4-4-2, קווים למותו / "הכל מקצועי"
פעם כולם שיחקו עם ארבעה שחקני הגנה, ארבעה קשרים ושני חלוצים, בשנים האחרונות השיטה נזנחה כמעט לחלוטין. למה זה קרה, מה התחליפים, ומה צריכה לעשות הפועל באר שבע - הקבוצה היחידה בישראל שמשחקת ככה באופן קבוע - הערב (21:00) מול מכבי ת"א
עוד ב-ynet ספורט:
- הערב: אלישע נגד סוזה, שתי גישות שונות לאימון
- לוזון משוכנע שהוא היה יו"ר ההתאחדות הטוב ביותר
- NBA: מיאמי מסרה 32 אסיסטים, ווסטברוק חזר לאוקלהומה
ימי הביניים זה אולי קצת מוגזם, אבל בהחלט מדובר בכמה שנים טובות אחורה. כי ה-4-4-2, שיטת המשחק המפורסמת ביותר, זו שפעם שלטה בעולם ללא עוררין, הולכת ונעלמת ממפת הכדורגל. כן, ה4-4-2 מת, או לפחות גוסס. ולמרות ניסיונות החייאה שצצים להם מדי פעם, עתיד השיטה על שולחן הניתוחים לא נראה ורוד במיוחד.
פעם, לא לפני הרבה שנים, כולם שיחקו ככה. אחרי שאריגו סאקי הביא את ה-4-4-2 של מילאן לדרגת אמנות, הפכו שנות ה-90 ותחילת האלפיים לחדגוניות
והנה, העסק השתנה לגמרי. רוב הקבוצות מעדיפות היום לשחק עם שלושה קשרים במרכז. לא נמנה את כולן, כי הרשימה לא תיגמר, פשוט יותר קל לציין את אלה שעדיין דבקות באופציה הישנה או שחזרו אליה: מנצ'סטר יונייטד, קצת מנצ'סטר סיטי ואתלטיקו מדריד, וגם, בישראל, הפועל באר שבע (אליה נחזור בהמשך).
באליפות אירופה האחרונה רק משחק אחד (שוודיה נגד צרפת) הסתיים בניצחון של 4-4-2 על מערך אחר, והמסקנה הייתה ברורה: 4-4-2 יכול לנצח רק את עצמו ולא מסוגל להתמודד עם המערכים החדישים יותר.
מייקל אואן היה מסוג השחקנים שלא מסוגלים לשחק לבד בחוד, והוא עצמו הודה שהיה מתקשה בכדורגל של היום. "כשחקן שצריך לשחק עם עוד חלוץ לידו כואב לי לומר זאת, אבל הימים של 4-4-2 נגד קבוצה חזקה פשוט נגמרו", כתב אואן בבלוג שלו, "אתה מפסיד כך את הקרב בקישור ואז בדרך כלל גם את המשחק. אני חושב שזה מערך טוב, אבל לא גמיש. כשחקן אתה אומר 'אנחנו מתקשים אז פשוט אשאר בעמדה שלי', ופתאום אתה מוצא עצמך בשתי שורות ישירות וקשיחות של 4".
אואן נגע פה בשתיים מהסיבות העיקריות לשינוי הטקטי שהתרחש בשנים האחרונות וכמו שכתב, מול קבוצות חזקות מאמנים כמעט לא
איבוד מרכז השדה. ב-4-4-2 יש שני קשרים במרכז. בשיטות הפופולריות היום כמו 4-2-3-1 או 4-3-3 שלושה שחקנים מחזיקים את האמצע. המשוואה ברורה: עוד שחקן במרכז המגרש שווה לסיכוי גבוה יותר להחזיק בכדור ולשלוט בקצב. בכדורגל המודרני, שמעודד החזקה בכדור, ההבדל הזה פשוט קריטי.
חור בין ההגנה לקישור. כשמשחקים בשתי שורות של ארבעה שחקנים יש רווח גדול בין ההגנה לקישור. לכן, בתקופת השיא של ה-4-4-2, שחקני התקפה כמו קאנטונה, ברגקאמפ או זולה, שידעו לנצל את הרווח הזה בצורה מקסימלית, קרעו הגנות בקלות.
חוסר גמישות. המערכים של היום יותר מוכנים לשינוי ולתזוזה של שחקנים על הלוח תוך כדי המשחק מאשר ב-4-4-2 המסורתי.
סגנון הקיצונים. פעם תפקיד שחקני הכנף היה לחבק את קו החוץ, לרוץ לידו ולהגביה בצורה מדויקת. היום מאמנים מעדיפים את הקיצונים שלהם בעמדה התקפית ומרכזית יותר, קרובה יותר לשער, ממנה יוכלו במהלך אחד לשחרר בעיטה. זו גם הסיבה לכך שפעמים רבות שחקנים נמצאים בצד של הרגל הנגדית שלהם, כמו רובן וריברי בבאיירן מינכן.
בסופו של דבר הסיבה הראשונה, איבוד מרכז השדה, היא המשפיעה מכולן. מדובר פשוט בכדור שלג. מספר קטן של קבוצות התחילו לשחק עם שלושה קשרים במרכז וכדי להתאים עצמן לאקסטרה קשר שנוצר גם היריבות שלהן עברו לשיטה חדשה. וכך הלאה, עד של-4-4-2 לא נותר מקום.
אם כך, למה בעצם עדיין יש מאמנים שדבקים בשיטה הישנה? התשובה נעוצה, וזה הגיוני, באיכות ובסוג השחקנים שעומדים לרשותם. באר שבע היא היום הקבוצה היחידה בישראל שמשחקת 4-4-2 ישן וטהור באופן קבוע ובכל משחק. גם כשתומר סוויסה פתח מול קריית שמונה או כשדובב גבאי שיחק נגד אשדוד, והיה נדמה שמדובר במערך של שלושה חלוצים (בתוספת ברדה ופלט), השיטה לא השתנתה. סוויסה וגבאי פשוט שיחקו באגף על המשבצת של מאור בוזגלו או סיראז' נסאר.
למרות היעלמות השיטה מהעולם, אלישע לוי עדיין מאמין בדרך שלו, אבל עם או בלי קשר לרצונו של אלישע, האמת שאין לו כל כך ברירה. לבאר שבע יש רק שני קשרים מרכזיים איכותיים - גל אראל וקובי דג'אני - ועוד אחד שבדרך להיות כזה, לוטם זינו. בנוסף, ברדה, כמו מייקל אואן, הוא לא חלוץ שמשחק לבד בחוד ויעיל הרבה יותר עם פרטנר נוסף לידו. לאלישע אין את הכלים (ואולי גם לא היה חשוב לו לקבל אותם) לשחק בדרך אחרת.
זוכרים שאואן אמר שכבר אי אפשר לשחק 4-4-2 מול קבוצות חזקות? באר שבע פוגשת הערב את מכבי ת"א, הקבוצה החזקה בישראל. לכן, כדי להימנע מחיסרון פטאלי במרכז השדה - ולמכבי יש עומק באזור הזה שעולה בכמה דרגות על כל קבוצה אחרת - אלישע חייב "לשחק" קצת עם המערך שלו. ויש שתי דרכים לעשות את זה (ראו תרשים למעלה). או באמצעות ברדה, שיירד לאחור ויעזור לקישור יותר מהרגיל, או באמצעות שחקן הכנף, שבמקום להישאר באופן קבוע ליד הקו ייכנס למרכז. בוזגלו יותר מתאים לכך מאשר נסאר. האפשרות השלישית, אם אפשר לקרוא לה כך, היא לשנות את המערך לגמרי, לדרך שבאר שבע לא רגילה לשחק בה.
ההוראות הטקטיות שיקבלו ברדה ובוזגלו, והביצוע שלהן כמובן, הן שיקבעו האם באר שבע בכלל יכולה לדגדג את מכבי. אם השניים לא יעזרו מספיק באזור הבעייתי, באר שבע יכולה לקרוס. אם יעזרו יותר מדי, מערך הקבוצה יישבר לגמרי ואי הסדר ישלוט. שני שחקני הרכש הנוצצים ביותר הם שישפיעו יותר מכל על המשחק, ולאו דווקא בזכות היכולות הברורות שלהם. טוב, בשביל זה הביאו אותם מבלגיה, לא?
רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר.
לפנייה לכתב/ת 
