"הם מזנים את התרבות - ועכשיו חומדים את הכסף הקטן": קרב היוצרים על התמלוגים
בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הצנועה של ישראל, התמלוגים על שידורים חוזרים מהווים השלמת הכנסה הכרחית עבור במאים ותסריטאים, גם המצליחים שבהם. כעת הגוף שאמון על גבייתם נמצא בעיצומו של קרב הישרדות משפטי, כשהפסד יותיר את היוצרים לבד במערכה מול גופי השידור. בערוץ 2 וברשות השידור מסתמן כי יתנגדו להמשך פעילותו. ארי פולמן, יוסף סידר, רשף לוי ואחרים מסבירים למה מדובר ב"מעשה חזירי"
עסקי הקולנוע והטלוויזיה בישראל אולי מביאים הרבה כבוד ליוצרים וגם למדינה. אבל כסף אין שם יותר מדי, לבטח לא מספיק כדי לאפשר לבמאים ולתסריטאים שלנו - אפילו המצליחים שבהם - רווחה כלכלית לאורך זמן. מה שהם יודעים לעשות זה סרטים וסדרות טלוויזיה. את החורים התקציביים בחייהם הם נדרשים למלא כמורים בבתי ספר, בהרצאות ובחלטורות אחרות. אז מה בדיוק הקשר שלהם לרשות ההגבלים העסקיים, הסדרים כובלים ודיונים משפטים בנושאים כלכליים?
בימים אלה מתחולל מאבק הגורר את הבמאים והתסריטאים לאזור הדמדומים הזה שבין אמנות לבין חוק ההגבלים העסקיים, ואליו משתרבבים גם אינטרסים שונים. במרכז המאבק, אותו מכנים היוצרים כקריטי, עומדת חברת תלי - גוף המאגד בתוכו את רוב רובם של במאי ותסריטאי ישראל, ואמון על גביית תמלוגים מהערוצים השונים בעבור שידור סרטים וסדרות. אותם תמלוגים שאמורים להניב ליוצרים הכנסה בתמורה לכל שימוש חוזר ביצירתם. אז מה הבעיה? חברי תלי הם אמנם תסריטאים ובמאים, אולם בראי החוק היבש הם בעצם נותני שירותים. וככאלה, התאגדותם היא בגדר מונופול.
איך מתפרנסים היוצרים? אבי נשר, אלי תבור ואחרים מספרים
מונופול הוא כמובן אסור במדינת ישראל על פי חוק, ולכן עליהם להסדיר את מעמדם בבית הדין להגבלים עסקיים - ממש כפי שאקו"ם נדרשה לעשות ב-2011. לקראת הדיון בתיק, צוות של הרשות להגבלים עסקיים עובד על המלצותיו לבית הדין, ובשלב זה אלו לא גובשו. מי שכן גיבשו את עמדתם וידרשו להציגה בפני בית המשפט מחר (א') הם גופי השידור - הלקוחות, לצורך העניין. ובשלב זה מסתמן כי זכייניות ערוץ 2 קשת ורשת וכן רשות השידור מתנגדים לבקשת תלי. למה? על פי היוצרים, הסיבה פשוטה: הם מעוניינים לגרום לפירוקה של תלי ובכך להתחמק מתשלום תמלוגים לבמאים ולתסריטאים.
"בשביל במאי ותסריטאי שמעביר את כל הזכויות למפיק, האפשרות היחידה היא לקבל פירור בכל פעם שמישהו משתמש ביצירה שלו ומרוויח ממנה (מפרסומות ועוד)", קובע יו"ר תלי, הדוקומנטריסט רן טל. "תלי היא כמו אקו"ם. בלעדיה אף אחד לא יקבל תמלוגים. זו האופציה ההגונה היחידה. אנשים שמחפשים מודלים אחרים עושים את זה כי הם לא מתכוונים לשלם. אותם אנשים שפעלו נגד חוק זכויות יוצרים רואים פה הזדמנות".
אז מהי חברת תלי? היא הוקמה לפני כ-13 שנים על ידי קבוצת תסריטאים שפרשה מאקו"ם (הגוף המקביל למוזיקאים) והתאחדה עם ארגון הבמאים (תב"י). כך נוסד הגוף אשר אמור לייצג הן את התסריטאים והן את הבמאים מול גופי השידור - רשת, קשת, ערוץ 10, רשות השידור, HOT, yes ואחרים שיתווספו בעתיד. בעלי תלי הם היוצרים החברים בה, וברשות כל אחד מהם מנייה בחברה. המנדט של תלי נוגע אך ורק לניהול תמלוגים, וככזו היא מנהלת רפרטואר של חבריה, עורכת מעקב ורישום של שידורים חוזרים וגובה עליהם תמלוגים.
בשנים שחלפו מאז הקמת תלי השתנתה המציאות בכל הנוגע לגביית תמלוגים - צד שהוזנח בעבר לטענת היוצרים בכוונת מכוון של הגופים המשדרים שניסו להתנער מחובתם לתשלום תמלוגים. כך, מעידים תסריטאים ובמאים רבים, ניכסו לעצמם גופי השידור את יצירותיהם באופן דורסני, תוך רמיסת כל זכויות האמן על יצירתו. אם לא די בכך שיוצרים אולצו לוותר בחוזה על זכויות היוצרים שלהם לנצח, נמנעה מהם לטענתם הזכות לקבלת תמלוגים על שימושים חוזרים ביצירה - כלומר יצירה מנקודת מבטם של התסריטאים והבמאים. מבחינת גופי השידור מדובר בסחורה.
התאגדותם של התסריטאים והבמאים אילצה את גופי השידור להתאים עצמם לקיומו של גוף גדול וחזק שמגונן על חבריו. חלק מהגופים מתקשים עדיין לקבל את קיומו, ומעוניינים בפירוקו כדי לחזור למצב בו כל יוצר יידרש להילחם לבדו על זכויותיו לתמלוגים, ואחר כך גם לעקוב ולנטר את השידורים השונים. מובן שהיוצרים מיעוטי האמצעים יתקשו לעשות כן, וכך גם נציגיהם. תלי אמורה לפתור עבורם את הבעיה הזאת, ולהבטיח את התשלום לו הם ראויים. מנגד, פעילותה חוסכת לכאורה כאב ראש מהגופים המשדרים. כשחושבים על כך, בהיעדר תלי, הם אלו יידרשו לעשות כן עבור היוצרים. חוק זה חוק, לא?
"גופי השידור מציעים שהם והמפיקים יידאגו לזה, ואז אתה נתון לחסדים שלהם", מסביר טל, "צריך לזכור שחוק זכויות יוצרים מאפשר ליוצר ליהנות מפירות יצירתו עד מותו ושבעים שנים אחר כך ליורשים שלו. ברור שאין לגופי השידור כוונה לעקוב אחרי זה ולהקפיד על זה. העובדה שהם מציעים את זה, מעידה על חוסר תום לב מוחלט".
אז מה ההגיון שעומד מאחורי התנגדות חלק מגופי השידור? גורם בכיר באחד מהם מציג עקרון על פיו הוא אינו רוצה לשלם פעמיים על תוכן שהוא רוכש מתסריטאי או במאי. הוא מסביר שערוץ מסחרי אינו נוטה לשידורים חוזרים של סרטים וסדרות טלוויזיה, ולכן מלכתחילה אין צורך לשלם על שימוש חוזר. לפיכך, הבסיס היחידי להתקשרות הוא התנאים שנקבעים בחוזה עם היוצר או המפיק. אלא שהיוצרים טוענים כי גופי השידור מנצלים את כוחם במשא ומתן ומכתיבים חוזים נוקשים ולזמן בלתי מוגבל.
של מי היצירה הזאת לעזאזל?
נשאלת השאלה: אם בערוצים מסחריים מעוניינים להשתמש בסרטים וסדרות פעמים ספורות בלבד, מדוע הם מתעקשים להחזיק בזכויות לנצח? על פי ארי פולמן ("ואלס עם באשיר", "כנס העתידנים"), מדובר בביטוי של כוחניות של גופי השידור, שמצד אחד לא מוכנים להגיע להסדר על רכישת הזכויות לזמן קצוב (אחריו ישובו הזכויות ליוצר) כמקובל בעולם - ומצד שני, הם מתחמקים מחובתם לתשלום תמלוגים על שימושים חוזרים עתידיים בעוד עשר, עשרים ושבעים שנה.
"אנחנו חיים באנומליה טוטלית בתחום זכויות היוצרים", אומר פולמן ל-ynet. "בעולם מתוקן גוף שידור רוכש יצירה לזמן מוגבל ומספר מוגבל של הקרנות, ואז הזכויות חוזרות ליוצר והוא יכול להמשיך למכור אותן. האפשרות להפקיע את היצירה לזמן בלתי מוגבל זה משהו שעלה במוחם הקודח של גופי השידור בישראל. הם לא מבינים שמדובר בחיים ובפנסיה של היוצרים. הרעיון שמישהו יקרין וישתמש בחומרים אינספור פעמים הוא לא נורמלי. פעם מפיקים היו מוכרים תכנים ל-16 שנים, עכשיו זה כבר נהיה לנצח. המגמה הזו הופכת יותר ויותר גרועה".
הזכיינים טוענים שהם לא רוצים לשלם כפול, ושהם יכולים לעבוד ישירות מולכם ומול המפיקים.
"האנשים האלה שמנהלים את גופי השידור כל כך כהים ומטושטשים. אין טיפת הבנה וכבוד מהם. אין במאי או תסריטאי שחתם בעצמו על הסכם מול גופי השידור, והמפיקים הם בקושי באי כוח של עצמם. הם באותה הסירה. הם גם קורבנות, האנשים האלה חתכו אותם לחתיכות. הם שולטים בהכל, וזה הולך ומחמיר. אלו אנשים שחיים מלרכוש יצירות, בלי להבין אותן".
התסכול אותו מתאר פולמן צץ בשיאו במקרה של "ואלס עם באשיר", המבוסס על התנסויותיו הטראומטיות ממלחמת לבנון. חברת ההפקה נגה השתתפה בקו-פרודוקציה הבינלאומית ורכשה את הזכויות על סרטו בישראל - ולצמיתות. שנים עברו והזכויות על הסרט נמכרו לגוף שידור אחר. וכך, הסרט האישי כל כך הפך לסחורה בבעלות אדם אחר - אותו פולמן מעולם לא פגש, והוא יכול לעשות בסרט כבשלו.
קטע מ"ואלס עם באשיר". הזיכרונות מלבנון הופקעו
האבסורד הוא שרשת ARTE מצרפת, שהשקיעה לדבריו פי שלושה מנגה, סיכמה על זכויות השידור עליו באירופה לשנים ספורות בלבד. בתום התקופה, היא משיבה לו את הזכויות והוא יכול, אם ירצה, למכור לה אותן לתקופה נוספת. אפשר להבין מדוע את הפקת "כנס העתידנים" החדש שלו בנה על כסף זר ברובו.
"הבעיה היא שגופי השידור לא יודעים שובע, זה אף פעם לא מספיק להם", אומר פולמן. "בלי תלי אין מי שידאג לך. הרעיון של פירוק תלי כל כך מעוות מוסרית, וזה מוכיח שבעלי ההון מחזיקים ביוצר. הם בכלל לא יודעים מה זה יצירה וכמה השקעה היא דורשת. ועל זה היוצרים צריכים להילחם בשhניים. אם הוציאו את היצירה מידי היוצרים לנצח, אז לפחות שישלמו תמלוגים. זה דבר מסודר, וזה מה שקורה בחו"ל".
לתחושה קשה זו שותף גם הבמאי ערן קולירין, שסרטו "ביקור התזמורת" נחשב לסרט הישראלי המצליח ביותר קופתית בארצות הברית ובאירופה. "כמו רבים אחרים, גם אני חש שבעלי ההון הפכו את השליחה של היד הגסה שלהם לכיסי האזרחים לתחביב", הוא אומר. "לא רק שהם מזנים את התרבות הישראלית ואת מסך הטלוויזיה לשפל שלא נודע כמותו, עכשיו הם חומדים את הכסף הקטן שמגיע על פי חוק לכותבים ולבמאים בישראל".
"אני מוצא את זה מגוחך, אם לא סתם עצוב, שאמשיך לקבל תמלוגים מכל מדינות אירופה עבור השידורים של 'ביקור התזמורת', ודווקא בישראל תישלל ממני הזכות הזו. בכל העולם התמלוגים נגבים על ידי חברות המתמחות בכך. הקמת תלי הפכה את גביית התמלוגים בישראל למסודרת והוגנת. לא זכור לי טייקון אחד שנאלץ לצאת ולקבץ נדבות בעקבות התשלומים שהוא מעביר אליה. זו עדות נוספת לחזירות שאין לה קץ".
העולם ואנחנו
מודל חברות התמלוגים הנפוץ כל כך בעולם הוא עובדה שמעמידה את טיעוני הגופים המתנגדים באור בעייתי. הם מתקשים להציג מודל אלטרנטיבי שמצליח במדינות המערב. עם זאת, נראה כי הממונה על ההגבלים העסקיים יצטרך לתת על כך את הדעת בגיבוש ההמלצות. מנכ"ל תלי אבי שמש, מספר כי מקביליו ברחבי העולם הגיבו בתדהמה לדיווחים מישראל ואמרו כי אין תקדים לכך שרשות להגבלים עסקיים פירקה חברת תמלוגים.
גם יוסף סידר, מהמצליחים בבמאי ישראל ("בופור", "הערת שוליים"), מודאג מהעדכונים מהארץ ממקום מושבו הנוכחי בניו יורק. "התמלוגים זה חלק מההישרדות שלנו", הוא מתוודה. "המגזר הזה בקושי מצליח להתפרנס. גם אלה שמצליחים, אין להם מספיק עבודה, אין מספיק שכר, והבעיה הכי גדולה - אין יציבות. אפילו אם סדרה מצליחה, אין מנגנון שמבטיח ליוצר שלה קיום לעוד שנה וחמש שנים. בשנים שאני לא מצלם סרט, התמלוגים הם חצי מההכנסה שלי.
"האפשרות לכתוב משהו מקורי שיש בו סיכון נובע מהתקווה שאם הניסיון הזה יצליח, זה יניב פרנסה גם בעתיד. תלי זה הגוף היחיד שמוודא את זה. הרי היוצרים לא מבינים באדמיניסטרציה. כשאני כותב, איפשהו במוח צצה הידיעה שיש גוף ששומר עליי. החברה בישראל ראתה בחשיבות של הקולנוע והקימה מוסדות שונים כדי לאפשר יצירה איכותית. אבל המוסד הכי אפקטיבי הוא תלי".
מה יקרה אם פעילותה של תלי תיפסק?
"אי אפשר לחשוב על זה. בצעירותי הייתי פחות אחראי כלכלית, אבל היום אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלי תמלוגים. אין לי פנסיה או הכנסה קבועה. זה הדבר היחיד שנותן לי אשליה של חיסכון. ההגיון הבריא והצורך התרבותי של החברה הוא להמשיך לפרנס את התעשייה הזאת".
רבותי, ההיסטוריה מתחזרת?
אז מה באמת יקרה אם תלי תאלץ להתפרק? על פי היוצרים, מדובר במהלך שימית עליהם אסון. הם למדו מנסיונם של ותיקי הקולנוע הישראלי - כמו אלי תבור (תסריטאי "אסקימו לימון", "חגיגה בסנוקר" ו"צ'ארלי וחצי") שהחל לקבל כספי תמלוגים על יצירותיו רק לאחר הצטרפותו המאוחרת לתלי. "האנשים שיצרו את סרטי הבורקס של שנות ה-70 לא יכולים לגבות בעצמם תמלוגים על הסרטים שלהם שמוקרנים עשרות פעמים בשנה", אומר ל-ynet רשף לוי ("הבורר", "לצוד פילים"). "כל המסמכים מהתקופה נעלמו, המפיק הלך לעולמו והוריש את הסרטים למפיץ אחר. עבור חלקם התמלוגים זה הפנסיה".
לטענת לוי ואחרים, חלק מגופי השידור של היום אף הפכו להיות נוקשים וכוחניים אף יותר. הם סבורים שללא הגנת הקולקטיב, לא יוכלו היוצרים לעמוד על זכויותיהם. הבעיה חמורה במיוחד במקרה של התסריטאים: בעוד שהבמאי מקבל כסף על רכישת הסרט ומלחיני הפסקול והמבצעים מוגנים על ידי אקו"ם, הכותב נשאר מאחור ללא דבר.
"בכל העולם תסריטאים מקבלים תמלוגים על הקרנות של סדרות וסרטים שלהם, אפילו בארצות הברית הקפיטליסטית", אומר לוי. "רק בארץ יש קואליציה של טייקונים, שעושה ברית עם רשות השידור ומנסה לגזול את הדבר הבסיסי הזה מהיוצרים. כמו אצל מלחינים וכותבי שירים, בסרט התסריט זה המילים והבימוי זה הלחן.
"כמו כל דבר בארץ שלנו, מנסים להשמיד את הפועל הקטן בשם הרווחים של המפעל - ערוץ 2. בתעשייה שלנו הכותבים הם פועלים. בן אדם עובד על סרט שלוש-ארבע שנים ומקבל שכר לפי שעה, שהוא לא יותר גבוה מטלמרקטינג במקרה הטוב. רוב התסריטאים מקבלים את התמלוגים מתלי, וזה עוזר להם לא לגווע ברעב. למעטים יש קריירה נוספת בתחום אחר כמו הרצאות, או הסטנד אפ במקרה שלי. האחרים תלויים בתמלוגים בשביל לשלם שכר דירה ולקנות אוכל.
"אם האנשים שיוצרים פה את הסדרות שכולם רואים - כמו 'רמזור' או 'עספור' - היו מסתמכים רק על המשכורת שלהם, זה היה נגמר בערב התרמה בצוותא. בשביל זה יש תמלוגים שמגיעים ליוצר על סמך הקרנות ושידורים חוזרים, שאגב עולים לזכיין מעט מאוד כסף", אומר לוי ומפרגן לגופי השידור שכן תומכים בתלי, וביניהם חברת HOT, שניהלה מאבק מול הגוף בעבר. חברת הכבלים, אגב, היתה היחידה שהגיבה רשמית לכתבה זו - והבהירה כי אין בכוונתה להתנגד לבקשת תלי לאישור בין הדין להגבלים.
שווה לשלם על "הבורר"? השופט יכריע
"המקומות שהם בית ליצירה הישראלית המקורית מכירים את הקשיים של היוצרים וברור שהם מתייצבים לצידנו. מנכ”ל HOT אמר לי בטלפון: 'אם אני משקיע כל כך הרבה כסף בסדרות בשנה, התמלוגים זה כבר כסף קטן'. עד שהמנהלים הגדולים למעלה לא יראו תסריטאי רעב בחדשות בטלוויזיה, הם לא יבינו לאיזה קטסטרופה הם מכניסים את התעשייה. אני מצפה מהנהלת ערוץ 2 להצטרף ל-HOT, ול-yes ולערוץ 10, ולתמוך ביוצרים במאבק שלהם לקבל תמלוגים. אנחנו השותפים הכי חשובים ביצירה שלכם, ולדרוס אותנו זה פשוט מעשה חזירי".
השתתף בהכנת הכתבה: רן בוקר
