רוצה להיות איינשטיין, שבוי בגולן

עם מותו של הזמר הוותיק והאהוב אריק איינשטיין בשבוע שעבר הורעפו עליו מיד תארים מיתיים באמצעי התקשורת על ידי אנשי ציבור שונים: סמל ארץ ישראל היפה והטובה, הזמר הלאומי, סמל הישראליות. השאלה היא מהם מאפייני המיתוס של איינשטיין ומה מקורותיו? האם אורח חייו באמת תאם למיתוס "ארץ ישראל הישנה והטובה" כפי שספדו לו נשיא המדינה, ראש הממשלה ושרת התרבות והיה לזמר הלאומי? או שמא מדובר בניכוס דמותו של איינשטיין ויצירתו לשם העברת מסרים אידיאולוגיים ותרבותיים מסוימים? התשובה לשאלה זו טמונה ביחסיו של איינשטיין עם התקשורת ובמסרים של שיריו.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

די לאפליה / רפיק אברהים

מי שהכיר אותו מקרוב העיד כי מדובר היה באדם צנוע, שאהב לשהות עם חבריו הקרובים ומיעט להיחשף בציבור. בשנים האחרונות אף הסתגר בביתו ולא רצה כל קשר עם התקשורת. מדי תקופה זכה הזמר לפניות של עיתונאי או גוף תקשורת מסוים בתחנונים לראיון. כששאל אותו יואב קוטנר בסרטו "סוף עונת התפוזים" על תולדות הזמר העברי מדוע הפסיק להופיע, השיב איינשטיין כי הוא מתבייש להופיע מול קהל גדול ולא מתאים לו כל הקטע היחצ"ני. המגע האחרון של איינשטיין עם התקשורת התרחש יום לפני מותו כאשר התקשר אליו מגיש תוכנית הלילה של ערוץ 10 "צינור לילה" גיא לרר וביקש את תגובתו להשוואה בין "שערוריית אייל גולן" לבין תקופת "חבורת לול" ההוללת בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. איינשטיין היה נסער כולו מעצם ההשוואה. הוא לא אהב את התקשורת וביקר אותה בשירו "עיתונאי קטן שלי":

הם כותבים בעיתונים

מה שהם רוצים

מסרסים מלכלכים

בלי שום רחמים

נכנסים אל המיטות

מציצים מהחורים

ואין מה לעשות

אין פה רחמים

אז איך אתה ישן בלילה

עיתונאי קטן שלי

איך אתה נרדם

על מה אתה חולם בלילה

אחרי שפיכת הדם

איך אתה נרדם

פרידה מישראל שרצינו להיות (צילום: AFP)

אז מה פשר האבל הלאומי על מותו של הזמר, שמעולם לא ביקש או רצה להיות סמל לאומי ואף דאג להימנע מכך בסירובו לקבל כל פרס כזה או אחר? האם הוא באמת היה סמל של ישראל הישנה והטובה, אם ישראל "הישנה והטובה" אופיינה בשמירה על הקולקטיב הלאומי ושימת הכלל לפני הפרט? עוד מתחילת דרכו כסולן בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 בשיתוף הפעולה עם שלום חנוך הביא איינשטיין דווקא את הפרט למרכז, ומרד ב"ארץ ישראל הישנה והטובה" ובערכיה הקולקטיביים. כך בשירם: "למה לי לקחת ללב":

למה לי לקחת ללב -

יש לי דברים חדשים בראש,

יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.

למה לי לקחת ללב -

יש לי הרבה לאהוב מראש,

יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח.

הוא כתב ושר על פחדיו ורצונותיו, ומשיריו משתקפת דמות של אדם פרטי שמסתכל מהצד, פעמים רבות, במבט ביקורתי על המתרחש סביבו. כך בשירו "יושב על הגדר":

יושב על הגדר

רגל פה, רגל שם

יושב על הגדר

בסדר עם כולם.

דופק חיוכים לכל הכיוונים

ותמיד, תמיד נמצא בעניינים.

יושב חושב על הגדר

מביט לפה, מציץ לשם

קורא עיתון שומע חדשות בזמן

עוטף את עצמו במסך עשן.

נשארנו עם אייל גולן(צילום: דורון גולן)

איינשטיין, בניגוד לישראליות הצעקנית, המתלהמת, שחייבת להשמיע את דעתה בכל מחיר, מצדד בישיבה על הגדר, באי-נקיטת עמדה קיצונית. הוא חש מחנק מהישראליות ולכן העדיף להסתגר בביתו "עם התה והלימון והספרים הישנים, עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים". עם זאת, הציבור הישראלי אימץ אותו, הזדהה איתו, בגלל צניעותו ויופי שירתו. הוא לא מיתוס הישראליות, הוא מיתוס הישראלי שכל אחד מאיתנו היה רוצה להיות. במיוחד בימים שבהם שבוי הישראלי בפרסום ובתוכניות ריאליטי והזמר הלאומי שלו הוא אייל גולן.

גולן, לעומת זאת, מסמל את אותה ישראליות שאיינשטיין ניסה לברוח ממנה, שערכיה השולטים מגולמים בכסף, תענוגות, הצלחה, פרסום ולצערנו גם שחיתות. במציאות הזאת קולו של איינשטיין כבר לא נשמע, כי הוא לא צעק מספיק ושיריו דרשו הקשבה. לכן, הייתה נחמה מסוימת לחלק מהעם כאשר את הסיקור התקשורתי המרתוני והאובססיבי של פרשת גולן החליף לכמה ימים העיסוק במיתוס תרבותי, שמסמן את מאוויינו הכמוסים ביותר להיות מה שאנחנו לא: נקיים, צנועים, אמיתיים כמו "אריק".

יואב קניאס הוא דוקטורנט בחוג לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית ומרצה לתקשורת

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il