שכר חציוני, מתחת לממוצע: "ההורים עוזרים"

"את הבגדים לילדה קונות הסבתות". הילה (27), נשואה ואם לילדה בת שנה וחודשיים, מרוויחה מעט פחות מהשכר החציוני במשק ובעלה, שוטר במקצועו, מרוויח את השכר החציוני. על רקע הפרסום היום (ג') שלפיו ההכנסה החציונית לחודש של עובד שכיר עמדה בשנה שעברה על 6,541 שקל (כ-3,000 שקל פחות מהשכר הממוצע במשק), אומרת הילה, תושבת באר שבע: "המשכורת של בעלי הולכת על אוכל ושלי על שכר דירה".

עוד בערוץ החדשות של ynet:

ההורים המאמצים: "זו מלחמה על חיי הילד"

המדינה נגד ליברמן: סיכום, רגע לפני ההכרעה

הנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בעקבות סקר הוצאות משק הבית לשנת 2012, לא הצליחו להפתיע את הילה ובעלה, שמתגוררים בדירה צנועה ומשלמים עליה 2,600 שקל בחודש, לא כולל ארנונה. "אני עובדת רק חצי משרה בגלל הילדה", סיפרה הילה, "אבל ההורים שלנו עוזרים במה שהם יכולים וככה אנחנו מסתדרים. חסכנו לפני שהילדה נולדה ואני מניקה אז אנחנו חוסכים על אוכל בשבילה".

שונטל (48), אף היא מבאר שבע, עובדת כספרית ומרוויחה שכר מינימום. בעלה עובד כרתך ומרוויח את מה שהוגדר שכר חציוני. למרבה מזל המשפחה, תשלום המשכנתה החודשי עומד על 1,500 שקל בלבד. "עוד לא שילמתי כלום בשביל הלימודים לילד בן ה-16", סיפרה שונטל. "אנחנו עוזרים לילדים הגדולים, שיש להם כבר ילדים משלהם. אני לא אומרת שחסר, ברוך השם יש, אבל אנחנו חוסכים".

מאחורי הסקרים: ההבדל בין שכר ממוצע לחציוני

"המצב במשק על הפנים" (אילוסטרציה)(צילום: אבי מועלם)

איתן (28) מפתח תקווה, בוגר תואר ראשון ועובד במשרה מלאה, משתכר 5,300 שקל בחודש ועדיין מתגורר עם ההורים. "יש לי הלוואה על הרכב והוצאות ביטוחים ויחד עם הדלק זה נוגס במשכורת", מעיד איתן. "אני צריך את הרכב כדי להגיע לעבודה אז אי אפשר להימנע מזה. את חשבון הטלפון ההורים משלמים ובבית אני חי על חשבונם בכל מה שקשור לאוכל. אין סיכוי שאעזוב את הבית כי אקרוס".

הצעיר, שעוסק בתחום הפיננסי, אמר עוד כי הוריו מנסים לתמוך בו, אך גם להם "אין הרבה". לדבריו, "על נסיעה לחו"ל אני בכלל לא אומר כלום, אני מדבר על דברים בסיסיים. המצב במשק על הפנים. יש מי שמרוויח יפה, אבל יש מי שנאבק מדי יום. המדינה לא נותנת תמריצים. המסים והביטוח הלאומי שוחקים. אתה מסיים צבא, לך תעבוד כמו חמור ובסוף לא תגיע לכלום. אפילו לטיפול שיניים אני לא מצליח לחסוך".

"הנתונים לא מפתיעים" (אילוסטרציה)(צילום: רויטרס)

בארגון "פעמונים", המסייע למשפחות במצוקה כלכלית לנהל את משק הבית, מציינים שבקרב אלפי משפחות בולט "הפער הבלתי-נתפש בין הכנסות המשפחה להוצאותיה". מנכ"ל הארגון, אוריאל לדרברג, אמר כי "נתוני הלמ"ס לא מפתיעים אותנו. בפעילותנו היומיומית אנחנו נפגשים עם ההשלכות העגומות של הכנסה נמוכה מחד ויוקר המחיה המאמיר מאידך. אנחנו עדים בפועל לקריסת מעמד הביניים".

פרופ' דני גוטוויין, מומחה להיסטוריה כלכלית וחברתית באוניברסיטת חיפה ובמכללה החברתית-כלכלית, הסביר כי "במעמדות הביניים יש פער הולך וגדל בין השכר לבין ההוצאה כדי לקיים רמת חיים סבירה, וזה גורם לשחיקת מעמד הביניים הישראלי. מאחר שהמדינה מפחיתה כל הזמן את השירותים החברתיים, מעמד הביניים צריך עם השכר הנמוך שלו יותר ויותר שירותים".

לדברי פרופ' גוטוויין, את הפיצוי על הפער אנחנו דואגים להשלים בחובות. "מדובר בהלוואות אשראי בכל הצורות – משכנתה, כרטיסי אשראי בנקאיים וחוץ בנקאיים, פנייה לעזרת ההורים וכדומה – מה שבעצם רק מחמיר כל הזמן את הסיטואציה. גדלה פה בעצם אומה של אנשים שחיים מן היד אל הפה, כלומר הם לא חוסכים ואין להם אופק. מעמד הביניים מתחיל לפתח צורת התנהגות של עניים. ככל שמעמד הביניים נעלם, מי שממלא יותר ויותר את מקומו הוא ההון שמגדיל את האי-שוויון".

"אנשים לא שולטים על חייהם"

על סוגיית הישראלים שעוזבים את הארץ אמר פרופ' גוטוויין: "החברה הישראלית נמצאת במדרון מסוכן מאוד שבו היא בעצם מאבדת את ההנחות הבסיסיות של המנגנונים הדמוקרטיים ונוצר פה ציבור די נואש. זה מה שמסביר את הקסם של ברלין ולונדון. משטר ההפרטה הישראלי מייצר אנשים שלא שולטים על חייהם, הם נואשים וחיים מהיד אל הפה ולכן הם מחפשים אלטרנטיבות במקומות אחרים".

עם זאת, לפי פרופ' גוטוויין, לא כולם נואשים. "הכול נכון למעט שכבה מאוד קטנה של הייטקיסטים, שלהם יש כמובן שליטה על החיים וכל זה לא נוגע אליהם. כל התופעה שאני מתאר נוגעת למעמד הביניים הרחב ולא למיעוט שמרוויח. לכן דרוש פה שינוי די משמעותי, כי הפיכת הישראלים לעניים ונואשים היא סכנה חברתית עמוקה. זה כבר לא עניין של צדק חברתי, זה עניין של עצם היכולת לקיים את המוסדות של חברה מודרנית ודמוקרטית".

פרופ' איל קמחי, מומחה לשוק העבודה מהאוניברסיטה העברית וסגן מנהל "מרכז טאוב" לחקר המדיניות החברתית בישראל, לא הופתע מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. "אם נסדר את השכר משמאל לימין, מהנמוך לגבוה, נראה שיש לנו זנב ימני מאוד ארוך, כלומר העשירון העליון של העובדים השכירים שהם מנהלים בכירים שמרוויחים הרבה מאוד, סוחבים את הממוצע למעלה. זאת הסיבה לכך שיש הבדל משמעותי כל כך בין הממוצע לחציון. החציון מאפיין את השכר של העובד שנמצא באמצע – כלומר חצי מהעובדים משתכרים יותר ממנו וחצי פחות ממנו".

"השכר החציוני לא גדל" 

למרות הנתונים, פרופ' קמחי מבקש לציין כי בעשר השנים האחרונות משכורות

בעלי השכר הנמוך נמצאות בסימן עלייה. "דווקא אלה שנמצאים בעשירון השביעי או השמיני ראו ירידה בשכר בשנים אלו", אומר פרופ' קמחי. "כלומר, יש פה היעלמות או פגיעה במעמד הביניים של בעלי השכר. אחת מהסיבות לכך היא שנוצר ביקוש למקצועות שהם בעלי שכר נמוך באופן טבעי, שאי אפשר להחליף אותם באמצעות ייבוא או על ידי מכונות".

לדברי פרופ' קמחי, גם שכר המינימום נמצא ב-15 השנים האחרונות בגידול משמעותי. "רמת החיים של אנשים תלויה הן ברמת ההכנסה והן במחירים של מוצרי צריכה. 6,500 שקל הוא מספר, אבל השאלה מה ניתן לקנות בו. אם המחירים עולים ועולים אז ניתן לקנות בכסף פחות ופחות. תמונת הראי של העובדה שהשכר החציוני לא גדל היא שבעלי ההון מצליחים לקבל היום תמורה גדולה יותר על ההון שלהם והפער בין בעלי ההון לבין אלה שמשתכרים רק שכר עבודה הולך וגדל".

בהכנת הכתבה השתתפו אילנה קוריאל, מיכל מרגלית ונועם (דבול) דביר