרך הפה או הצואה, שמתרחשת כבר בגיל הילדות. החיידק מאובחן בכמה דרכים, הרווחת ביניהן היא מבחן הנשיפה. המטופל שותה משקה שנמהל בו איזוטופ לא רדיואקטיבי. אם הוא נושא את החיידק, מתפרק האיזוטופ בקיבה בזמן שהוא נושף ומתפרצים החוצה תוצרי הפירוק. גם נטילת דגימה במהלך גסטרוסקופיה מאתרת את החיידק.
החיידק עמיד יחסית לאנטיביוטיקה, כולל הטיפול המשלב שלושה סוגים שונים של התרופה, הניתנים בשילוב עם תרופות סותרות חומצה. סימנים להימצאות החיידק: כאבי בטן חוזרים, בחילה, תפיחות בטנית ותחושת מלאות.
"ויחד עם כל זה שהחיידק עלול במקרים מסוימים לחולל כיבים ואף לגרום לסרטן הקיבה, צריך להתייחס אליו אחרת," מציע ד"ר מלניק, "במתינות ובמחשבה מקדימה, לפני שממהרים לחסל אותו." לדבריו, כיוון שחיידק זה נפוץ ביותר ולא תמיד נמצא הקשר בינו לבין מחולל כאבי הבטן, צריך להשמידו רק במקרים הבאים: למי שנמצא בקרבה משפחתית לחולה בסרטן קיבה, לחולים שבעברם אותר כיב, וכן לחולים המטופלים בתכשירים נוגדי חומצה.
וכמה אנשים סתם מקבלים את הטיפול? "כיוון שהקריאה למתן את הטיפולים חדשה, אין עדיין הערכות על מספר האבחונים השגויים – אך ברור שמדובר באחוזים גבוהים," אומר ד"ר מלניק.
"הטיפול יהיה בעוכרינו"
"אני קורא לרופאים: בואו נציע טיפול אחר ולא נשמיד את החיידק," הוא אומר, "שכן הטיפול האגרסיבי הזה יהיה בסוף בעוכרינו." לאישוש דבריו, מונה ד"ר מלניק את יתרונותיו של החיידק: "בילדים, למשל, נמצא שהוא מגן מפני אסתמה ואלרגיה. מחקרים ראשוניים מעלים שדווקא ירידה בכמות החיידק גורמת לסרטן הוושט ולריפלוקס.
"בעיה נוספת," הוא מדגיש, "היא שהשימוש ארוך הטווח באנטיביוטיקה מעלה את העמידות של החיידקים אליה לשלוש שנים לפחות." המשמעות: אם אדם לוקה בפרק זמן זה בזיהום חיידקי מסובך, טיפול אנטיביוטי רגיל עלול לא להספיק והמצב עלול להסתבך.
אז מה כן כדאי לעשות? כחלופה טיפולית, ד"ר מלניק מציע שימוש בתרופות שונות, לא ממשפחת האנטיביוטיקה. "גם אחרי שאני מזהה את החיידק אני לא בהכרח 'מטפל' בו, אלא בסימפטומים. אני מניח לו להמשיך לחיות בשקט. למשל: אם החולה מתלונן על צרבת, על בחילה או על כאב אחר, ארשום תרופה ממוקדת לבעיה ואמשיך במעקב. אם יעלה חשד לכיב או לבעיה אחרת בקיבה, ממילא יופיעו סימני אזהרה ואז אעדיף כבר להפנות את החולה לגסטרוסקופיה".
את הסיבות לאבחון היתר ולטיפול הגורף שבא בעקבותיו תולה ד"ר מלניק בכמה גורמים. "הבדיקה לזיהוי החיידק זולה, זמינה ונגישה. גם הטיפול אינו יקר, אבל מתחשיב שנערך בארה"ב עלה שכל ההתנהלות סביב זה עלולה להגיע לכ־30 מיליארד דולר בשנה."
פרופ' שלמה וינקר, יו"ר איגוד רופאי המשפחה בהסתדרות הרפואית, מודה אף הוא בבעיה ובהשלכותיה: "בדיקת הימצאות חיידק זה שייכת לטרנד רחב יותר, גורף וחסר מעצורים כמעט, של בדיקות וטיפולים מיותרים. משורה של מאמרים בנושא מצטיירת לאחרונה בבהירות בעיה מורכבת ובעלת היבטים ומשמעויות רבגוניים, בהם גם משמעות כלכלית בלתי מבוטלת. ההתמתנות הנדרשת לבדיקת ההליקובקטור פילורי צריכה לבוא משינוי מחשבתי," הוא אומר.
הכנס המדעי של רופאי משפחה שייערך בארץ בחודש מארס יוקדש לנושא אבחון וטיפול היתר.