אל תחזירו את הז'אנר המזרחי לגטו
עם התפוצצות פרשת אייל גולן, המוזיקה המזרחית סופגת מהלומה שקשה יהיה להתאושש ממנה. כן, כבר שמענו על העלמות מס, הימורים וסחיטות - אבל הפעם הז'אנר צריך לעשות חשבון נפש אמיתי. אבי שושן מבקש: אל תמהרו לקטלג ולהעלים אותו - ישנם עדיין לא מעט זמרים ושירים טובים
אוי לבושה. מי האמין, מי פילל ומי חלם. מה אפשר בכלל לומר, לתרץ, לנסות להגן, להסביר? זה לא עוד זמר, זה הסמל, האייקון, ה"זמר הלאומי", כפי שהכתיר אותו רני רהב. אם הוא הסתבך בפרשה כזו קשה ומכוערת, מה יחשבו על תעשיית המוזיקה המזרחית? מה יגידו על מי שעוסקים בה ושאין להם יד וקשר בדבר? אייל גולן. שוב, נגיד את השם - אייל גולן. לא זמר ליגה ג', לא עוד זמר, אלא אייל פאקינג גולן. עצוב.
- אייל גולן: "אני אוהב את האתגר"
- כמה יפסיד אייל גולן מהפרשה?
- עמיר בניון: "איך בנות 15 הולכות עם בני 40?
- עמיר בניון: "איך בנות 15 הולכות עם בני 40?
הפרשה הזו, שמגיעה אחרי הסתבכויות המס של חצי מהתעשייה ושנתיים אחרי פרשת מרגול היא אסון לתדמית ולמוניטין של המוזיקה המזרחית. כמה עוד אפשר לומר שזה מקרה, שאסור להשליך מזה על התעשייה כולה? שזה לא מייצג את הנפשות הפועלות בה? וגם אם כן, מי יאמין לזה בכלל?
לא האמנתי שיבוא יום כזה. הביקורת על הז'אנר תמיד היתה על שירים לא מספיק טובים, מרדף אחר הכסף, פרסום ותהילה, קרבות חתולים בין הזמרים - גם פלילים היו לנו, אבל פרשה כזו ועוד ממי שניצח בגאון על המקהלה המזרחית כולה והיווה מודל עבור תעשייה שלמה? זה יום הכיפורים שלה, והיא צריכה לעשות חשבון נפש גדול לגבי אמות המוסר והערכים שהיא מייצגת. מה שבטוח, תרבות אין כאן.
זה כבר לא משנה אם גולן אשם או לא. הנזק הוא עצום ויהיה קשה מאוד לשקם אותו. יותר מטריד מהנזק לקריירה של גולן הוא הנזק לתעשיית המוזיקה המזרחית. כיצד תהיה למישהו לגיטימציה לדבר על קיפוח? מי עוד יעז לטעון שעושים לו עוול בכך שלא משמיעים אותו? ומי בכלל ירצה לשמוע אותם? פרשיית אייל גולן לא תסב נזק רק לקריירה של גולן אלא מרסקת את התדמית של הז'אנר המזרחי, מכפישה ציבור שלם שאין לו יד בדבר ושוללת כל אפשרות להתגונן.
מצד שני, זה קצת היה צפוי. אף אחד לא באמת מופתע שאם התפוצץ סיפור כזה, הוא קרה דווקא לגורם בתעשיית המוזיקה המזרחית. את האצבע המאשימה הם יוכלו להפנות רק כלפי עצמם. הם אשמים על שהסתחררו מההצלחה ושכחו מי הם ומאין באו. הם התנהגו כמו נובורישים שכל מה שמעניין אותם זה הממון וכמה הופעות יש ביומן של הקולגה שלהם.
הם כמעט ולא עשו אומנות או ניסו לייצר מוזיקה טובה, אלא חיפשו להיט רחבות שיביא להם את החתן והכלה (ולצערנו, ככל שהשיר היה מגוחך ונורא כך הוא הצליח יותר). הם חיפשו גימיקים, הצטלמו ליד מרצדסים, חנקו את עצמם ביהלומים ושרו כל הדרך אל אוניית הנופש הקרובה ומשם עשו שמח כל הדרך לקזינו. הם הסתחררו מההצלחה, חשבו שאין עוד מלבדם - ובסוף הם נופלים אחד אחד. מי במס, מי בסחיטה ומי בחגיגות מין תחת הכותרת של "ערבי קריוקי".
ומה יגידו עכשיו יהורם גאון, חווה אלברשטיין ונורית גלרון שיצאו נגד המוזיקה הזו והתרבות שאפיינה אותה? אז קראו להם גזענים, עכשיו הם אולי פשוט צודקים. אולי זו באמת לא תרבות. אולי בז'אנר המזרחי אי אפשר להפריד בין החלק המוזיקלי להתנהגות האישית? אולי יש פה ישראל של מעלה וישראל של מטה. אולי בכלל יש פה סולם ערכים שונה. עזבו, מי בכלל יכול לנסות לסנגר?
אבל הכי קל לשפוט, להגיד שהעולם הזה מגעיל, שלא מתחשק לכם לשמוע כרגע אף זמר מזרחי. אבל אל תכלילו, אל תגלו שמחה לאיד, אל תחגגו על הדם ותגידו "אמרנו לכם". בכל זאת, יש לא מעט מוזיקה טובה בז'אנר הזה, זמרים שלא קשורים לעניינים מסוג זה - ורק בגלל שהם מסלסלים זה לא צריך להפוך אותם לחשודים ולמוקצים. אל תחזירו את הז'אנר המזרחי לגטו. אל תיקחו את השנים בהן הז'אנר פרח ותעלימו אותו כלא היה. שמרו על איזון: לא "שולטים", אך גם לא "רדופים".
ומחשבה אחת קטנה:
על זוהר ארגוב אמרו שהוא "מלך" וכולם מכירים את סיפורו וכיצד הוא הסתיים. על אייל גולן אמרו שהוא "המלך החדש" - וכעת ראו היכן הוא נמצא. אם אפשר ללמוד מכך דבר אחד הוא שאין באמת "מלכים". כולנו בשר ודם - וגם אם זמר מצליח ופופולרי, מלך הוא לא, ואף פעם לא יהיה.
