יש למכבי רכז שלישי / טור
בדיוק עבור הפעולות שביצע אינגלס נגד קובאן התעקש בלאט להביא אותו. לבלו יש ערך מוסף מעבר לשלשות והשימוש של סופו בצבע עשה פלאים. ולמרות הכל, מדובר בניצחון על יריבה מביכה בחולשתה
לקבוצת כדורסל מקצוענית יש רגעים מיוחדים. אחרי שעולים שלב בגביע, מסיימים במקום הראשון את הליגה הרגילה, מעפילים לפיינל פור. אלה רגעים של סיפוק על עבודה מתמשכת. אבל יש רגעים יותר מיוחדים, אלו שבאים אחרי משבר.
לאסוף את עצמך אחרי פתיחת עונה גרועה, לקרוא ביקורות בכל עיתון ואתר, לנסוע יום שלם לחור בצפון הקווקז, לוותר על אימון בוקר בגלל התחבורה הבלתי אפשרית לאולם, להגיע לארנה עוינת שזוכרת לך את פרשת אוחיון ומתגרה בו. ואז לתת הצגה ולנצח בגדול. רגע קטן של התחברות, החזרת הביטחון והאמונה, והיי פייב למאמן שנלחם בשבילך ובשביל הקבוצה. לפעמים זה מענג יותר מאליפות.
עוד ב-ynet ספורט:
- לאומית: ניצחון שנוי במחלוקת לנתניה
- הפועל ירושלים התחברה
- ניימאר - מסימן שאלה לסימן קריאה
- מפגש מרתק ממתין לחובבי הטניס בפריז
ואחרי ההנאה והשמחה הספונטנית משבירת המומנטום השלילי, מכבי צריכה להתאפס מהר, כי היא שיחקה נגד קבוצה מביכה בחולשתה. אנחנו נוהגים לומר שמכבי גורמת לקבוצות שנגדה להיראות רע, אבל קובאן עשתה את זה לבד, והביאה למגרש רמת כדורסל של מרכז טבלה בליגה הלאומית שלנו (בלי להעליב את הוד השרון).
התקפה עלובה של שתי מסירות והפגזה מרחוק, החלטות הזויות כמו אליי הופ טפשי ברגע קריטי, חוסר שימוש בשחקני פנים כמעט עד סוף המשחק,
למרות בעיית העבירות של סופו וג'יימס, והגנה רכרוכית ושגויה מקצועית שעשתה החלטות הפוכות בכל הזדמנות. בנוסף מכבי זכתה לשיפוט כללי גרוע, שבמגרש כזה הוא לטובתה, שיפוט פחדני ששרק על כל נגיעה, קטע את המשחק, והביא אותו לקצב שלה.
יש כמובן דברים טובים שמכבי הציגה, בעיקר את ההתעקשות להשתמש בסופו בצבע. סופו חנה בצבע ממש מתחת לטבעת, ואפילו הפרת שלוש השניות שעשה רק הראתה על השינוי הטוב במיקום. מה שמטריד הוא המחשבה שמה שמספיק על אלכס מאריץ' לא מספיק טוב לנס ציונה. דייויד בלו חשוב מאוד למכבי ולא רק בגלל הקליעה האוטומטית שלו משלוש, אלא בגלל האיום שלו משלוש, שגורם לשחקן שלו להישאר ולא לעזור על סופו. כשסופו על המגרש, חשוב שבלו יהיה שם לאפשר לו לחיות חופשי בצבע. המשך השיפור ביכולת הגבוהים שקלעו 21 נקודות מאפשר למכבי לנצח משחק חוץ קשה עם חמש שלשות בלבד, נתון חשוב לגיוון השגת הנקודות העתידית של הקבוצה.
והדבר החשוב הוא שנראה שיש למכבי רכז שלישי בשם ג'ו אינגלס, שנתן את משחקו הטוב ביותר (מדד 30) ועלה בחמישייה במחצית השניה כרכז
בודד. גם כשיוגב אוחיון או טייריס רייס היו על המגרש, אינגלס היה זה שעשה את הפעולות החשובות בהתקפה, את החדירה שייצרה את הסל, את המסירה פנימה, או את הקליעה בזמן הנכון. עבור זה בלאט התעקש להביא אותו.
אפשר להתווכח עם התירוצים מנס ציונה, אבל עם ריקי היקמן ודווין סמית' מכבי נראית אחרת לגמרי. עם זאת, יש עדיין על מה לעבוד. הירידה להגנה לא מסודרת, ובפתיחה הקובאנים הגיעו בקלות לליי אפים במתפרצת. אינגלס איבד כדור קריטי במתפרצת שהזכיר לבלאט את המסירה מאחורי הגב בנס ציונה. ועם כל זה, מכבי תחזור הביתה בטוחה יותר, מאמינה יותר, תחפש להמשיך את המומנטום בגלבוע, ואז תיסע לוילנה כדי לנצח ולהבטיח את העלייה לטופ 16, מה שייתן לבלאט מרווח ביטחון, שקט מההנהלה, וזמן לחבר את השחקנים שלו ליחידה אחת, כמו שהוא יודע. ניצחון קטן גדול.
לפנייה לכתב/ת 
