חמאס מתכונן: ירי לגוש דן - כבר לא ב'טפטוף'
הארגון השולט בעזה בתקופה קשה, אבל בעימות הבא מול ישראל מתוכננת מערכה עם ירי של רקטות M-75 רבות. ברקע מוחמד דף מתקמבק - אך ההנחה נותרה: חמאס הוא בהחלט הרע במיעוטו. ובינתיים ברמאללה: אבו מאזן לא פוסל על הסף הסכם ביניים. תמונת מצב פלסטינית
שנה אחרי מבצע עמוד ענן ניתן לומר כי הזירה הפלסטינית חווה היפוך מגמות. המהפכה השנייה במצרים הייתה קו פרשת המים. חמאס היה עד אז בנסיקה והוביל את הזירה וביסס את מעמדו כמנהיג שלה. עסקת שליט והמערכה הצבאית מול ישראל הביאו לנסיקה בפופולריות של הארגון והאחים המוסלמים במצרים סיפקו לו רוח גבית ותמיכה.
באותם ימים עסקה הנהגת חמאס בשאלה "מתי (ולא איך) אנחנו הופכים להיות שליטי הזירה הפלסטינית?" בעקבות פרשת המים חמאס נקלע לאחת המצוקות החריפות שחווה בשנים האחרונות ואילו הרשות הפלסטינית נמצאת בסוג של פוטנציאל להזדמנות ולנסיקה, במיוחד בימים שבהם אבו מאזן מצולם מחובק עם אסירים משוחררים לצד אלפים המריעים לו. עם זאת מוקדם מדי להספיד את חמאס. מצוקה - אין משמעה איבוד עשתונות. חמאס ידע מאז ומתמיד מתי כדאי לו להתכופף ולהמתין עד יעבור זעם ומתי לחזור ולהרים את ראשו.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
השר אריאל בהפגנה: "השחרור לא מוסרי"
קרובת משוחרר פלסטיני: "מרגישה כמו בחלום"
גם בזירה הצבאית, חמאס הוא ארגון מחושב וההיגיון שלו מזכיר את התפישה הצבאית הישראלית. חמאס בונה את כוחו לקראת מערכות כמה שיותר קצרות שההפרש ביניהן גדול ככל הניתן. ההתעצמות הצבאית
ברצועת עזה כוללת בעיקר את רקטות M-75 לטווח בינוני. חמאס מתבסס על ייצור עצמי של אותן רקטות, שהטווח שלהן עומד על 70 קילומטרים והן מסוגלות להגיע לגוש דן. סביר להניח שבניגוד למבצע עמוד ענן, בעימות הבא ירי הרקטות לטווח בינוני לא יגיע ב"טפטוף".
המערכה הבאה בין חמאס לישראל תהיה שונה מהאחרונה. אם בעמוד ענן היה ירי נקודתי של אותן רקטות M-75, כעת יש להניח שהם נערכים למערכה אחרת לגמרי, עם ירי של רקטות רבות. כיום יש ברשותם רקטות M-75 אחדות והייצור נמשך במרץ. בנוסף יש לחמאס ארסנל של מאות טילי נ"ט ונ"מ שנעשה בהם שימוש גם במהלך מבצע עמוד ענן.
אמנם המבצע של צבא מצרים נמשך אך הוא משפיע בצורה מועטה על ייצור אמצעי הלחימה. הגרסאות על כמות המנהרות שהמצרים הרסו בציר פילדלפי שונות בתכלית השינוי. ברצועת עזה גורסים כי ישנן
כיום רק עשרות בודדות של מנהרות פעילות, אך גרסאות אחרות מדברות עדיין על כמה מאות. סביר כי כמו בכל דבר, האמת נמצאת איפשהו באמצע. נראה כי עיקר המנהרות שנפגעו עסקו בהברחת דלק וחומרי בניין. מי שנפגעו הרבה פחות הן המנהרות הצבאיות שעוסקות בהברחת אמצעי לחימה.
נושא המנהרות בכללותו מוגדר בעזה כפרויקט דגל לאומי. הוא מחולק לשלושה וכולל את מנהרות ההברחה בציר פילדלפי ברפיח, המנהרות ההתקפיות בציר הוברס לאורך גדר המערכת עם ישראל והמנהרות בתוך רצועת עזה שתפקידן הוא לשמש בעיקר אמצעי אסטרטגי בעתות חירום לניוד כוחות בין אזורים, הפעלה של אש, מיקוש, חטיפות ושרידות של ההנהגה.
מנהרות מסוג זה התפתחו עוד לפני עמוד ענן, אך הן קיבלו דחיפה אחריו. חלק גדול בהנהגה בעזה והפיקוד העליון של הזרוע הצבאית שרד בזכות אותן מנהרות. בהערכה גסה ניתן לומר כי המנהרות ברצועה
משתרעות על פני מאות קילומטרים. ההשקעה בפרויקט היא אדירה וישנם מאות אנשים ברצועה שייעודם בחיים הוא להיות חופרים.
בניגוד לדיווחים קודמים, נראה כי מוחמד דף הוא זה שעומד בראש הזרוע הצבאית של חמאס. מרוואן עיסא, מי שהחליף את אחמד ג'עברי אחרי חיסולו, משמש כסגנו. למרות פציעתו הקשה, דף עדיין מוגדר כאיש בעל ההשפעה וראש הזרוע הצבאית. הוא מתפקד ונותן הנחיות ונשא בתפקיד גם בתקופת ג'עברי. תפקידו של עיסא הוא לקשר בין הזרוע הצבאית למדינית. הוא שומר על פרופיל תקשורתי נמוך יותר מג'עברי, אך גם מידת הכריזמה שלו והתמיכה הפנימית בו מוגבלות.
אבו מאזן יתפשר?
המתיחות בין חמאס לשלטון במצרים עודנה קיימת, אך ספק אם בקהיר מעוניינים להפיל את השלטון ברצועה. סביר כי הם יחתרו להגיע לשלום קר עם עזה בדומה לימיו של חוסני מובארק. כרגע ההנחה - גם בישראל - היא ששלטון חמאס הוא הרע במיעוטו לעומת חלופה של כאוס או של משטר איסלאמי סלפי קיצוני. האפשרות של חזרת הרשות הפלסטינית לשלוט ברצועה עודנה קלושה.
בניגוד לחמאס, הרשות פלסטינית נמצאת על ספה של נסיקה בעקבות
ההחלטה להיכנס למשא ומתן מול ישראל והתמיכה הבינלאומית בה כתוצאה מכך. גם שחרור האסירים הוותיקים תורם להתחזקות הפופולריות של ההנהגה ברמאללה. הרשות הפלסטינית נכנסה למשא ומתן מול ישראל בצורה רצינית. לא ברור עדיין אם הם בשלים להגיע להכרעות בסוגיות העמוקות והקשות יותר כמו הפליטים וירושלים, אך נראה כי ישנו שינוי כיוון שאפשר להגדירו כדרמטי ולפיו אבו מאזן כבר אינו פוסל על הסף את האפשרות להגיע להסכם ביניים מול ישראל ולא להסכם קבע - בניגוד גמור להצהרות הפומביות שלהם.
ייתכן כי אבו מאזן מעוניין לקבל לידיו הישג מדיני-לאומי עם אחיזה ממשית בקרקע וכי הוא מבין שכדי להשיג זאת, הוא ייאלץ לעקוף את המוקשים של זכות השיבה וסוגיית ירושלים. ישנה אפשרות שהרשות הפלסטינית תסכים להגיע לפתרון ביניים שבמסגרתו ייקבעו גבולות מוסכמים מול ישראל, מעמדם באו"ם ישודרג למדינה חברה והדיונים על המשך סוגיות הליבה יימשכו.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
