גיטרה, סיגריות ותקליטים: ג'וני מיטשל בת 70
הבת שמסרה לאימוץ, הסיגריות שהיא מעשנת מאז גיל 9, האלבומים שהפיקה בעצמה והאקורדים החדשים שהמציאה. לאורך 70 שנותיה, ג'וני מיטשל תמיד עשתה דברים בדרכה שלה - ושאף אחד לא יקרא לה פמיניסטית
"אני פאנקיסטית, תמיד הייתי", כך אמרה ג'וני מיטשל למוריסי, כשהוא ראיין אותה עבור מגזין "רולינג סטון" ב-1997. המשפט הזה עשוי להישמע מפתיע לאלה שמיטשל נטועה בתודעה שלהם כמלאך פולק שברירי ובלונדיני בשמלת קיץ. אבל היא באמת תמיד היתה הרבה יותר מזה.
למשל, אחת מכותבי השירים המוערכים ביותר במוזיקה. למשל, אחת המפיקות הראשונות של עולם הרוק. אחת הכוכבות שהקדימו להכניס אלמנטים של מוזיקת עולם באלבומיהם, ציירת מוכשרת שיצרה את עטיפות אלבומיה ובמיוחד, אחת היוצרות הבודדות שחברת התקליטים (רפּריז, הלייבל שפרנק סינטרה הקים) העניקה לה שליטה אמנותית בלעדית על יצירותיה.
ג'וני מיטשל, שהיום (ה') מלאו לה 70, לא רואה את עצמה כפמיניסטית במובן המערבי של המילה (היא שונאת את המונח ואת התנועה ואומרת בראיונות, "זה לא פמיניזם, זה זכריזם... אולי באפריקה הייתי מצטרפת לפמיניסטיות"). היא פשוט אינדיבידואליסטית: מעשנת כבדה מגיל 9, נשמה חופשית שאהבה גברים רבים ומספרת על כך בשיריה, יוצרת שמסרה את בתה לאימוץ ומילאה את החסר בכתיבת שירים שהשפיעו על מיליונים.
"אקרא לה ירוק, כמו הילדים שיצרו אותה". ג'וני מיטשל
רוברטה ג'ואן אנדרסון נולדה בקנדה ב-1943. כמו קנדים רבים מהשנתון שלה (ניל יאנג, דונלד סאת'רלנד ואחרים), מיטשל לקתה בילדותה בפוליו במהלך המגיפה הגדולה והיתה מרותקת למיטת בית החולים. כשלמדה לנגן גיטרה, גילתה שאצבעותיה לא מסוגלות להתכופף כדי ליצור את האקורדים הסטנדרטים, אז היא המציאה אקורדים חדשים, שיתאימו לה. לדבריה, המחלה הפכה אותה לאמנית: "להביט למוות בעיניים בגיל צעיר, הופך אותך לעמוק".
בגיל 19 איבדה את בתוליה לחבר ללימודים באוניברסיטת אלברטה, ונכנסה להריון. השניים עברו לטורונטו כדי להסתיר את העובדה מהוריה; הסטיגמה של הריון מחוץ לנישואין, בתקופה שבה גם הגלולה והפלות מלאכותיות היו עבירה על החוק בקנדה - לא הותירו לצעירות, ככל הנראה, הרבה ברירות. כעבור שלושה חודשים, סיפרה בהמשך, עזב אותה החבר והותיר אותה בהריון בלי פרוטה בחדר בעליית גג. אחד השכנים ריחם על הילדונת השברירית והעניק לה שני תפוחים, תודה שזכרה לו שנים אחר כך.
לילדה, שנולדה בפברואר 1965, קראה קלי דייל אנדרסון. קלי, על שם גוון הצבע "ירוק קלי". התינוקת נמסרה לאמנה ושבועות לאחר מכן, ג'וני כבר החלה לנסות את מזלה בשירה במועדוני האזור. 28 שנה יחלפו עד שתפרסם את הפרט הביוגרפי הזה, אבל בשיריה לאורך השנים, שילבה רמזים דקים. בשיר "Little Green", מתוך האלבום "Blue" שנחשב יצירת מופת ואחד המשפיעים בפופ, היא שרה "אקרא לה ירוק, כמו הילדים שיצרו אותה".
האזינו: מורן כהן-טלמור ורמי יוספוב, אשר מופיעים עם שיריה של מיטשל, מבצעים כאן במיוחד את "Help Me", לכבוד יום הולדתה
"הייתי חסרת פרוטה", אמרה בראיון מאוחר, "לא היה לי כסף לחיתולים או חדר לשכן אותה. לא היתה לי קריירה באופק. שלוש שנים אחרי זה, היה לי חוזה הקלטות ובית ומכונית, אבל איך יכולתי לראות את זה בעתיד שלי?".
במהלך הופעותיה פגשה את צ'אק מיטשל, זמר אמריקאי שהתאהב בה. חודשיים אחרי הלידה, באפריל 1965, היא עוזבת את קנדה לטובת דטרויט והשניים מתחילים להופיע כצמד במועדוני הפולק. ביוני הם נישאים והיא הופכת לג'וני מיטשל.
מהר מאוד מתחוור לצ'אק שעולם המוזיקה מעדיף את ג'וני סולו. היא עושה לעצמה שם ככותבת שירים, וזמרים כמו טום ראש וג'ודי קולינס מקליטים את יצירותיה. ב-1967 הם נפרדים וג'וני עוברת לניו יורק. משם תתחיל לתור אחר ההצלחה, שממהרת להגיע בעזרתו האדיבה של דיוויד קרוסבי, איש הבירדס וקרוסבי סטילס ונאש, שמביא אותה לרפריז ומתעקש שאת אלבום הבכורה שלה תקליט נקי, רק היא עם גיטרה ופסנתר (ידידו סטיבן סטילס מתארח בבס באחד השירים).
"יאבדו אותה אם ילכו בעקבותיה"
כבר באלבום הבכורה אפשר לראות את הייחוד של ג'וני מיטשל יחסית לתקופתה. קחו לדוגמה את השיר "Cactus Tree" (שחוה אלברשטיין גם ביצעה, בתרגום לעברית של תרצה אתר) ואת עמדת הכוח והבדידות של הבחורה בשיר: "היא תאהב אותם כשתראה אותם, הם יאבדו אותה אם ילכו בעקבותיה... בעוד היא עסוקה כל כך בלהיות חופשיה". נסו להשוות את זה לטקסט כמו של I Will Follow Him - "אני אוהבת אותו, ובאשר יילך אלך בעקבותיו" - שנכתב על ידי גברים והיה להיט חמש שנים לפני כן בביצוע פגי מארש בת ה-15.
אחרי רצף של אלבומים, הופעות והצלחות בדמות פרסי גראמי, מיטשל מצאה את עצמה בגיל 28 בשיא ההצלחה, חווה משבר אישי שגרם לה להתכנס בתוך עצמה ולפרוש בחזרה לקנדה, לבית קטן עמוס ספרי פסיכולוגיה ותיאולוגיה.
כששבה לעסקי המוזיקה, החלה לחקור ז'אנרים אחרים ועברה מפולק לג'אז, כשהיא מתנסה אפילו בעבודה עם אגדות הג'אז ז'אקו פאסטוריוס וצ'ארלס מינגוס. בהמשך תתנסה גם במוזיקה אלקטרונית, סינתיסייזרים וסיקוונסרים, כשהיא כל הזמן בעמדת המפיקה. גם כשחברת התקליטים מציעה שמישהו אחר יבוא להפיק (ועוד אמן רב הצלחות כמו תומס דולבי), מיטשל מורידה אותו לתפקיד טכנאי ונגן.
ב-1994, בעקבות חשיפה של חברה לספסל הלימודים של מיטשל שמכרה את הסיפור לצהובון, נשאלה הזמרת על הבת שמסרה לאימוץ והיא החליטה ליזום חיפוש פומבי בנסיון למצוא אותה. במקביל השיקה קילאורן גיב, דוגמנית וצלמת מטורונטו, חיפוש בן חמש שנים אחר אמה הביולוגית. השתיים נפגשו בזכות אותו שכן בטורונטו שנתן לג'וני תפוחים, ועלה על הקשר כשפגש את קילאורן ושמע על מסע החיפושים שלה.
רבים אולי התפייטו על המפגש המרגש בין השתיים שהוביל לקשר חם, אבל מאז הספיקו האם והבת להסתכסך על עניינים כספיים ורגשיים והן כיום נמצאות בנתק. לפני כמה חודשים אמרה מיטשל, "היו לה חרדות נטישה והיא היתה קשה כלפיי, וגייסה גם את הנכדה שלי נגדי. אבל זה נגמר. אנחנו נתראה בקרוב".
כיום מצבה הבריאותי כבר אינו מאפשר לה לשיר והיא מעדיפה להתרכז באמנות. את אלבומה האחרון, Shine, הוציאה לפני שש שנים בלייבל של חברת סטארבאקס, רחמנא לצלן. במקביל הציגה גם תערוכה מתצלומיה בניו יורק.
כשיצא Shine אמרה בראיון לטלגרף, "לא בא לי להיות אמנית זקנה וכועסת. אמן כועס נחשב אטרקטיבי כשזה גבר. כשמדובר באישה, זה הופך אותה לקלפטע". השנה, כשהיא צופה ברצף הכיבודים, התערוכות והמחוות שעושים לה בעיירת הולדתה וברחבי העולם, אמרה מיטשל: "לא הייתי משנה דבר בחיי. אין לי ספק שהם התנהלו כפי שהיו צריכים".
