"משחקי חברה"?! שם של חקירה לא רצינית

"משחקי חברה" – זה השם התמוה שהדביקה המשטרה לתיק החקירה של אייל גולן ומקורביו. אם לא היינו יודעים שמדובר בחקירה פלילית חמורה, עוד היינו טועים וחושבים כי מדובר בעניין זניח כלשהו, ואולי בכלל בהשתובבות קלילה במהלך משחק תופסת או מחבואים.

אנחנו חיים בעולם של דימויים. בעולם שבו העובדות לא ממש מעניינות, והפרטים הרבים הם בעיקר עניין מעיק ומשעמם. אירוע רודף אירוע, סדר היום הציבורי המטורף משתנה מדקה לדקה. אבל דווקא בעולם שכזה, עולם של דימויים שבו הדברים מתרחשים בקצב מסחרר, לשמות יש כח אדיר. שמות הניתנים לפרשיות, לאירועים, למבצעים צבאיים מעצבים את התודעה הציבורית באופן לא מודע, ונחרטים בזיכרון הקולקטיבי של כולנו לשנים רבות.

אייל גולן ביציאה מביתו, היום(צילום: עידו ארז)

דני ביטון. חשדות חמורים(צילום: מוטי קמחי)

ראו, למשל, את השמות שנותן צה"ל למבצעים צבאיים: "עופרת יצוקה", "דין וחשבון", "חומת מגן", "דרך נחושה", "מכת ברק" ועוד. עוד לפני שמבצע צבאי שכזה מתחיל כבר ברור רק משמו של המבצע, שמדובר במבצע חזק ומוצלח. מבצע שבו צבאנו האדיר והחכם מנחית מהלומה קשה על האויב. אז מה זה משנה אם לחיילים אין ממש ציוד תקין, אם ההוראות לא ממש ברורות, אם המודיעין למבצע היה עלוב, ואם האויב גם לא ממש נרתע – השם כבר עשה בתודעה הציבורית חלק ניכר מהעבודה.

גם במשטרה, כמו בצה"ל, מבינים היטב את כוחם של השמות הניתנים לפרשיות הנחקרות על ידם. במשטרה, כידוע, לא בדיוק סולדים מתקשורת חיובית לארגון. עוד בטרם נחקר ראשון העדים כבר דואגים גורמים עלומים במשטרה להדליף לתקשורת חומרים המעידים כי מדובר בפרשה הגדולה ביותר, החמורה ביותר, הפרשה שתזעזע את כל המדינה... הכותרות מתנפחות בהתאם וכך גם ממדי הפרשות. גם כאן לשמות יש תפקיד חשוב מעין כמוהו, והמשטרה לרוב לא מפספסת שום הזדמנות.

תמוה לכן, מדוע דווקא במקרה זה ניתן שם כל כך אומלל. "משחקי חברה" - אני יכול לחשוב על כמה משחקי חברה בהם משחקים ילדיי עם חבריהם. לשמחתי הרבה, אף אחד מהם לא דומה ל"משחקי החברה" בפרשה זו.

אך יתרה מכך, כאשר גורם רשמי ממלכתי כמו צבא או משטרה נותנים שם רשמי למבצע או חקירה,

זה לא סתם "הדבקת כינוי". יש בכך גם הצהרה ערכית המעצבת ומחנכת את הציבור הרחב. כאשר המשטרה עצמה, הגורם החוקר בכבודו ובעצמו, מכנה חקירה של עבירות מין בהן מעורבות קטינות "משחקי חברה", יש בכך מסר מסוכן. כאילו לא רק שהמשטרה לא מאמינה בחקירה שלה עצמה, אלא אף חושבת שהנורמות צריכות להקל ראש במקרים שכאלו.

אינני יודע כיצד תסתיים החקירה. אני מאחל לאייל גולן שימצא זכאי, וכי יחזור במהרה לשיר את שיריו הנפלאים. אולי לכן, מוטב לכולנו שהמשטרה תעסוק בחקירה ולא בהמצאת שמות "יצירתיים". את המלאכה הזו אולי כדאי שתשאיר דווקא למשוררים.

הכותב הוא אסטרטג ויועץ תקשורת