חלומות על קסם מתחת לאפס
עם מכונות שערים מהליגה ההולנדית, מפציץ מטוטנהאם וכוכב על הקווים, איסלנד נמצאת על סף העפלה למונדיאל. רק קרואטיה מפרידה בין סיגטורסון, פינבוגסון, גודמונסון וגודיונסן להיסטוריה. ואם הם יצליחו, הנבחרת של לאגרבק גם תקבע שני שיאים מדהימים: הראשונה שעולה לטורניר גדול מהדרג האחרון והקטנה ביותר (325 אלף תושבים) שמעפילה למונדיאל
עוד ב-ynet ספורט:
- הפגנה נגד ההימורים על מירוצי סוסים
- טייריס רייס מתחיל להשתלב במכבי ת"א
- והתקשורת בגרמניה ביקרה את פרנקפורט
זה יקרה אם נבחרת איסלנד תוציא תוצאה טובה מול קרואטיה, במשחק הראשון מבין שניים בפלייאוף העלייה למונדיאל, תוצאה שאולי תספיק לה לחגוג העפלה היסטורית בזאגרב, ארבעה ימים מאוחר יותר. ואם זה יתרחש, קסם תהיה המילה הטובה ביותר לתאר את העלייה האיסלנדית לברזיל כי איסלנד תשיג שני שיאים מדהימים.
עד היום, לנבחרת איסלנד יש שיא בינלאומי אחד, שלא קשור דווקא להישג מקצועי כלשהו. הוא נקבע לפני 17 שנה, כשאיידור גודיונסן, אז עדיין ילד, החליף במשחק נגד אסטוניה את אביו, ארנור גודיונסן, והשניים הפכו לאב ובנו היחידים בהיסטוריה שהופיעו באותו משחק בינלאומי. גודיונסן הבן, אותו כולנו זוכרים היטב מהימים בצ'לסי ובברצלונה, עדיין בנבחרת גם בגיל 35, והפעם יש לו שיאים יוקרתיים יותר לשאוף אליהם.
אם תעפיל, תהפוך איסלנד לנבחרת היחידה בהיסטוריה שדורגה במקום האחרון בבית המוקדמות שלה (היתה בדרג השישי במוקדמות) והצליחה להגיע לטורניר גדול. השיא הפוטנציאלי השני הוא מדהים לא פחות. המדינה הכי קטנה שהגיעה עד היום למונדיאל היא טרינידד וטובאגו, שם חיים 1.2 מיליון תושבים. באיסלנד יש בערך רבע מהכמות הזו, 325 אלף בלבד, כך שה-"סטרקמיר אוקאר" – "הילדים שלנו" כפי שמכונים שחקני הנבחרת, יכולים להפוך את איסלנד למדינה הקטנה ביותר אי-פעם שמשתתפת בטורניר הגדול מכולם. ובהפרש ענק.
איך זה קרה? איך יכול להיות שמדינה קטנטנה, שרוב חובבי הספורט שלה בכלל משוגעים על כדוריד, שליגת הכדורגל שלה היא בחלקה חובבנית ובחלקה חצי-מקצוענית, עושה קפיצה כל כך גדולה? יש לכך, כמובן, מספר סיבות. הגרלת המוקדמות, איך לא, עזרה. איסלנד שיחקה מול שווייץ (שסיימה במקום הראשון בבית), סלובניה, נורבגיה, אלבניה וקפריסין. זה נשמע כמו הגרלה מצוינת, אבל צריך לזכור שבטורניר המוקדמות הקודם איסלנד השיגה רק ניצחון אחד, נגד קפריסין. היא לא היתה אמורה להתמודד עם הנבחרות החזקות בבית.
לכן, כדי להבין מה קרה לאיסלנד צריך ללכת לכיוון עמוק יותר, בדיוק כפי שעשו האיסלנדים עצמם. לפני 13 שנים היתה השקעה כספית עצומה, בעיקר מצד ההתאחדות לכדורגל, בתשתיות במדינה. באיסלנד, שם מזג האוויר המושלג לא מאפשר לשחק בחוץ בחלקים גדולים של השנה, התחילו קודם כל לבנות מתקנים ומגרשים מקורים, שילדים ונוער יוכלו להשתמש בהם בכל מזג אוויר.
"השינוי הקיצוני בכדורגל באיסלנד, זה שאת התוצאות שלו אנחנו רואים היטב בעשר השנים האחרונות, התחיל עם בניית המתקנים והמגרשים הסגורים", מסביר וידיר סיגורדסון, עורך העיתון הנפוץ 'מורגונבלדיד', "זה היה מאמץ גדול, אבל עכשיו רואים בבירור את התוצאות. בנוסף לזה, בהתאחדות דאגו לבנות מגרשים מלאכותיים קטנים לאורך כל המדינה, ובמקומות אסטרטגיים ליד בתי ספר".
זה עבד. מספר הכדורגלנים הרשומים באיסלנד טיפס בשנים האלה ל-22 אלף. זה נתון חסר תקדים. אחד מכל שבעה תושבים משחק כדורגל במסגרת כלשהי. במקביל, גם כמות המאמנים התעצמה. היום יש באיסלנד פי 6 מאמנים שעברו הכשרה מאשר לפני יישום תכנית העבודה של ההתאחדות, לפני 13 שנים.
העבודה הזו ייצרה דור איכותי של שחקנים, שאת הסנונית הראשונה שלח ליורו הצעירות בשנת 2011. לאט לאט קבוצות ממדינות מסוימות, בעיקר מהולנד, התחילו לבדוק שחקנים מהליגה האיסלנדית הזניחה ולרכוש אותם בשלב מוקדם יחסית. זה עזר להתקדמות שלהם.
קולביין סיגטורסון, מכונת השערים והחלוץ הבולט של אייאקס, הבקיע 13 שערים ב-19 משחקים בנבחרת. לידו בהתקפה "הולנדי" נוסף, אלפרדו פינבוגסון מהרנביין. יוהאן גודמונסון, קיצוני שהעביר זמן עם בן שהר באקדמיה של צ'לסי ונמצא היום באלקמאר, הבקיע שלושער בתיקו 4:4 הגדול של איסלנד בשווייץ.
אל אלה צריך להוסיף עוד שני כוכבים. הראשון, ללא ספק השחקן הטוב ביותר באיסלנד, הוא גילפי סיגורסון, הקשר המרכזי בעל בעיטות הפצצה של טוטנהאם, שהיה ההחתמה הראשונה של אנדרה וילאש-בואש בווייט-הארט-ליין.
הכוכב האחרון הוא המאמן, השבדי לארס לאגרבק, אחד שיודע משהו על אימון נבחרת. לאגרבק העלה את שבדיה לחמישה טורנירים רצופים ואחרי קדנציה קצרה בניגריה, הגיע לאיסלנד. יורו 2012 היה הטורניר הראשון בו לאגרבק, שבשבדיה כונה "הקוסם", לא השתתף מזה 15 שנים. עכשיו הוא רוצה לחזור. ובעוד שבוע בלוגרדלסוולור, בטמפרטורה שתצנח מתחת לאפס במהלך המשחק, הוא אולי יחולל את הקסם הכי גדול שלו.