החוזה הפסיכולוגי שיציל לכם את הנישואים
האם הבחירה במי להתאהב מודעת או שמא ישנם לא מעט דברים הסמויים מן העין? ומה לגבי זוגיות – כיצד ניתן להחיות קשר רגע לפני שאומרים עליו קדיש?
להתגרש או לא להתגרש? זאת שאלה שמדירה שינה מעיני רבים. מבחינתם, הם ניסו כבר הכול, והאדם הזה שהם חלקו איתו חיים, ילדים, תוכניות וחלקם אפילו חלומות, כבר לא מהווה את מושא אהבתם, וכשהם מרימים מבט לעבר האופק, כל שהם רואים זאת כרזה ענקית המתנוססת באותיות קידוש לבנה, ועליה הכיתוב: "זה נגמר".
עוד בנושא:
החופש הגדול הרס לנו את הזוגיות
מבחן זוגי: להפוך להורים מבלי לפגוע ביחסים
האם גברים נשואים הם אנשים טובים יותר?
ובכן, לאנאבלה שקד (מייסדת בית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר) יש חדשות בשבילם ובשביל כל מי שמזהה את עצמו בסיטואציה הנתונה: גם אם חשבתם שזה נגמר, זה יכול שוב להתחיל. אז לפני שאתם קוברים את האהבה שלכם ואומרים עליה קדיש, אנא נסו להנשים אותה בפעם האחרונה. "לפי הגישה האדלריאנית", אומרת אנאבלה, "אנו אכן בוחרים במי כדאי להתאהב, אבל חלק גדול ממנגנון הבחירה אינו מודע ונסתר מעינינו".
איך נוצר תא זוגי?
לדברי אנאבלה, הנחת היסוד היא שזוגיות נוצרת כששני אנשים מתחברים על בסיס של חוזה פסיכולוגי לא נודע. בחוזה הפסיכולוגי כתוב מה כל אחד מהם נותן כדי לאפשר לשני לקיים את התנאים שלו לתחושת ערך ושייכות, כפי שהרגיש בבית הוריו. או במילים אחרות: השילוב בין הצרכים הפסיכולוגיים של שני בני הזוג הוא שיוצר את התא הזוגי.
אז תארו לכם שבמקום לומר "הרי את מקודשת לי", תאמרו אחד לשני "הרי את/אתה מחויב/ת לאפשר לי להרגיש תחושת ערך ושייכות כפי שהרגשתי בבית הורי".
פרופ' רודולף דרייקורס הגדיר זאת כך: "אנו מרגישים משיכה כאשר אנו פוגשים מישהו המציע לנו דרך אישיותו הזדמנות לממש את המדגם האישי שלנו העונה על מושגינו והשקפתנו על החיים, ומרשה לנו להמשיך או להחזיר לתחייה תוכניות שנשארו בחובנו מאז ילדותינו".
"במילים אחרות", מסבירה אנאבלה, "התאהבות נוצרת כשאנו מצליחים לשחזר את המקום בו גדלנו, ומזהים אחד אצל השני בצורה לא מודעת מה הוא והיא צריכים לקבל על מנת שירגישו שייכים ובעלי ערך כמו שהרגישו בבית הוריהם". מהפכני? תיכף תבינו עד כמה.
שדכן סמוי, שדכן גלוי
התאהבות, למרות מה שאנו חושבים, זה לא משהו שקורה לנו לגמרי במקרה וללא שליטה. אז איך זה קורה? לדברי אנאבלה, בשידוך. "למעשה, בבחירה בבן הזוג מופיעים שני שדכנים: האחד פועל באופן מודע וגלוי, והשני באופן לא מודע וסמוי. השדכן הראשון, הגלוי, מחפש מאפיינים בבני הזוג שאנו אוהבים ומוצאים חן בעינינו. למשל, גבר שרוצה להקים משפחה ורואה אישה המשחקת עם האחיינים שלה והקטנים אוהבים אותה, אומר לעצמו 'היא תהיה אמא טובה לילדי', ורואה בה בת זוג פוטנציאלית".
"אישה הרואה בחור שעוזר לאמו או לחבריו בכל פעם שמבקשים ממנו עזרה, תאמר לעצמה 'יש לו לב טוב ורחב. הוא בן זוג פוטנציאלי'. השדכן המודע גם אחראי על שידוך בשל מראה עיניים וטעם אישי. בעצם, השדכן המודע מביא אותנו להתקרב למי שאנחנו רואים בו כ'טיפוס שלנו', אבל כוחו לעומת השדכן הסמוי מוגבל ביותר. השדכן הסמוי קולט באופן אינטואיטיבי משהו שהוא יותר מהרשמים הגלויים לנו לעין, ועל זה נאמר 'האדם יודע יותר ממה שהוא מבין'".
"השדכן הסמוי הולך ומחפש רק דבר אחד: מישהו שמקיים את התנאים הפסיכולוגים שלנו להרגשת שייכות וערך, ואז נוצר משהו שאנו מכנים 'כימיה' עם אותו אדם, ורק אז השדכן הסמוי נותן את האור הירוק, והנה אנחנו מאוהבים. כמו כן, עליכם להבין דבר אחד חשוב", מבקשת אנאבלה. "הסכמה בין שני בני זוג והתאמה בסגנונות החיים שלהם - אין פרושה דמיון בין שניהם. כלומר, מה שמושך אותנו האחד לשני הוא 'לב סגנון החיים' שלנו ולא תכונות אחרות שיש להן פחות משמעות מבחינה פסיכולוגית".
"לדוגמה, שני אנשים שיפוטיים יכולים להסתדר. התכונות הדומות אולי אפילו יקרבו ביניהם, אבל הנקודה המכרעת היא לא התכונות הדומות או האינטרסים המשותפים, אלא המטרה של כל אחד להשגת שייכות וערך בתוך הקשר, והשיטות שכל אחד משתמש בהן על מנת להשיג את מטרתו".
והם חיו באושר ואושר?
"כל זמן שהאחד רוצה לתת לשני את מה שהוא רוצה לקבל, הכל מתנהל על מי מנוחות, אך הבעיות בזוגיות נוצרות משתי סיבות עיקריות", מסבירה אנאבלה. "האחת - אחרי שאנחנו מקבלים כמובן מאליו את הצורך הכי משמעותי שלנו, יש לנו רצון לחפש ולבדוק אחר צרכים אחרים שחסרים לנו. והיות והחוזה הפסיכולוגי בנוי רק על התכונה המרכזית של האישיות, הוא לא מתאים לצרכים אחרים שיש לנו. כלומר, אם חשוב לך להיות 'המחליטה' בבית אבל מתעוררים אצלך צרכים חדשים שבעת בחירת בן הזוג היו פחות חשובים לך בהמשך, את תשלמי מחיר".
"לדוגמה: מישהי בחרה בן זוג שמאפשר לה להחליט או שהוא אדיש או מרצה, אבל בעיקר עושה מה שהיא רוצה, וכעת, לאחר שהצורך להחליט התמלא אצלה - היא רוצה שאותו אדם יהיה גם חם ורגיש או שייזום יותר במיטה, או שיהיה יותר חברותי, והוא לא. הסיבה השניה היא המחיר של התכונה שלנו לשייכות.
"לדוגמה: אותה אחת שבחרה בן זוג כי הוא אפשר לה להחליט וזה התאים לה בעבר כשהם היו רק שניהם, אבל עכשיו, כשיש משכנתא ושני ילדים היא התעייפה ולא מתאים לה יותר להחליט או לעשות הכל לבד - שוכחת דבר מאוד חשוב: בחירתה בבן הזוג היתה בשל העובדה העיקרית שהוא אפשר לה לקחת את כל האחריות. כעת היא משלמת את המחיר של החוזה הפסיכולוגי שלה, והרי לכם תחילתו של משבר זוגי. בשני המקרים המתוארים לעיל, אנו באים האחד לשני בטענות ומתחילה ביקורת, התמרמרות ואכזבה".
אז מה עושים?
"'לעשות את אותו דבר ולחכות לתוצאה שונה זו הגדרה מדויקת לחוסר שפיות' אמר איינשטיין. ובכל זאת, אנו חוזרים שוב ושוב על אותן הפעולות שלא הועילו ומצפים לתוצאה שונה. עלינו לנקוט בפעולות שונות מאלה שנקטנו עד כה, כי רק הן יביאו לתוצאות שונות".
לדברי אנאבלה, "פרק ב' עם אותו אדם הוא בעצם לקחת את החוזה הישן שחיבר בינינו מלכתחילה, להציף אותו על פני השטח, לפתוח אותו ולערוך עם אותו בן זוג שלנו חוזה חדש". עריכת חוזה מחודשת היא משמעותית ומהפכנית ליחסים, ואנאבלה מסבירה: "הנטייה היא לחשוב שאם לא בחרתי נכון, הכי קל יהיה אם אני אתגרש ואמצא מישהו חדש שייתן לי את מה שחסר לי. אבל שוכחים שאנחנו נשארים אותם האנשים, ואותם האנשים יוצרים את אותם החוזים, לכן אחוזי הגירושין בפרק ב' הם כמעט כפולים מפרק א', שכן מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת".
אז איך משנים את החוזה? איך משתנים?
"ראשית עלינו להבין ולהבהיר את החוזה הקיים. כלומר, על בני הזוג להבין מהו התנאי הראשוני של כל אחד מהם להרגשת שייכות וערך, ואז לקחת את אותו התנאי ולבצע בו הרחבה. קחו למשל זוג שבו האישה כעסה על כך שהגבר לא פועל בדיוק כפי שרצתה, בזמן שהוא כעס על זה שהיא מבקרת אותו.
"הרחבת החוזה היא הרחבת התנאים הצרים בו והפיכתו לשוויוני. התנאי של האישה צר, מאחר שהיא חושבת שהכל צריך להתנהל על פי רצונה, ואם זה לא קורה - זה סימן לחוסר התחשבות מצידו. התנאי של הגבר צר גם הוא, מאחר שהוא חושב שכולם צריכים לחשוב שהוא תמיד בסדר, והוא כועס כשמישהו מעיז לחשוב שהוא לא בסדר".
"היא לא מודעת שכעסה נובע מהסיבה הלא הגיונית שהכל צריך להיות בדרך מסוימת - הדרך שלה. הוא לא מודע לזה שכעסו נובע מכך שהכי חשוב לו שלא יבואו אליו בטענות, גם כשהוא לא עושה מאמץ להתחשב בשני.
"אילו רק אחד מהם היה מרחיב את התנאי שלו להרגשת שייכות, היתה נוצרת ביניהם אפשרות חדשה - היא היתה מרגישה שיש לה מקום - גם אם לא הכל היה מתנהל על פי רצונה, ואילו הוא לא היה מאבד את תחושת השייכות שלו, שכן בחיים לא תמיד כולם חושבים שאתה כל הזמן בסדר, ויותר מזה - לפעמים אתה באמת לא בסדר (וגם זה בסדר)".
אתם מבינים? ככל שנרחיב את התנאי שלנו, כך נאפשר לעצמנו להרגיש טוב במגוון רחב יותר של מצבים בחיים. אז אנשים יקרים, אם התגרשתם או שאתם עדיין רווקים, אל תחכו לזוגיות על מנת להתאמן עליה, אלא עבדו על כך כבר עכשיו, בהווה.
כשאנו עובדים על עצמנו, הזוגיות העכשווית והעתידית שלנו עשויה להשתנות לטובה. הכוונה היא שככל שנרגיש שייכים וניצור תנאים יותר רחבים להרגשת ערך, כך נוכל למצוא זוגיות טובה יותר או מאידך - לשנות לטובה זוגיות קיימת.
בהצלחה!
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
