כשמנדלה התקשר בשש בבוקר
כבר ביום החמישי כשגריר לדרום אפריקה התקשר אליי מנדלה. ב-93' אמר לי שרבין ראוי לפרס נובל במקומו. על מנהיגות, כריזמה ואנושיות
נלסון מנדלה היה ללא ספק גדול האנשים שהכרתי. אגדה של ממש. בכל פעם שאני מוצא את עצמי אומר למאן דהו שעבדתי עם מנדלה אני צובט את עצמי לראות אם אני לא הוזה. עם קצת חוצפה הייתי אפילו יכול לומר שהתיידדתי עם מנדלה.
היה לי מזל ענק. כבר ביום החמישי בתפקידי כשגריר לדרום אפריקה פגשתי אותו, אפילו בטרם הגשתי כתב האמנה, התקשר אליי מנדלה עצמו בשש בבוקר (ההשכמה היפה בחיי) ואמר: "שמעתי שישראל משנה מדיניות, בוא נדבר".
כשנכנסתי למשרדו הוא עמד שם במלואו גובהו והדרו ובמשפט השלישי או הרביעי שאל אותי: כבוד השגריר, את הבוס שלי כבר פגשת? כשהבין שאני לא יודע מי הבוס, מיהר להסביר את עצמו: "אני מתכוון ללייזר סידלסקי, עורך הדין שהעז לתת לי, כמתמחה שחור, משרה בשנות החמישים. הוא הבוס היחיד שאי פעם היה לי, יהודי טוב שישמח מאוד אם שגריר ישראל יבוא לבקר אותו". רק אחר כך ניגשנו לביזנס והיה כמובן הרבה על מה לדבר.
למרות שהיה אגדה עוד מימיו בכלא, מנדלה היה ונשאר איש של אנשים, איש של חום אנושי, מנהיג שרואה ומבין את העולם באמצעות בני אדם. הוא נשען בראש ובראשונה על האהבה שזרמה ממנו ובחזרה אליו. אנשים פשוט התמגנטו אליו. הייתי מציע את השם "מנדלה" כמילה הנרדפת המשובחת ביותר ל"כריזמה". כריזמה שלא דרך הפרומפטר, כריזמה של מגע ישיר, של חיוך, של מילה טובה ורק אחר כך של כושר ביטוי, הנהגה והחלטה, שגם כאלה היו לו בשפע.
גם אחרי 27 שנים קשות מנשוא בכלא, נשאר מנדלה איש של שלום, איש של פשרות, איש של סליחות. תמיד ראה את הטוב באדם והאמין שכול אדם ניתן לשכנוע.
בשנים האחרונות, כשראינו את מנהיגי המזרח התיכון מתעמרים באזרחיהם, חשבתי לעצמי לא אחת שלא היה מזיק להם כלל לקבל כמה שיעורים פרטיים מנלסון מנדלה, דווקא בעת כשכבר לא ניתן היה לקבלם.
אלון ליאל שירת כשגריר בדרום אפריקה בשנים 1994-1992 והוא מחברם של הספרים "צדק שחור" ו"שער שוויון".
לפנייה לכתב/ת 
