החיים בגובה מטר

לחיות בגובה מטר גם אומר שאתם חיים בהתכתשות מתמדת עם ממסד ובני אדם השולטים בחייך לטוב - אבל בעיקר לרע. הזכות להחליט מה טוב עבורך נשללת ממך וכל בעל תפקיד יודע מה טוב עבורך יותר ממך. יאמרו לך איך לחיות את חייך, מה ללמוד והיכן, איפה וכמה לעבוד, איך להקים משפחה, על איזה כסא גלגלים לשבת ובאיזו מיטה להניח את גופך הדווי. והם מסרבים להבין כי גופך בגד בך - לא בינתך.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ברחוב הנשמות הגזעניות / הני זובידה

למכריי שפגשו אותי לראשונה על כיסא הגלגלים והביעו צער, אמרתי בפשטות ששום דבר לא השתנה. עכשיו רק יותר קשה לעייף אותי - משום שאני יושבת על עקרונותיי, תרתי משמע. המלחמות שניהלתי מיום שעמדתי על דעתי ב"שבירת חרמות" על החדשים בכיתה, המכות שהחטפתי ל"בריונים" בבית הספר שהתעללו בחלשים מהם (תמיד הייתי גבוהה וג'בארית), העליות שעליתי על בריקדות - כל זה לא השתנה בגובה מטר.

אבל בגובה מטר, שבו אני יושבת כיום, אני רק מזדעזעת בכל פעם מחדש מעוולות שמפילים על ראשיהם של בעלי מוגבלות, כאילו זו מגדירה אותם כתת מין אנושי. וכשאני מביטה במראה המונמכת במקלחת המותאמת, אני נשבעת בכל בוקר מחדש להילחם את מלחמתם של האנשים השקופים. זה המקום שממנו קיבלתי על עצמי להוביל את מטה מאבק הנכים ולהוליך ליצירת שינוי מחשבתי מהותי בדרך שבה רואים אותנו, ולגרום לממשל להבין כי אנחנו שונים - אך שווים. כדי לשנות את הראייה הממסדית צריך קודם כל להחדיר לקודקודם הקשה של הבירוקרטים כי השונות שלנו דורשת התאמה של החקיקה הקיימת למצבי קיצון שקיימים בחברה האנושית.

עוד דוגמה? בבקשה. ההתעללות חסרת התכלית ברינה טובול ז"ל שהוחלט ש"היא לא מספיק נכה" לקבל תו נכה בעת שגססה מלוקמיה. אחרי הסערה הציבורית היא הפכה ל"מספיק נכה", ותוך הגשמת האמרה שאתה צריך למות כדי שיאמינו לך שאתה נכה - היא אכן החזירה את נשמתה המעונה לבורא ממש ביום שבמשרד הרישוי הבינו שפישלו בענק.

נעמי מורביה היא יו"ר מטה מאבק הנכים. ביום שלישי הקרוב תקדיש הכנסת את ישיבות ועדותיה לזכויות אנשים עם מוגבלות, במסגרת יום זכויות האדם. מטה המאבק של הנכים יהיה שם. ליצירת קשר: maavak@netvision.net.il

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il