מוכות, נאנסות ומושפלות. נשים בקבוצת סיכון
יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים לא הביא עמו בשורות טובות: אחת מכל שלוש נשים בעולם חוותה אלימות במהלך חייה; נשים בגילים 55-14 נמצאות בסיכון גדול יותר מאונס או מאלימות במשפחה מאשר מסרטן ו-45% סיפרו כי ההתנסות המינית הראשונה שלהן הייתה בכפייה. תמונת מצב עולמית
"זכותה של אישה לחיות את חייה ללא אלימות ובשוויון היא זכות אדם. אסור שזכות תהיה כפופה לתרבות או לנורמות ששולטות בחברה שאינן צודקות": אתמול (יום ב') חל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים ודברים אלה נשמעו מפי ד"ר מריאנג'לה סימאו מקרן הסיוע של האו"ם.
"הרגשתי מאות ידיים עליי". עדות נאנסת בתחריר
עוד חדשות בעולם :
שכונת הקוטג'ים הסודית של גואנטנמו: כך הפכו טרוריסטים למרגלים בשירות ה-CIA
'רק המוות יפריד בינינו'. רומיאו ויוליה של ערב
הייתכן שהאיסלאם אינו חוקי יותר באנגולה?
חנוכ-דיה: יהודי ארה"ב קרועים בין החגים
לפי נתוני האו"ם, אחת מכל שלוש נשים בעולם חוותה אלימות במהלך חייה. הצורה השכיחה ביותר של אלימות שחוות נשים היא אלימות פיזית שנכפית עליהן על ידי פרטנר מוכר. נשים בגילים 55-14 נמצאות בסיכון גדול יותר מאונס או מאלימות במשפחה מאשר מסרטן, מתאונות דרכים, ממלחמה או ממלריה. ארגון הבריאות העולמי דיווח כי 45 אחוזים מהנשים ברחבי העולם מספרות כי ההתנסות המינית הראשונה שלהן הייתה בכפייה.
כמה מקרי אלימות נגד נשים בשנה החולפת שהפכו לכותרות ראשיות בעולם מגלמים סיפורים קשים על אונס קבוצתי, רצח, שחיתות, השתקה, נורמות לא מוסריות וסדיזם. עצם חשיפתם שינה במקצת את המודעות במדינה שבה אירעו ויצר לחץ בינלאומי. לעתים, הדיווחים העולמיים אף גרמו לשינויי חקיקה או לצדק עבור הקורבנות. הנה כמה מהם.
מצרים
לפני כשבועיים פורסם מחקר של מומחים לענייני מגדר מקרן תומסון רויטרס לפיו מצרים היא המדינה שבה היחס לנשים הוא הגרוע ביותר.הסיבות שבגינן זכתה ארץ הנילוס לכבוד המפוקפק היו תקיפות מיניות, שיעור גבוה של מילת נשים ועלייה באלימות ובאידיאולוגיה איסלאמיסטית בעקבות מהפכות "האביב הערבי".
לפי דו"ח של האו"ם שפורסם באפריל השנה, 99.3 אחוזים מהנשים והילדות במצרים עברו במהלך חייהן הטרדה מינית כלשהי. לפי ארגון Human Rights Watch, יותר מ-90 אחוזים מהנשים נאנסו או הותקפו מינית בכיכר תחריר ביוני, בימי ההפגנות נגד הנשיא דאז מוחמד מורסי.
בתחילת יולי אסף ארגון זכויות האדם Human Rights Watch עדויות על 100 מקרים של תקיפות מיניות, חלקן מקרי אונס, שאירעו במהלך ההפגנות בכיכר תחריר בקהיר בשבוע אחד של הפגנות. עדויות הנשים צולמו והופצו על ידי האו"ם לעולם.
צפו בעדויות מכיכר תחריר:
"התחלתי לצלם את כיכר תחריר במהלך ההפגנה ולא ידעתי מה מצפה לי. פתאום קבוצת גברים יצרה סביבי מעגל צמוד. הם התחילו לגעת בכל אינץ' בגוף שלי. הייתי במצב כל כך טראומטי עד שלא יכולתי לבכות, לסרב או לדבר. רק צרחתי", סיפרה הנייה מוהיב, תושבת קהיר. יסמין אל-ברמאווי העידה: "מכונית עצרה לידי. הם ניצלו את העובדה שאני על הרצפה, הרימו את הרגליים שלי למעלה, ואנסו אותי זה אחרי זה. זאת הייתה נקודת השפל שלי".
מאז דעכו ההפגנות בכיכר תחריר, אך האלימות נגד נשים ברחבי המדינה לא חדלה. במחקר קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (יוניצ"ף) נטען כי ישנם כפרים שלמים בפרברי קהיר ובמקומות נוספים שבהם חלק הארי של הפעילות הכלכלית מתבסס על סחר בנשים ונישואים כפויים. לפי יוניצ"ף, מילת נשים היא מגפה של ממש במצרים, שם 91 אחוזים מהנשים והילדות (כ-27.2 מיליון בסך הכול) עוברות מילה. אמש פרסמה מועצת הנשים המצרית הודעה לרגל היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים כי תשתף פעולה עם משרד הפנים במלחמה באלימות שחוות נשים במדינה. המועצה גם תפעל לייצוג נשים בגופי החקיקה.
הודו
מקרי אונס רבים אינם מדווחים במדינה האסייתית באופן תדיר לרשויות, לעתים מתוך רצון של המשפחה להימנע מהסטיגמה שמצמידים לקורבנות ולמשפחותיהן, ולעתים בשל התסכול מההליך המשפטי הממושך ובשל הטרדה מצד המשטרה. אך מקרה אחד בדצמבר הצית מחאה גדולה וגרם לעיסוק רב וראוי לתופעה שהחלה להיות מכונה "מגיפה".
היה זה אונס קבוצתי של סטודנטית בת 23 באוטובוס בניו דלהי והכאתה בברוטליות, שכתוצאה מכך מתה ימים ספורים לאחר מכן. המקרה המזעזע עורר כעס ציבורי גדול ברחבי הודו החל מדצמבר 2012, המונים יצאו להפגין ותבעו מהרשויות לפעול ולהפסיק להתעלם מהאלימות נגד נשים ומהטרדתן.
המחאה הנזעמת בדלהי ובערים אחרות בהודו הייתה ליוצאת דופן במדינה שבה לרוב לא מטפלים באלימות כלפי נשים. העיתון "טיימס אוף אינדיה" הקדיש לאונס ארבעה עמודים באותו היום שבו דווח על האונס, ודרש להפוך את התקרית למקרה לדוגמה מבחינת הטיפול באנסים. בערוצי הטלוויזיה דנו גם כן ביחס לנשים במדינה ורבים, בהם גם מחוקקים מהאופוזיציה, הפגינו בדרישה לקבוע עונש מוות לאנסים.
ימים לאחר האונס שזעזע את המדינה, פרסמה ממשלת הודו נתונים לפיהם אישה נאנסת במדינה כל 20 דקות. אולם, למרות העלייה בתקיפות מיניות, מספר ההרשעות בבתי המשפט נמצא בירידה. בית המשפט בהודו גזר כמעט שנה לאחר המקרה עונש מוות על ארבעת הגברים שהורשעו באונס הצעירה. חשוד נוסף בפרשה תלה את עצמו בכלא וקטין, שהורשע גם הוא במקרה, נידון לשלוש שנים.
מאז אותו מקרה, דווח בהרחבה על תקיפות מיניות בהודו. באוגוסט השנה, נאנסה צלמת עיתונות על ידי קבוצה של גברים, בזמן שנלקחה למפעל נטוש בעיר מומבאי על מנת לצלם תמונות לכתבה. עיתונאי נוסף שהיה איתה נאזק והוכה על ידי האנסים. גם אונס זה הוציא רבים לרחובות במחאה על חוסר הביטחון לנשים במדינה.
הכעס הציבורי על התקיפות המיניות והסיקור הנרחב עליהן בעולם אילצו את הממשלה ההודית לשנות כמה מחוקי האונס וליצור מסלול למשפט קצר לאנסים. החוקים החדשים קובעים כי מעקב אחר נשים, מציצנות והטרדה מינית הם פשעים. החוקים גם מאפשרים עונש מוות לאנסים שכבר הורשעו בעבר או לאנסים שהביאו למות הקורבן.
המחאה ההודית גרמה גם להוקעת אישי ציבור שאמירותיהם תורמות לתרבות האונס. כך קרה לראש אגף החקירות בהודו שאמר במהלך ועידה החודש כי "אם אי אפשר למנוע אונס, עדיף ליהנות ממנו". דבריו אמנם כוונו כמשל לאכיפה על הימורים לא חוקיים, אך מהר מאוד קמה זעקה להדיחו מתפקידו, שבמסגרתו הוא אחראי לכמה חקירות של מקרי אונס.
קניה
בסוף אוקטובר סערה קניה בעקבות עונש תמוה שניתן לשישה בני אדם שאנסו בת 16 וזרקו אותה לאחר מכן לבור בעומק של שישה מטרים. החשודים באונס, שגרמו לנכות הנערה, נידונו לעבודות גינון וכיסוח דשא. השתלשלות האירועים התפרסמה ונפוצה ברשתות החברתיות תחת התגיות "StandwithLiz" ו-"JusticeforLiz". המחאה קראה למעצר החשודים במעשה עצמו וכן לחקירת השוטרים שאחראים ל"עונשם".
יותר ממיליון בני אדם חתמו על העצומה שקראה לצדק עבור הנאנסת ליז. לפי ה"גרדיאן" הבריטי, השוטר שהיה אחראי על החקירה הושעה מתפקידו, אך החשודים במעשה לא הוחזרו למעצר. עם זאת, ימים ספורים לאחר הדיווח על המקרה טען מפכ"ל המשטרה כי ישנם חורים בסיפור הנערה והטיל ספק באמינות דבריה מהסיבה שלא דיווחה על התקיפה מיד עם התרחשותה אלא רק חודשיים לאחר מכן.
אוקראינה
השחיתות הפושה במדינה, שפוטרת שוטרים ופוליטיקאים מעונש, הפכה לדבר שבשגרה בעיני האוקראינים. אולם אונס אלים של אם חד-הורית על ידי קצינים שלוחי רסן, שפורסם בחודש יולי, הוציא אזרחים רבים לרחובות ופתח תיבת פנדורה על רדיפת אזרחים, שוטרים ש"חוקרים" את פשעיהם שלהם והתעללויות מיניות עד אובדן שפיות.
אירינה קרשקובה בת ה-29, אם חד-הורית מהעיירה ורדיאבקה, יצאה לרקוד עם חברה בפאב מקומי. מאוחר יותר, כששבה הביתה, שני שוטרים התנפלו עליה, אילצו אותה להיכנס למכונית והסיעו אותה ליער. שם, בעזרת חבר, הם היכו אותה כל כך קשות עד ששברו את גולגולתה. אחר כך הם אנסו אותה בתורות.
פרשת קרשקובה הזכירה פרשה אחרת במיקולייב, בירת האזור שבו נמצאת גם העיירה ורדיאבקה. בשנה שעברה נאנסה שם אישה, הועלתה באש ומתה מפצעיה אחרי שבועיים בבית החולים. שלושה חשודים נעצרו, אולם אחד מהם - עם קשרים לצמרת הגבוהה של הממשל באזור - שוחרר במהרה יחד עם חברו. הם נכלאו שוב רק אחרי שהפגנות מחאה פרצו ברחבי המדינה. חשוד אחד נידון למאסר עולם ושני האחרים נשלחו ל-15-14 שנה בכלא.
תימן
אחת התופעות הנפוצות והחמורות במדינה שבה הכלכלה רעועה והטרור האיסלאמי בה מתפשט היא נישואי ילדות לגברים מבוגרים. בחודש יולי התפרסם שמה של נאדה אל-אהדל מתימן אחרי שתיארה בסרטון מדוע ברחה מביתה ומחתה על המנהג של חיתון ילדות ונערות בכפייה, לרוב עם גברים מבוגרים.
"האם זה יעשה אתכם מאושרים לחתן אותי?", שאלה הילדה כשהיא מישירה את מבטה אל המצלמה ומדברת במשך כשתי דקות וחצי. "המוות יהיה אפשרות טובה יותר עבורי", היא השיבה ואמרה שהיא לא מעוניינת להיות עוד אחת מהילדות-כלות של תימן.
אך המקרה של אל-אהדל נגמר באופן חיובי בשל העברתה מבית דודה למקלט לנשים. חודשיים לאחר מכן, פורסם כי מתה ילדה בת 8 שאולצה להתחתן עם גבר בן 40. לפני מותה סבלה הילדה מדימום פנימי, ככל הנראה כתוצאה מיחסי מין שאולצה לקיים בליל כלולותיה.
בעקבות מותה של הילדה אמרה השרה לזכויות האדם בתימן, הוריא משהור, כי תפעל להעלאת גיל הנישואים במדינה כדי למנוע את הישנותם של מקרים דומים. "אנחנו דורשים להעלות את גיל הנישואים המותר בחוק ל-18, בהתאם לעובדה שתימן חתומה על האמנות הבינלאומיות לזכויות ילדים", הודיעה השרה יום לאחר שהממשלה מינתה ועדה מיוחדת לחקירת הדיווחים על מותה של הילדה. לפני הקמת הוועדה הביעה השרה משהור חשש כי "עשוי להיות ניסיון להשתיק את המקרה, במיוחד באזור חג'ה, שם היו מקרים דומים בעבר".
לפי נתונים של ארגון זכויות האדם Human Rights Watch, כ-14 אחוזים מהילדות בתימן מתחתנות בכפייה מתחת לגיל 15 וכ-52 אחוזים מהן נישאות מתחת לגיל 18.
לפנייה לכתב/ת 
