מה אתם הייתם מדפיסים בתלת ממד?
עם התקדמות הטכנולוגיה וירידת המחירים, מדפסות תלת ממד עדיין יקרות, אבל בדרך להפוך למוצר שאפשר לשים בבית מבלי לפתוח מפעל. בילינו עם מדפסת בשם קיוב וגילינו מה זה אומר בדיוק להדפיס בתלת ממד, ולמה אקדח זה הדבר הכי פחות מעניין שאפשר לעשות איתה
מדפסות תלת ממד קיימות בשוק כבר זמן מה, אך הטכנולוגיה לא הייתה ברורה לחלוטין, והשימושים היו מוגבלים. בשנתיים האחרונות המחיר צנח משמעותית ואיתו גדלה קהילה שלמה המייצרת דגמים שכל אחד יכול להדפיס ולהשתמש בהם בעצמו. לקחנו מדפסת מדגם Cube המאפשרת להדפיס דגמים תלת ממדיים בגודל של עד 14 סנטימטר מרובע, ובחנו מה באמת אפשר לעשות עם מדפסת תלת ממד.
איך זה עובד
מדפסת תלת ממד, מאפשרת יצירה, כמעט יש מאין, של חפצים בגודל מסוים. הכל מתחיל בדגם של חפץ כלשהו, למשל צפרדע על עלה כותרת. את המודל יוצרים בתוכנת תלת ממד (או תוכנה לשרטוט) או מורידים מוכן מהאינטרנט (בלי ידע מוקדם בעיצוב), ושומרים בפורמט בשם STL. את הקובץ טוענים לתוך התוכנה הייעודית של המדפסת, ודרכה מכינים את המודל להדפסה. ההכנה מבחינת המשתמש היא בחירת קנה המידה ולחיצה על כפתור Build. כמעט כמו לשלוח מסמך להדפסה, אבל דורש פעולות לפני ואחרי ההדפסה.
במקרים שבהם המודל הוא מיכל פתוח, כמו קופסה ללא מכסה, ההדפסה תהיה פשוטה מאוד. אך במקרים כמו הצפרדע שהיא דמות עגולה, המדפסת בונה קורות תמיכה מתחת לגג הדגם, כדי שיתמוך בחלק העליון של ההדפסה. ללא התמיכות האלה, הפלסטיק היה נופל בזמן ההדפסה, והמודל שלכם היה קורס. במקרה של חלק הבולט כלפי חוץ, המדפסת תבנה לו תמיכה זמנית, ממש כמו בבניין, שלאחר ההדפסה ניתן לפרק אותה מבלי לפגוע בשלמות הדגם ולשייף, רק אל תנסו לעשות זאת עם מכשיר חשמלי כמו דרמל - המהירות תמיס את הפלסטיק. כששולחים את המודל להכנה להדפסה, התוכנה מייצרת רשימת פקודות עבור המדפסת המנחות אותה כיצד לפעול, ואיפה לבנות קורות באופן אוטומטי.
בניגוד למדפסת נייר, בתלת מימד יש הכנות שצריך לעשות: לפני כל הדפסה יש למרוח על משטח העבודה דבק מיוחד, שתופס את שכבת הפלסטיק הראשונה במקומה, ובכך מונע מהחומר לזוז. המדפסת משתמשת בפלסטיק מסוג ABS או PLA וממיסה חתיכה מזערית שלו בחום גבוה במיקום ספציפי, בדומה לאקדח דבק. כך היא עושה שוב ושוב, שכבה אחר שכבה כשהיא פועלת על פי התוכנית המדויקת ובונה את הדגם הממוחשב בעולם הפיזי. את משטח העבודה שתפוס על ידי מגנט במקומו, מסירים מהמדפסת, ומניחים בתוך כלי עם מים חמים כדי להמיס את הדבק. לאחר מכן עם שפכטל מגרדים בקלות את המודל הגמור ממשטח העבודה.
המדפסת מתחברת אל המחשב דרך Wi Fi, USB או שתוכלו פשוט להעביר את הקבצים דרך דיסק און קי רגיל. על המדפסת עצמה ישנו מסך מגע פשוט עם ממשק בסיסי, המאפשר לבחור את הקובץ ולהדפיס אותו, וגם לבצע תחזוקה ישירות על המכשיר. ממשק השליטה המובנה במדפסת ברור ונוח מאוד. המדפסת תגיד לכם שלב אחרי שלב מה יש לבצע ככה שקשה להתבלבל כאן. טיפול במדפסת שונה מאוד מאופן הטיפול במדפסת דיו ומורכב יותר. החלפת מחסנית זה עניין של 10 דקות עבודה שבהן צריך לבצע סדרת פעולות, שאמנם לא מסובכות, אך עדיין דורשות את נוכחותכם.
כברירת מחדל, התוכנה מייצרת בסיס בעובי של כמילימטר בצורת שתי וערב שעליו היא בונה את הדגם. בדגמים מסוימים כמו הצפרדע זה הולך מצוין מכיוון שלא רואים אותו. אך בהדפסה של כיסוי לסמארטפון למשל, הבסיס הזה נדבק לדגם ואי אפשר להוציא אותו, מה שגורם לו להראות איום ונורא. את הבסיס אפשר לבטל אך זהו שיקול של ניסיון, שכן ישנה סכנה שהדגם יזוז בזמן ההדפסה.
חשוב להבין שהדמיון בין מדפסת שכזו לבין זו שיש לכם בבית הוא רק במילה מדפסת. התהליך אמנם דומה במהותו אך ההכנה מראש עם הדבק, והטיפול בדגם המודפס והשיוף שלו דורשים התעסקות מסוימת, ובמיוחד אם הדפסתם אותו על התשתית שאותה צריך לחתוך במדויק סביב הדגם.
לא רק אקדחים
השימושים במדפסת שכזו, מגלים את עצמם בעיקר ברגע שהיא קיימת אצלכם. עבורי, שאני בונה דגמים ורכבות כבר זמן מה, מדובר בפתרון יצירתי במיוחד ליצירת חלקים עבור מבנים, רכבים, ואפילו מתקנים מיוחדים שיחזיקו מכשירים במקום. כך למשל אם נשבר לכם חלק מהטיסן שמחזיק את מנוע הסרוו, תוכלו לייצר אותו בעצמכם. אם תרצו לקבע את מצלמת הגו פרו לחצובה, אין צורך לרכוש מתקן שכזה, אפשר להדפיס אותו. ממש לא רק אקדחים מסוכנים.
עכשיו תחשבו על הפעם ההיא שנשבר לכם חלק מהצעצוע של הילד, הכפתור בשואב אבק או כל דבר אחר שבגללו זרקתם את כל המכשיר. באמצעות מדפסת תלת ממד תוכלו לייצר את החלק הספציפי הזה בתוך הבית ובעלות סבירה לחלוטין. כך למעשה אתם הופכים לא רק לצרכנים, אלא גם ליצרנים.
יש מגבלות
הדגם שבדקנו, ה-Cube של חברת 3D Systems מסוגל להדפיס בשכבה מינימלית של 0.2 מילימטר, דגמים בגודל של עד 14 סנטימטר מרובע, כשצבע המודל הוא לפי צבע הפלסטיק שבמחסנית. החברה מציעה צבעים כמו לבן, אדום, כחול ואפילו ירוק זוהר בחושך, כדי שתוכלו להדפיס לעצמכם את שנות ה-90 ולתלות על התקרה. אך זכרו שלא ניתן להחליף צבעים באמצע ההדפסה ואפשר בכל פעם להדפיס בצבע בודד. עם זאת ישנם דגמים יותר משוכללים של החברה ובכלל, המסוגלים לעבוד עם מספר צבעים במקביל.
רמת הפירוט שניתן להגיע אליה היא יחסית גבוהה, אך היא עומדת ביחס ישיר לגודל הדגם. למעשה ככל שהדגם גדול יותר, כך הפרטים הקטנים שלו ברורים ומדויקים יותר. 0.2 מילימטר, אולי נשמע קטן, אך אם הדגם הוא גם קטן, המודל הגמור נבנה עם הרבה זיפי פלסטיק בולטים ולא חלקים. את הפלסטיק ניתן לשייף ודיי בהצלחה, אך אתם מסתכנים באובדן הפרטים הקטנים, אם קיימים.
האינטרנט מלא בדגמים שניתן להוריד בחינם או בתשלום. ואם תורידו אותם מאתרים המיועדים להדפסה שכזו, הם גם יגיעו אופטימליים מבחינת גודל, מבנה ומיקום עבור מדפסת תלת ממד. אך אם תבקשו להדפיס דגם המיועד לעבודה תלת ממדית במחשב כמו לאנימציה וכן הלאה, תגלו שההדפסה שלו היא פחות יעילה, מבזבזת הרבה חומר וגם לא תמיד יוצאת כפי שציפיתם.
השורה התחתונה
ה-Cube של 3D Systems היא מדפסת ברמה טובה מאוד, שקל לשלוט בה, ואין צורך בידע מוקדם כדי לעשות בה שימוש. התוכנה שמגיעה איתה פשוטה למדי אך יש מקום עצום לשיפור הממשק העתיק שלה. לא מדובר במכשיר שכל אחד חייב שיהיה בבית, אך אם אתם יכולים לדמיין מה תעשו עם מכונה שמייצרת עבורכם דברים, אז ה-Cube היא בשבילכם. המדפסת עדיין לא לכל בית, אלא לחובבים הכבדים שמוכנים להשקיע. היא נמכרת ברשת באג במחיר של 7,000 שקל כשמקבלים איתה מיכל פלסטיק ירוק זוהר. כל מיכל עולה 250 שקל והוא מספיק בממוצע ל-14 דגמים בגודל בינוני. בארה"ב מחירה הוא 1,400 דולר, ועם מכס ומיסים (ועוד לפני משלוח) זה יוצא כ-6,800 שקל. אך הנסיון מראה שבתוך כמה חודשים עד שנים, המחירים ימשיכו לצנוח.
