משימה בלתי אפשרית. כמעט
מהי תוצאה טובה במשחק הראשון במפגש נוקאאוט, איך משתנה ההיערכות הטקטית של המאמנים בין המשחקים ולמה הצרפתים בצרות לקראת הגומלין מול אוקראינה מחר. "הכל מקצועי", אורי קופר
המאמנים לא מחליפים מידע על טקטיקה או שיטות אימון - בנושאים האלה מאמן למאמן זאב - אבל הם כן דנים בנושאים שמפריעים להם. ואחד הנושאים האלה הוא מפגשי הנוקאאוט, אלה שנותנים יתרון לשערי חוץ.
עם סיום פורום המאמנים של שנת 2008, חשף ארסן ונגר שחוק שערי החוץ, זה שבמקרה של שוויון בשערים נותן יתרון לקבוצה שכבשה יותר במגרש של היריבה, הוא זה שהכביד על שולחן הדיונים.
עוד ב-ynet ספורט:
- זו הסיבה מדוע אוהדי מכבי לא יגיעו לדרבי
- אלי גוטמן ואבי לוזון סוף סוף נפגשים
- מהפכה: הענפים האולימפיים יקבלו 150 מיליון
"המשקל הגבוה שיש לשער חוץ משפיע יותר מדי על הגישה הטקטית למשחקים", הסביר מנג'ר ארסנל. "אנשים נוהגים לומר שצמד משחקי נוקאאוט הם בעצם כמו שתי מחציות, אבל בפועל מדובר בשני המשחקים הכי שונים שיכולים להיות. הם דורשים טקטיקה שונה, מצב מנטלי שונה וגישה אחרת לגמרי. והכל בגלל חשיבות שערי החוץ".
החוק המדובר באמת מיושן, וככל שעוברות השנים קמים לו מתנגדים רבים יותר. אבל לפחות כרגע הוא עדיין כאן - בליגת האלופות, בליגה האירופית, בנבחרות הצעירות, וגם כמובן במשחקי הפלייאוף לעלייה למונדיאל שמתקיימים בימים אלה. וכל עוד הכללים לא משתנים, אין ברירה אלא ללמוד מהדברים שאמר ונגר, ולנסות להבין מה מיוחד במשחקים האלה ואיך צריך להתמודד איתם.
"ננסה להעביר את ההכרעה"
אפשר להתווכח בלי סוף על מה היא "תוצאה טובה" במשחק ראשון, ואפשר גם להסתכל על הנתונים. המון מחקרים נערכו בנושא הזה, והמקיף ביותר שייך לחברה האמריקאית "דבליו ספורט". במחקר נבדקה כמות עצומה של מפגשי נוקאאוט כפולים מכל העולם, שחולקו לשלוש קטגוריות: כששתי הקבוצות שוות פחות או יותר ברמתן, כשיש פייבוריטית המארחת את המשחק הראשון וכשהפייבוריטית מארחת את הגומלין. מסקנות המחקר מראות לנו מה הסיכויים של כל קבוצה כזו לעבור לשלב הבא לפי התוצאה שהשיגה במשחק הראשון.
יש קלישאה אחת שתשמעו מכל מאמן, בטח ישראלי, לפני שהוא יוצא למשחק חוץ ראשון מבין שניים - "ננסה להעביר את ההכרעה אלינו". מדובר במשפט די מעורפל, שאינו משקף תמיד
ניצחון ביתי של 0:1, 1:2 או בהפרש של יותר משער אחד משפר את סיכויי הקבוצה המארחת, ולכן נחשב לתוצאה איכותית. הקבוצה האורחת, לעומת זאת, תשיג את שלה עם כל תוצאת תיקו, כולל 0:0, בעוד שכמעט כל הפסד, גם 2:1 שנחשב לפעמים כלא רע, יציב אותה כאנדרדוג בגומלין.
מייקל הופר, האנליסט שפיקח על המחקר, קבע כי לתוצאותיו יש גם השפעה על הדרך בה קבוצה צריכה להתנהג תוך כדי משחק. ה-0:1 על שוודיה נותן לפורטוגל 66 אחוזי סיכוי לעלות. במקרה של יתרון כזה, לא כדאי להמשיך לתקוף בחמת זעם במהלך המשחק הראשון. נכון, 0:2 זה הרבה יותר טוב, אבל הפגיעה במקרה של ספיגה הרבה יותר גדולה. המסקנה: קבוצה ביתית אמורה להתקיף כדי ליצור הכרעה, אבל יכולה להסתפק בניצחון דחוק.
"השער הכריח אותי להשתולל"
הקבוצה שנמצאת בפיגור היא זו שבדרך כלל עושה שינויים טקטיים בין המשחקים, מנסה ללמוד מה לא עבד ואיך אפשר לשפר זאת. ונגר, באותו נאום על חוק שערי החוץ, הסביר שהעבודה הפסיכולוגית היא החשובה ביותר במקרים כאלה.
רפא בניטס, שהתייחס גם הוא לנושא, טען שהשחקנים תמיד צריכים להיערך למשחק שונה, כי בגומלין מובקעים יותר שערים. אבל האם מעבר לנקודות הקבועות האלה יש משהו מהותי לשנות אחרי שהשגת תוצאה רעה במיוחד במשחק הראשון?
על השאלה הזו מנסה לענות דידייה דשאן, מאמן נבחרת צרפת, שמחר תנסה לחזור מפיגור 2:0 מול אוקראינה. וצרפת בצרות גדולות, כי הפסד כזה הוא הרבה יותר נורא ממה שנהוג לחשוב. מחקר "דבליו ספורט" מראה שלקבוצה שהפסידה בחוץ 2:0 יש רק 11 אחוזי סיכוי למהפך בגומלין. במקרה שהקבוצה המפסידה נחשבת חזקה יותר - וזה המקרה פה - המספר גדל ל־27 אחוזים, עדיין מספר נמוך.
קשה לחזור מפיגור כזה. מאז הקמת ליגת האלופות לפני יותר מעשרים שנה, היו 14 קבוצות שנקלעו לאותו מצב, ורק אחת מהן, ברצלונה מול מילאן בעונה שעברה, הצליחה להתגבר על הבעיה.
במוקדמות המונדיאל או היורו זה לא קרה אפילו פעם אחת בתקופה הזו, כך שאם צרפת תתעלה על עצמה יהיה מדובר בלא פחות מתקדים. והסיבה ברורה. הרי היריבה תשחק לאט והגנתי. כדי לכבוש שני שערים, הקבוצה בפיגור יכולה להסתכן ולשלוח יותר שחקנים קדימה, אבל אז היא עלולה לספוג שער שיחייב אותה להחזיר רביעייה. דילמה.
לפי מאמן אנגליה לשעבר, סטיב מקלארן, הדילמה לא באמת קיימת. לפני שבע שנים מידלסברו של מקלארן הפסידה 2:0 בבאזל ברבע גמר גביע אופ"א, ובגומלין בבית ספגה שער מוקדם. מקלארן עבר לשחק במערך סופר התקפי ביחד עם יעקובו, וידוקה ומקארונה. מידלסברו ניצחה 1:4 ועלתה לחצי הגמר.
"השער שספגנו הציל אותנו", אמר מקלארן ברגע של כנות, "הוא הכריח אותי להשתולל. בפיגור כזה, שהוא הרבה יותר משמעותי מאיך שזה נראה, אולי זו הדרך הטובה ביותר וכך צריך לשחק מההתחלה".
מקלארן צדק. מבין הקבוצות שמבצעות קאמבק, כמעט אי אפשר למצוא כאלה שניצחו 0:2 או 0:3. העובדה שגם בהארכה אתה עלול לספוג שער חוץ אכזרי מקשה עוד יותר על ניצחון כזה. לכן, כמעט כל הקבוצות שכן הצליחו להפוך את התוצאה, עשו זאת למרות שספגו שער. הן פשוט השתוללו וניצחו 1:4, 2:5 או תוצאה משוגעת אחרת. פתיח טרים, שניצב בפני מצב דומה בעבר, אמר על זה פעם: "אתה חייב לשכוח מטקטיקה ומתמטיקה ולשחק בסגנון המערב הפרוע".
זה מה שמומלץ לצרפת לעשות. להתפרע. אולי אפילו לעבור לשיטת שלושה בלמים ולהוסיף לריברי, רמי, נאסרי וז'ירו שחקן התקפה נוסף - בנזמה או ולבואנה, נניח. מדובר בהימור, אבל בהימור מחושב. זה אולי נשמע בנאלי, או אפילו חובבני, אבל כך מלמדת ההיסטוריה. הצרפתים נכנסו לבור כל כך עמוק, שהמערב הפרוע הפך להיות הדרך הטובה ביותר עבורם, במטרה לפנות מערבה גם בקיץ, לכיוון המונדיאל בברזיל.
רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר .
לפנייה לכתב/ת 
