העץ גרם נזק לרכב. הביטוח: רק הגריל מכוסה

בתחילת חודש ינואר השנה, פקדה סערה עזה את הארץ. ביום השלישי לסערה, החל לרדת שלג בצפון ובירושלים. בחדרה נותקו אלפי אנשים מחשמל. בבת חפר ניזוקו קשות עשרות בתים מהצפות.

• האוצר: חברות הביטוח משלמות. האמנם?
• נשיא חדש ללשכת סוכני הביטוח
  

באותו היום, גם יוסף לייכט ספג מנחת זרועה של הסערה. בהיותו בדרך, נוהג ברכבו, נפל לפתע עץ על הכביש. לייכט בלם ויצא החוצה. הוא הבחין בשבר בגריל הקדמי של רכבו. מעבר לכך לא הבחין בנזק נוסף כלשהו.

הוא חזר לרכבו והמשיך בנסיעה. מד החום לא הראה אינדיקציה על בעיה כלשהי. כשהגיע ליעדו כיבה את המנוע. כששב לרכב והתניע אותו, גילה כי במאייד אין מים.

"נזק תוצאתי" - טענה מופרכת

בדיקה במוסך העלתה כי המנוע ניזוק. לייכט פנה אל חברת הביטוח מנורה. זו האחרונה ביטחה את הרכב בביטוח מקיף. לייכט ביקש כי תכסה את ההוצאות לתיקון הנזק למנוע. מנורה סירבה.

מדובר ב"נזק תוצאתי" טענו מסלקי התביעות במנורה. הנזק לגריל הוא משמים. אותו אנו מכסים. אולם את הנזק למנוע אתה הבאת על עצמך. "העץ פגע במצנן ואתה בחרת להמשיך ולנסוע ברכב על אף שלא היה כשיר לנסיעה. הנזק למנוע נגרם לפיכך מהמשך פעולת המנוע ללא קירור. לכן הנזק למנוע הוא נזק תוצאתי".

האם הנזק למנוע הוא באמת "נזק תוצאתי"? בוודאי שלא. כל זב חוטם בביטוח יודע זאת. ביטוח מקיף לרכב מכסה כל נזק פיזי שנגרם לרכב, גם נזק ראשוני, גם נזק מאוחר הנובע במישרין או בעקיפין מהנזק הראשוני וגם נזק שנגרם כתוצאה מהתנהגות המבוטח.

מהו אם כן "נזק תוצאתי" אותו הפוליסה אינה מכסה? הכוונה לנזקים נגזרים הנובעים מהשבתת הרכב. דברים אלה הסביר בית המשפט העליון לתאגידי הביטוח כבר לפני יותר מעשרים שנה בפרשת מוריאנו ואפילו הביא להם דוגמאות כדי לסבר את אוזנם. הנה כלשונו של הנשיא באותה עת השופט מאיר שמגר: "נזקים תוצאתיים הם אך ורק נזקים נגזרים דוגמת אובדן הזדמנות עסקית, הוצאות נסיעה באמצעי תחבורה חליפיים, פגיעה ברגשות בעל הנכס או עוגמת נפש".

למרות הלכה מושרשת זו של בית המשפט העליון, ממשיכים תאגידי הביטוח להתחמק מתשלום נזקים פיזיים הנגרמים לנכס המבוטח עצמו בטענה חסרת הבסיס שהם נזקים תוצאתיים.

750 שקל על "הוצאות משפט"? כסף קטן

נחזור אל לייכט. הוא לא ויתר ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. תביעתו הונחה על שולחנו של הרשם הבכיר יגאל נמרודי. הרשם הבכיר הזכיר לנציגי מנורה את דברי השופט שמגר בפרשת מוריאנו והגיע למסקנה חד משמעית: "נזק שנגרם למנוע הרכב עקב התחממות המנוע, בשל מחסור של מים במערכת המאייד שניזוק מהפגיעה בעץ, מהווה נזק המכוסה בפוליסה".

מעבר לכך, הרשם הבכיר הבחין כי מנורה רק הפריחה באוויר, כך סתם, את הטענה שהנזק למנוע ארע כתוצאה מחוסר מים במאייד. מנורה לא הביאה כל הוכחה לכך. אכן, הודה הרשם הבכיר, מנורה הביאה לדיון שמאי. אולם תפקידו של שמאי הוא להעריך נזקים ולא לקבוע את הגורם להיווצרות הנזק. השאלה כיצד בדיוק נגרם הנזק למנוע מחייבת בחינה יסודית על ידי מומחה לכלי רכב, מהנדס או בעל מקצוע מיומן. זאת מנורה לא עשתה. במלים אחרות, קבע הרשם הבכיר, מנורה כשלה בכך שלא הביאה חוות דעת של מומחה מתאים.

הרשם הבכיר נמרודי דחה אם כן את טענות ההגנה של מנורה וחייב אותה בעלות תיקון המנוע ובסכום של 750 שקל הוצאות משפט.

ואף על פי כן, בסופו של חשבון, מנורה הרוויחה. הכיצד יאמר הקורא הרי היא חויבה בתשלום תיקון המנוע וגם בסכום של 750 שקל הוצאות משפט. זה נכון, אבל את עלות תיקון המנוע היא הייתה צריכה לשלם מלכתחילה. אין פה כל הפסד. חברת ביטוח לא מפסידה כאשר היא משלמת תביעה. היא משלמת אותה מתוך תשלומים חודשיים שוטפים של מאות אלפי מבוטחים אחרים שרכבם לא ניזוק. זה כל הרעיון של "פיזור הנזק". זו מהות קיומם של תאגידי הביטוח. זה הרישיון שהמדינה העניקה להם, רישיון המזכה אותם ברווחים של עשרות מליארדים מידי שנה.

ומה באשר להוצאות המשפט בהן מנורה חויבה? כסף קטן תמורת התענוג לטרטר את המבוטח. שווה. הרי מבוטחים רבים אחרים שתביעותיהם נדחות בטענה של "נזק תוצאתי" מתייאשים ולא תובעים.

יש פתרונות רבים למצב עגום זה: פיצויים עונשיים, כפל קנס כמו שמטילים על האזרח הפשוט שלא משלם בזמן קנסות תעבורה ועוד ועוד. פתרונות לא חסרים, חסר רק רצון פוליטי וגם שיפוטי לשנות את טרטור האזרחים בטענות חסרות שחר בין כתלי בתי המשפט.