"התחתנת עם אתיופי? כל הכבוד לך"
הוריה של הדס חששו מנישואיה לרועי נגסה. בת-אל בר יהודה עוד חשה חוסר ביטחון בחברה מעורבת, ועל אף החיבור שנוצר בין המשפחות של רועי ומאירה, הסביבה מתייחסת אליהם כאל זוג חריג: "אישה אחת אמרה לי, אתה יודע שהילדים שלך יהיו כהים. עניתי לה: עכשיו אני שוקל לבטל את העסק"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
"חששנו מאוד מהחתונה, משום שבקהילה האתיופית, אתה מחלק הזמנות לכולם ואין מספר מדויק של כמות האורחים שיגיעו", מספרת הדס בחיוך.
המשפחה חששה מפערי מנטאליות
יותר משלוש שנים עברו מיום חתונתם, ובני הזוג הם הורים לנריה, ומתגוררים בגרעין התורני ברחובות. השניים נפגשו לראשונה כשהדס הגיע לנחם את בני משפחתו של ליאור על פטירת אביו, במסגרת השרות הלאומי שעשתה בקריית עקרון.
הקשר בין השניים התפתח, וחודשיים לאחר מכן החליטו להתחתן. על פערי המנטליות והשוני בין המשפחות, הם מסתכלים כיום בחיוך. הדס מספרת כי לבני משפחתה היה בתחילה קושי עם העובדה שבחרה להתחתן עם בחור ממוצא אתיופי. "אמא שלי שאלה: מה עם היהדות שלהם? ואיך תסתדרי עם המשפחה ועם המנטאליות? היו הרבה שאלות", היא מספרת.
ואולם ככל שהתקרב מועד החתונה, מספרים בני הזוג נגסה כי הפערים בין המשפחות הלכו והצטמצמו, והתפתחו יחסי כבוד הדדי. "ליאור השתלב מאוד יפה בחינה התימנית שערכנו", מחייכת הדס, ואילו ליאור מוסיף כי יום החתונה היה בדיוק כפי שחלם. "באופן טבעי, ישבו סביב שולחן אחד אתיופים עם תימנים, והיה שיח מאוד מיוחד".
למרות התמיכה המשפחתית בני הזוג מעידים כי גם כיום רבים מרימים גבה על החלטתם להתחתן. "התגובה הנפוצה ביותר שאני מקבלת, ולדעתי היא גם מעליבה, היא -'התחתנת עם אתיופי? כל הכבוד לך'", מספרת הדס. ליאור מספר כי לאחרונה השתתפו בחתונה של בחורה ממוצא אתיופי ובחור אשכנזי, שהוריו התנגדו לחתונה: "הם לא נפגשו עם הכלה, אבל הם החליטו שבגלל שהיא אתיופית הם לא יגיעו לחתונה".
מוותרים על המסורת כדי להשתלב
בת-אל וחגי בר יהודה - היא ממוצא אתיופי, הוא ממוצא אשכנזי - חווים אף הם את הרמת הגבה"אמא שלי דווקא רצתה שאתחתן עם מישהו מעדה אחרת", אומרת בת-אל. לדבריה, אנשים מסביבתה הקרובה הופתעו לשמוע שארוסה הוא אשכנזי ואף אמרו לה: "הלכת רחוק".
בת-אל מספרת כי על אף שמשפחתה התערתה בחיי הקהילה ביישוב, בילדותה היא חשה גזענות כלפיה וכלפי משפחתה. "יש לי עדיין חוסר ביטחון עצמי, ואני חוששת ללכת למקומות שבהם אהיה שונה, ויסתכלו עליי שונה. אני תמיד צריכה עוד מישהי מהעדה שלי בשביל להרגיש ביטחון, או את בעלי לצדי. אני עדיין נפגעת. לא אשקר".
עד כמה לדעתך מוותרים יוצאי אתיופיה על המסורת שלהם, בכדי להשתלב בחברה הישראלית?
"אני חושבת שרבים מן האתיופים מוותרים על מנהגיהם, כי הם מרגישים שהם עושים לכאורה משהו לא בסדר, ושיסתכלו עליהם בעין לא יפה. הם רוצים מאוד להשתלב כאן".
"מפחדים מהשונה", מוסיף חגי בר יהודה. "אבל בהתחלה זה היה כך עם הספרדים, וגם עם התימנים... אני מקווה שעד שהבן שלי יגדל, לא יהיה את הדברים האלה".
הדרבי שלפני החתונה
רועי ומאירה דותן - הוא ממוצא אשכנזי והיא ממוצא אתיופי - התחתנו לפני חודשים ספורים, והם
מעידים כי עוד לפני החתונה אנשים הופתעו לגלות שהם בני זוג. "אנשים היו שואלים אותי, איך ההורים שלו קיבלו אותך - ואני הייתי עונה, למה אתם לא שואלים אותי איך אני קיבלתי את המשפחה שלו?" מאירה מחייכת.
על מנת לגשר על הפערים בין המשפחות, החליטו מאירה ורועי לערוך מפגש כשלושה חודשים לפני החתונה. "קראנו למפגש 'הדרבי", מספר רועי. "קבענו לשעה 7, ואמרנו לעצמינו שנצטרך לשרוד את הערב. בסוף נשארנו עד אחת בלילה. היה כיף וצחוקים".
מאירה מספרת כי מאז המפגש נשארו שתי המשפחות בקשר חם, וכי בני משפחתה הופתעו לגלות שמשפחתו של רועי מקבלת אותם כמו שהם. גם החתונה הייתה הצלחה גדולה: "האירוע שבר הרבה סטיגמות, בהיותו רב-תרבותי", אומר רועי. "בדרך כלל בחתונות מעורבות מזניחים, לצערי, את הצד האתיופי, כי שמים שני שירים לסמן 'וי' באמהרית".
ובכל זאת, כיצד באים לידי ביטוי הפערים המנטאליים?
"אני חושבת שאנחנו יותר שמרניים, יותר צנועים וסגורים", אומרת מאירה. "בתחומים האלה הרגשתי לראשונה שאני מעירה לרועי: עדיף שלא תחבק או תנשק אותי ליד אבא שלי". רועי מספר כי כאשר פינה את הכלים בביתה של מאירה, זה נתפס כמעשה לא מנומס. "מאז אני מכבד ויושב", הוא אומר בחיוך.
מתביישים בהיסטוריה שלהם
על אף החיבור הייחודי בין משפחתו של רועי למשפחתה של מאירה, בני הזוג מעידים כי כלפי אנשים זרים הם עדיין נתפסים כזוג חריג. רועי, מספר כי לא אחת הוא נתקל בתגובות מופתעות, כשאנשים זרים מגלים שהוא נשוי לאישה שהיא בת לעדה האתיופית."אישה אחת אמרה לי כל הכבוד, כאילו עשיתי משהו שמגיע לי עליו ברכות", כך רועי, והוא מוסיף בציניות: "בהמשך היא אמרה – אתה יודע שהילדים שלך יהיו כהים, עניתי לה, באמת? עכשיו אני שוקל לבטל את כל העסק".
מאירה, עובדת סוציאלית הלומדת לתואר שני, מעידה כי גם כשהם הולכים יחדיו ברחוב, היא חשה שהם בולטים בהשוואה לזוגות אחרים. "אני רואה את זה, אבל רועי לא".
רועי הוא מורה למתמטיקה בבית ספר שכרבע מלמידיו הם בני העדה האתיופית. לדבריו, הופתע לגלות כי מרביתם מתנכרים להיסטוריה שלהם ואף מתביישים בה. "זה עצוב להגיד, אבל רוב התלמידים לא מדברים אמהרית ולא יודעים על חג הסיגד או על המסורת והמסע שהוריהם עברו".
רועי יחגוג השנה לראשונה את חג הסיגד יחד עם מאירה ומשפחתה. "כל העלייה האתיופית, בעיניי, זו עלייה של תורה", הוא אומר. "אני יודע שגם אני אקח את הילדים שלנו לירושלים. כל החג הזה הוא חוויה מטורפת".
לפנייה לכתב/ת 
