"יחי ההבדל הקטן": ויחי השחקן הגדול
הקולנוע האיטלקי מספק לנו עוד סאטירה מהזירה הפוליטית ב"יחי ההבדל הקטן", אבל הבמאי רוברטו אנדו לא מחדש הרבה. מה שהופך את הסרט לראוי לצפייה הוא ההופעה האדירה של גדול שחקני המדינה טוני סרוויו בתפקיד כפול
"יחי ההבדל הקטן" ("Viva la Liberta") הוא השם העברי הסתמי למהתלה פוליטית איטלקית חביבה ותו לא, שכותרתה המקורית סתמית לא פחות. למעשה, זוהי הופעתו בכפל תפקידים של טוני סרוויו, ששון גבאי של ארץ המגף, שהופכת את הסרט לראוי בהחלט לצפייה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
עלילת הסרט, שקטף השנה את פרסי האקדמיה האיטלקית לקולנוע בעבור התסריט ושחקן המשנה המצטיינים (וגם זכה בפרס עוגן הזהב בפסטיבל חיפה האחרון), כמו נרקחה לקראת בחירות הבזק הכלליות שהתקיימו במדינה לפני כמה חודשים בעקבות התפטרותו של ראש הממשלה לשעבר, מריו מונטי. זה מתחיל כאשר ראש מפלגת האופוזיציה הראשית, אנריקו אוליברי (סרוויו פעם ראשונה), לא מצליח לשפר את מעמדו העגום בסקרים לקראת הבחירות, ורגע לפני שהוא אמור להשתתף בכנס פוליטי - מחליט להיעלם.
היעלמותו הפתאומית מכניסה לבלבול ומבוכה את עוזרו הבכיר (ואלריו מסטאנדריאה), שמנסה לשווא לשדר "עסקים כרגיל". בעצת אשת הפוליטיקאי הוא מחליט לפנות אל אחיו, תאומו הזהה (סרוויו פעם שנייה), שהשתחרר זה לא מכבר ממוסד לחולי נפש, ובעקבות תקרית משעשעת שבה טועה עיתונאי לחשוב שמדובר בסנטור הנעדר - עולה במוחו רעיון מבריק: לגייס את האח המטורלל על מנת שיתחזה לנ"ל.
השינוי הדרמטי שחל לפתע בדמותו הרצינית וחסרת הכריזמה של מנהיג האופוזיציה מסחרר את המערכת הפוליטית והתקשורת באיטליה, ומעמדו בסקרים מתחיל להמריא. במקביל, אוליברי עצמו מוצא מפלט מתעוקות הפוליטיקה בביתה של אהובה מהעבר הרחוק, דניאל (ואלריה ברוני טדסקי), המתגוררת בפריז עם בעלה, במאי קולנוע מפורסם, ובתה הקטנה. הוא מגיע לבקר אותה באתר הצילומים של סרט שבו היא משמשת כנערת תסריט, ובהמשך אף נוטל תפקיד זוטר בהפקה.
כסאטירה פוליטית שעניינה רפיסותו של השמאל האיטלקי, "יחי ההבדל הקטן" מסתפק באמירות בנליות הסונטות במי שמכונים "נבחרי העם". אין בסרט החריפות והשנינות שאפיינו את "להיות שם" מאת הסופר הפולני יאז'י קושינסקי, שההשוואה בין גיבורו הגנן רפה השכל שהופך לאושיה פוליטית לבין המטורף שמצליח במקום בו נכשל אחיו הפרלמנטר - הינה מתבקשת.
פרסי הטוני
הסרט גם לא מנסח איזושהי אמירה מעניינת בדבר הזיקה שבין קולנוע ופוליטיקה. זאת, על אף נוכחותו הקבועה של הפוליטיקאי היגע על הסט (אלא אם התובנה לפיה "קולנוע ופוליטיקה דומים. הבלוף והגאונות קיימים בשניהם, וקשה להבחין ביניהם", שמשמיע הבמאי הנערץ באוזני אוליברי היא בגדר תגלית). במילים אחרות, "יחי ההבדל הקטן" לא מצדיק במאום את התרחשותה של חלק מעלילתו דווקא על רקע אחורי הקלעים של צילומי סרט.
הסרט גם לא בדיוק מצליח להסביר מדוע בוחר הפוליטיקאי לשוב אל אותה להבה רומנטית ישנה שלו (שאהבה, במקביל, גם את אחיו-תאומו). טיבם של חיבוטי הנפש שהוא חווה ותכליתה של היעדרותו נותרים בלתי מפוענחים, הגם שכמצופה בסיטואציות מעין אלה - החזרה הנוסטלגית הזאת מפיחה בו מחדש את טעם החיים (אשתו, מתברר, קרירה כלפיו לא פחות מחברי מפלגתו).
דומה, אם כך, שההצדקה לצפות בסרטו של רוברטו אנדו, המבוסס על ספר פרי עטו ששמו "הכס הריק", טמונה בעיקר בהופעתו הכבירה של סרוויו (שכבר גילם פוליטיקאי איטלקי, ראש הממשלה לשעבר ג'וליו אנדריאוטי, ב"האלוהי" של פאולו סורנטינו). הן כסנטור העצור ושמוט הסנטר והן כאחיו ההזוי ושופע החיוניות, סרוויו משכיל לעצב דמויות מרגשות ואנושיות מאוד, והוא עושה זאת תוך הפגנה של יכולת משחק מדויקת ו-וירטואוזית. מעטים הסרטים שכדאי לצפות בהם רק כדי לראות שחקן גדול בפעולה (כאן כפול שתיים). "יחי ההבדל הקטן" הוא סרט שכזה.
