צרפת אסון מהלך, לא להתלהב ממנה / טור
בנבחרת של דידייה דשאן יש יותר מדי בעיות, הכישרון נמצא, אבל כל מה שמסביב הוא קטסטרופה מוחלטת. יאיר קטן לא נסחף אחרי ה-0:3 של הצרפתים על אוקראינה ולא חושב שהם יגיעו רחוק במונדיאל
אני לא נסחף בגלי ההתלהבות מהמהפך של נבחרת צרפת מול אוקראינה. זה אפילו לא בגלל ששוב הם נהנו מטעות שיפוט. זה בגלל שצרפת היא כבר שנים אסון מהלך. לא חבית של חומר נפץ שמחכה להתפוצץ, אלא כזו שמתפוצצת באופן בלתי מבוקר פעם בכמה שנים ולא לומדת שום דבר.
עוד במוקדמות המונדיאל:
- נבחרת מכסיקו ניצחה בניו זילנד ועלתה
- פורטוגל מצדיעה לרונאלדו
- זלאטן חושב שלא שווה לראות מונדיאל בלעדיו
יש בה יותר מדי בעיות מכדי לצפות שהיא פתאום תצליח במונדיאל. עם הגרלה טובה, צרפת תעפיל לשמינית הגמר ולא בטוח שמעבר לכך. עם הגרלה מעט מסובכת, היא שוב תיפול בשלב הבתים. הכישרון נמצא, אבל כל מה שמסביב הוא קטסטרופה מוחלטת.
לא מדובר בנקודה מקצועית, אבל אחת מהבעיות המרכזיות היא שלצרפתים פשוט נמאס מהנבחרת שלהם. הם רואים שחקנים כשרוניים שלא
מוציאים מעצמם כלום במשימות הבינלאומיות (מזכיר לכם משהו?), ומעבר לכך, לא יכולים לסבול את הפרשיות של השנים האחרונות והלכלוכים הפנימיים.
אז השחקנים מרגישים זאת היטב על בשרם בכל משחק לא מוצלח. הלילה הם שמעו תשואות – אבל ניצחון אחד לא יכול להספיק כדי להחזיר את האמון במלואו. משחק הכנה גרוע אחד לפני ברזיל יחזיר את הלחץ.
התקשורת הולכת יד ביד עם הקהל, והשחקנים פשוט נצלבים שם, לצד המאמן דידייה דשאן. הציפיות עצומות – לא בהכרח בצדק - ואין מקום לכישלון אצלם.
על המגרש, לצרפת יש בעיות אחרות. ליורו 2012 היא הגיעה עם שני חלוצים בסגל, אוליבייה ז'ירו וקארים בנזמה, שלא פגעו בשום דבר. הם השניים שעדיין מפארים את הסגל, כי דשאן לא ממש בונה על אופציות אחרות, אבל התרומה שלהם שונה לחלוטין מאשר במועדונים – הם הולכים לאיבוד, נלחצים ולא תורמים כלום.
קארים בנזמה עבר עד לאחרונה בצורת ארוכה בנבחרת, וגם השער הלילה לא היה חוקי. בין כל השחקנים שסופגים אש מהקהל, הוא אחד מהשנויים ביותר במחלוקת ולא מסתדר עם זה. בלי חלוץ משמעותי, המשחק לא נהנה מאותו השטף וליריבות קל יותר להתמודד עם צרפת.
שאלת המעבר מהקבוצה לנבחרת נכונה גם עבור פרנק ריברי. יותר מדי משקל מהמשחק הקבוצתי נופל עליו, ואוקראינה ראתה את זה מצוין במשחק הראשון וניטרלה את צרפת בכך שניטרלה אותו. לא כמו בבאיירן מינכן, שם הכל מאוזן יותר, בצרפת הוא נושא ביותר אחריות והנבחרת שלו סובלת מכך בסופו של דבר.
אבל יותר מהכל, אלה מערכות היחסים בין השחקנים עצמם. גם שיפור רגעי פה ושם לא מחפה על חדר ההלבשה בעייתי של הדור האחרון. יש
שם מחנות של שנים, סכסוכים, שנאה. להתאחד למען המטרה זה משהו שהם אומרים ולא עושים.
אולי חוסר החשק הזה לשתף פעולה, יחד עם הלחץ שסובב את הנבחרת, הוא זה שמונע מהסגל האיכותי של צרפת להגיע להישגים. צרפת תהיה בברזיל. אבל גם ה-0:3 לא מונע ממני לשאול את עצמי, "ואיך היא תהרוס לעצמה הפעם?".
לפנייה לכתב/ת 
